לכו תבינו את מיטשל גולדהאר. הבחור קנדי, בעבר לא ביקר רבות בישראל, ודאי לא נכח באירועי ספורט בארץ, והנה תוך שנה הוא הפך לאחד הבעלים הכי מעורבים בכדורגל הישראלי. אולם בניגוד מוחלט לכל עמיתיו הוא לא רוצה שום חשיפה. מילה לא יאמר לתקשורת אך על פיו יישק דבר במועדון. "קונטרול פריק", מכנים אותו במשרדים בקרית שלום ומתעקשים כי "גולדהאר מעורב בכל. מבחירת שחקני רכש, דרך שיפוץ מתחם האימונים ועד איזה רכב מקבלים העובדים". סגנון הניהול האולטרה-אקטיבי שלו לא מונע מגולדהאר לשלם משכורת יפה לפחות לשלושה מנהלים בכירים (אנגלידיס, בושינסקי, שעיה), בנוסף לשני המנהלים המקצועיים (נמני ולוין).
כסף, לכאורה, לא מהווה בעיה בעבור המיליארדר הקנדי שמעמיד העונה תקציב שצפוי לעלות על 100 מיליון שקלים. אך מצד שני, החלטות כלכליות גרמו לקבוצה לחסוך היכן שהחסכון מסוכן: בעמדת הקישור האחורי. ליאור ז'אן, שחקן בית וסמל וקשר אחורי טוב, שוחרר בגלל עימות ילדותי עם שעיה ומחלוקת על כמה עשרות אלפי שקלים. שרן ייני, קשר אחורי בינוני ומטה, הושאר. אבי נמני רצה מאד לחזק את הקבוצה בגל אלברמן ומאוחר יותר במילאן סמיליאניץ', שניהם יקרים, אך גולדהאר סירב לקחת סיכון על הישראלי המעט פצוע או על הסרבי של אפסניול.
במקום זה הוא החליט להמר על שני קשרים אחוריים אפריקנים שעלו לו ביחד 400 אלף דולר, בוטנים בהשוואה לעשרות המיליונים שפיזר על קולקציית הכוכבים ההתקפיים. "קשה לי להאמין שקבוצה עם אספירציות להצליח באירופה ולזכות באליפות, ולא משנה באיזו ליגה, חיזקה את עצמה באלברט באנינג וג'יבריל סידיבה", טוען קסאבייה בארה, הפרשן הבכיר של הפרנס פובטול. בשנים האחרונות באנינג וסידיבה התפרנסו בעיקר בקבוצות ליגה שניה בצרפת. בארה טוען כי "אני יכול לספר לך סיפורים על מאות שחקנים בליגות הצרפתיות. על השניים האלה קשה לי לומר משהו. הם לא הותירו כל חותם למרות שהיו כאן לא מעט שנים".
באנינג אמנם נרכש לפני ארבע שנים במיליון יורו על ידי פאריס סן ז'רמן אך המאמן גי לקומב טען כי לא היה מודע לעסקה והתעקש שלא לשתף אותו כמעט. די מהר מצא עצמו הקשר הגבוה (1.93 מ') מקמרון בגרנובל ובקבוצות ליגה שניה כמו סדאן ושטרסוברג. "בעונה שעברה שטרסבורג היתה אמורה לעלות ליגה", מלמד בארה, "אך הסיבה שזה לא קרה נעוצה גם ביכולת המאכזבת של באנינג. הוא לא שחקן טכני בכלל ויחסית למימדי גופו הוא גם לא כזה קילר בהגנה". על סידיבה, ששיחק כמעט תשע שנים בליגה השניה בצרפת בקבוצות כמו לה שאטורו, באסטיה וסדאן, מספר בארה כי "זר שנתקע כל כך הרבה שנים בליגה השניה לא ממש יכול להיות כדורגלן מוכשר או איכותי".
גם במכבי בינתיים לא ממש מתלהבים מהקשר ממאלי, שאנשי המועדון מתארים כ"שמן ולא בכושר". מבאנינג, המכונה "בובו", הם קצת יותר מרוצים. "הוא אמנם באמת לא טכני במיוחד. מוסר הרבה לרוחב. אבל לפחות עושה הגנה ולא מאבד הרבה כדורים". על כל פנים, הערב מול אולימפיאקוס גם סידיבה "השמן והלא בכושר" צפוי לפתוח לצד ייני ובאנינג. אולי זה הגיוני לנוכח המוטיבציות הזהירות וההגתניות של מכבי באצטדיון קראיסקאקיס. "בשבוע האחרון אנחנו עובדים באימונים בעיקר על ציפוף מאחור, יציאה למתפרצות עם מעט שחקנים, הנעת כדור איטית וזהירה, והרבה ריצות אחרי כדורים שאיבדנו", מדווחים השחקנים, "כל הזמן המאמנים אומרים לנו שהדבר הכי חשוב זה לחזור מיוון עם תוצאה".
תוצאה: לא להפסיד ביותר מהפרש של שער. ובמלים אחרות: להשתדל מאד שלא לספוג שתי חתיכות כי ספק אם במכבי מאמינים ביכולתם להגיב עם שער (שלא לדבר על שניים). אולי זה קצת חבל לנוכח ההייפ והרכש המאסיבי והעובדה שבקבוצה משחקים לפחות ארבעה עילויים התקפיים (קולאוטי, יצחקי, מדוניאנין ובוזגלו). אולם האחרון, כפי שפורסם, לא צפוי לפתוח כאשר בקישור יחליף אותו החלוץ יצחקי. קולאוטי ישחק לבדו בחוד. בקישור ישחק מגן נוסף (זיו) וכאמור שלושה קשרים הגנתיים. אז נכון שהיכולות של ייני ידועות יותר מאלו של באנינג וסידיבה, ועדיין די תמוה שמכבי מגיע לאירוע כה יוקרתי וחשוב עם שני שחקנים שלא עשו כמעט דבר בכדורגל העולמי בשנים האחרונות.
אבל הם ביחד עלו 400 אלף דולר. שזה פחות מסמיליאניץ' לבד והרבה-הרבה פחות מאלברמן. אז אולי בכל זאת יש היגיון ושפיות כלכלית במהלכים של גולדהאר. היינו מברכים אותו אלמלא הוציא כמעט מאה מיליון שקלים על חיזוק הקבוצה. אז הגיוני זה לא.