עכשיו מעונן: הדור של הנבחרת לא מספיק טוב

לא המאמן ולא צמצום הפערים בכדורגל האירופי, הסיבה לכך שהנבחרת ממשיכה לאכזב היא שהדור הנוכחי לא מספיק טוב. בוני על ניצחון דחוק, שהציף שוב את הבעיות בישראל

בוני גינצבורג
בוני גינצבורג  07.10.17 - 11:00

תגיות: נבחרת ישראל

תחילת כתבה

הדבר היחיד שאפשר להיות שבעי רצון מהמשחק מול ליכטנשטיין הוא שלוש הנקודות. נבחרת ישראל רשמה עוד הופעה לא טובה מול המדורגת 187 בעולם, שהיא בפער מאוד משמעותי חלשה מיתר הנבחרות בבית. אם היה שחקן שהייתי מציין אותו בהתמודדות הזו הוא תומר חמד שהגיע להרבה הזדמנויות, והיה זה שהוביל את המהלך שהסתיים בשער. יחד עם זאת, אחרי הערב הזה אסור לנו לשקר לעצמנו: אנחנו פשוט נבחרת לא מספיק טובה. נבחרת שמנצחת את המדורגות אחרונות בבית, אלו שהשחקנים שלהם חובבנים או חצי מקצוענים.

  • שמחת עניים: רק 0:1 לישראל בליכטנשטיין
  • ציוני הנבחרת: 5 לאלישע לוי, הוותיקים בלטו
  • אם אני משווה לקמפיינים אחרים, אז בעבר ראינו את נבחרת ישראל מנצחת את המדורגות בבית בפער של 3 עד 5 שערים, בעוד הפעם התוצאה והיכולת שראינו היו שונות בהרבה. עניין צמצום הפערים בכדורגל האירופי והשיפור אצל היריבות הם לא הסיבה להבדלים, אלא הבעיה היא שהדור הנוכחי שלנו הוא ברמה נמוכה משהתרגלנו.

    בשונה מהטענות שנשמעות חדשות לבקרים, לפיהן השחקנים שלנו לא רוצים מספיק, לעניות דעתי החבורה של אלישע דווקא כן משקיעה ונותנת את הכל לאורך הקמפיין, אבל היא פשוט לא ברמה, אחרת היינו רואים תוצאות טובות יותר. במה שעשוי להיות משחקו הלפני האחרון על הקווים, המאמן בחר הרכב, שלא כלל את השחקנים הכי טובים שעמדו לרשותו, אבל זה לא באמת משנה נגד נבחרת נחותה כזו. בדומה לכל הקמפיין, ישראל לא הייתה חדה וגם כאשר הצליחה לייצר מצבים לא תרגמה אותם לשערים.

    לאורך הקמפיין, ליכטנשטיין ספגה 35 שערים, ממוצע של כמעט ארבעה שערים למשחק, כולל הפסד 3:0 למקדוניה. אני מצפה שמול יריבה שהיא ברמה של תחתית הליגה הלאומית שלנו, הנבחרת תשחק כדורגל, תגיע להזדמנויות ותציג משחק יצירתי.

    אומנם החבורה של אלישע לוי שלטה בכדור ואיימה מרחוק, אבל היא לא כתשה, לא לחצה ולא הציגה דומיננטיות, כפי שמצופה ממנה. זה הסתיים ב-0:1, אבל אי אפשר להגיד ששוער המארחת הצטיין, במה שמעיד על המחסור באיכות אצלנו.

    אם מתבוננים על הקמפיין הזה במבט לאחור, אז אפשר להגיד שלא היה משחק אחד שהנבחרת שיחקה בו טוב וניצחה בו תוך שהיא מציגה כדורגל משובח. ה-0:3 הגדול באלבניה היה מרשים מבחינת התוצאה, אבל צריך לזכור שזה היה ניצחון מול תשעה שחקנים, כשאת יחסי הכוחות האמיתיים קיבלנו במפגש בין הנבחרות באצטדיון סמי עופר.

    גם מול מקדוניה הנחותה על הנייר, נבחרת ישראל לא הייתה דומיננטית. זה היה משחק שבו היא התגוננה והודות לעצירת פנדל בדקה ה-90 השיגה תוצאה נהדרת.

    אין ספק שהקמפיין הזה הוא קמפיין לא טוב, אבל לא הייתי מפיל את התיק על אלישע לוי. גם מאמנים גדולים דוגמת פפ גווארדיולה וז'וזה מוריניו (או אפילו שניהם יחד) אומנם היו משפרים את הנבחרת, אבל התוצאות לא היו שונות בהרבה. צריך להודות, הדור הנוכחי של הנבחרת פחות טוב מקודמיו ויש מקום אחד שבו אי אפשר לשקר, וזה כר הדשא.

    אני מאמין שהשחקנים נותנים את הכל ורוצים לעשות את הטוב ביותר, אבל עובדתית נכון לעכשיו, הם לא מצליחים להשתוות ביחסי הכוחות לנבחרות, שבעבר ישראל הייתה עדיפה עליהן.

    אם יש משהו שהנבחרת שלנו יכולה להיות רגועה, בלשון המעטה זה שספרד החזקה שתגיע ביום שני לאצטדיון טדי כבר הבטיחה את העלייה שלה. אני בטוח שהספרדים יבואו כמו מקצוענים לנצח את המשחק, אבל לדעתי הם ישחקו בהילוך שני, וזה עשוי להיות פחות כואב עבורנו.

    במשחק כזה שהוא מבחינתו מאבק על הכבוד, אני מקווה שהשחקנים שלנו ייתנו את כל שביכולתם כדי שלא נובס בצורה קשה מול הקהל הביתי, כי מבחינת פערי איכות, "לה רוחה" הרבה הרבה יותר טובה ואיכותית. מול ישראל הנוכחית, המפגש בירושלים עלול להיגמר רע מאוד.

    הדפס