קשה למצוא מקבילה בעולם לכישלון המתמשך של מכבי תל אביב. סביר שלקבוצות גדולות יהיו תקופות שפל, אך שפל כה ממושך ללא סיבה מכריעה אחת הוא משהו שמשותף אולי רק לניו יורק ניקס, מבין הקבוצות הגדולות בעולם שאפשר להשאיל את מצבן למכבי. לריאל מדריד היו תקופות שפל אך גם בהן נאבקה בצמרת. גם יובנטוס, כאשר לא עסקה בשחיתות והורדה ליגה על ידי בית הדין. מי שאולי מעט מזכירה את מכבי זו ליברפול, שלא זכתה באליפות הפרמיירליג מאז הקמתה.

מכבי מול הפועל בדרבי בחצי גמר גביע הטוטו, הערב (20:15) ב-5+ LIVE
 

אמנם המשותף היחיד בין מכבי תל אביב לליברפול הוא אבי כהן, אבל יש משהו דומה בתהליך ששתיהן עוברות ב-15 השנים האחרונות. ליברפול שלטה בליגה האנגלית כאשר היא שלטה בשוק השחקנים, כאשר גידלה שחקני בית מעולים, ובעיקר כאשר יריבותיה הצליחו להיכשל בכל פעם שקראו עליה תיגר. ליברפול בשנות ה-80 לא התמודדה עם צ'לסי עשירה כפי שהיא בעידן אברמוביץ', לא עם יונייטד עשירה וחזקה ובטוחה בעצמה כפי שהיא בעידן פרגוסון, ולא עם ארסנל עשירה ואטרקטיבית כפי שהיא תחת ניהולו של ארסן ונגר. על האליפויות שלה בשנות ה-80 נאבקה ליברפול עם אברטון (!) ועם הקבוצה שכונתה "Boring boring Arsenal" תחת המנג'ר ג'ורג' גרהאם.
 
מכבי תל אביב התרגלה למעמד הקבוצה השנייה בארץ כמה שנים לאחר שיעקב שחר השלים את השתלטותו על מכבי חיפה, בכנס סוער במלון דן כרמל בשנת 1993 (שנה לאחר הקמת הפרמיירליג). כאשר שחר השלים את השתלטותו על חיפה היא הייתה אמנם קבוצה טובה, עם מחלקת נוער מעולה, אך עדיין סבלה מחוסר ביטחון לעומת תל אביב. שחר הנהיג בחיפה מדיניות אחרת, קצת כמו, להבדיל, פרגוסון ביונייטד, ומאז חיפה היא הקבוצה המובילה בארץ. לפני 4 שנים הצטרף לקריאת התיגר ארקדי גאידמק בבית"ר ירושלים, ומכבי תל אביב הפכה לקבוצה השלישית בארץ. הקהל של הפועל תל אביב, נאמן ומוזר במידה דומה, לא נתן לקבוצתו לשקוע לאחר הירידה לליגה השנייה, החזיק אותה בחיים גם בתקופות קשות, וכיום מכבי מוצאת את עצמה כקבוצה הרביעית בארץ, ממש כמו ליברפול באנגליה.
 
גם מכבי וגם ליברפול לא השכילו להסתגל לכניסת הבעלות הפרטית האגרסיבית, ולשבירת המונופול שלהן. בשנות ה-80 ליברפול הייתה יעד מועדף לשחקנים בריטים, ומכבי יעד מועדף לשחקנים ישראלים. בשנות ה-2000 ליברפול נשענת על סטיבן ג'רארד במידה מוגזמת, ומכבי, במידה דומה, על אבי נמני. אילו נמני היה בגילו ובכושרו של ג'רארד, אני מעריך כי מכבי הייתה בשנים האחרונות עדיין גורם בצמרת, ממש כמו ליברפול, אך גורם שבעיקר מתמחה במשחקי גביע.

מכבי, כמו ליברפול בשנים האחרונות, איבדה את זהותה. ליברפול שיחקה את הכדורגל היפה באנגליה, תשבץ מפואר של מסירות קצרות ויעילות עם חלוצים מעולים ובלמים טכניים שאפשרו לקבוצה לתקוף עם שחקנים רבים. כל זה נפגע כמובן עם הקמת הפרמיירליג, אך ליברפול לא התעקשה על זהותה ומכרה את נשמתה למנג'ר משעמם כז'ראר הוייה ולמנג'ר אופורטוניסט כרפא בניטז. הצרפתי והספרדי מנהלים את ליברפול יותר מעשור, והתארים היחידים שהביאו הם גביעים, ממש כמו מכבי בשנים האחרונות.

מכבי איבדה את זהותה, את אותו "מכביזם" קטלני, בתהליך ארוך בו שלטו בה בעלים שאינם מבינים את מהותה כלוני הרציקוביץ', ובעידוד אוהדים צעירים התפתח בה שחקן שהוא גדול מהקבוצה – אבי נמני. מכבי של שייע גלזר וגיורא שפיגל, של ויקי פרץ ובני טבק ואבי כהן, של אובארוב וקלינגר וגם נמני הצעיר, מכבי שהייתה מוציאה ליריב את הנשמה (או הקרסול) לפני שהייתה מרימה ידיים, פינתה את מקומה לחבורת שחקנים שמביטים על מספר 8. כמו שליברפול הייתה עד הגעתו של פרננדו טורס בהקשר של ג'רארד.

שתי הקבוצות נרכשו בשנים האחרונות על ידי בעלים עשירים – היקס וג'ילט בליברפול, שניידר במכבי – שהזרימו כספים רבים על מנת להשיב עטרה ליושנה. אולם שתי הקבוצות השתמשו בכסף בצורה שונה, ולכן העונה דרכיהן נפרדו. רכישתו של טורס יכולה להיות שקולה לרכישתו של מאור בוזגלו, אך איפה טורס ואיפה בוזגלו. ליברפול כעת מתמודדת ברצינות על אליפות אנגליה ונראית בשלה לחזור למאבקי הצמרת של הפרמיירליג. מכבי נמצאת בתחתית הליגה ונראית בשלה, אולי, להתמודד על גביע הטוטו.

הסיבות לשקיעתם של שני המועדונים דומות. בחזרתה לצמרת, נפרדה ליברפול ממכבי בגלל מגוון סיבות, אבל העיקרית שבהן לדעתי היא אוהדיה ותרבותה. האוהדים באנפילד שרים מאז ועד שהיום את ההמנון המצמרר "לעולם לא תצעדי לבד". אלו בבלומפילד שרים "להיות איתך בכל דקה, או אבי נמני", בשעה שקבוצתם צועדת לבד.