מנצ'סטר סיטי זכתה לפני שלושה חודשים באליפות הראשונה שלה זה 44 שנים. מנצ'סטר יונייטד, האלופה היוצאת, היתה במרחק 60 שניות מהתואר, והפסידה אותו רק בגלל הפרש שערים. צ'לסי לא זו בלבד שהניפה את  הגביע האנגלי, אלא שימים ספורים לאחר מכן הותירה עולם שלם פעור פה עם זכייה בליגת האלופות. והנה, סיטי אלופת אנגליה, צ'לסי אלופת אירופה, יונייטד היא יונייטד, בשלושתן יש כמה וכמה שחקנים שהותירו חותם ענק על עונה מאסיבית, ומי נבחר לכדורגלן העונה של הכדורגלנים והעיתונאים גם יחד? רובין ואן פרסי, ארסנל.

תגידו מה שתגידו, לאנגלים יש את זה. הפייר פליי שלהם לא מוגבל לכר הדשא. הם לא נופלים קרבן לקבעונות. כדורגלן העונה חייב לבוא מבעלות הכתר וההישגים? למה, מי אמר? אנחנו נצביע עבור מי שלטעמנו תרם את התרומה המכרעת ביותר עבור מועדונו, גם בהתחשב ביתרונות, חסרונות ומגבלות שצצו בדרך.

רובין ואן פרסי כבש 30 שערי ליגה בעונה החולפת. מלך שערי הפרמיירליג אחראי לכך שארסנל תהיה זו השנה ה-15 ברציפות בליגת האלופות. התרומה שלו כמעט בלעדית, כי נוכחותו ויכולתו היוו את ההבדל בין ארסנל של פתיחת העונה והחלק התחתון של הטבלה, לתותחנים שסיימו במקום השלישי. בשקלול הנתונים הקבוצתיים וההשפעה האינדיבידואלית של כדורגלן אחד מתוך אחד עשר, ואן פרסי קיבל את הטלפון מאריאלה עוד הרבה לפני שהמירוץ האנגלי הגיע לישורת.

ועכשיו רובין ואן פרסי במנצ'סטר יונייטד. מכיוון שהיה ברור שההולנדי המכופף (הגנות) לא יישאר באמירויות, וששלוש האנגליות הבכירות – סיטי, יונייטד וצ'לסי – תרות אחר חיזוק רציני בחוד, ולפחות הכחולים מלונדון והשדים ממנצ'סטר גם ממש זקוקים לתוספת הזו, אפשר היה להשתעשע באימפקט הצפוי של מעברו של ואן פרסי לכל אחת מהן. עם ההולנדי בסגל שלה, סיטי היתה מורידה את הירח הכחול של אליפות 2013 כבר ב-2012. גם צ'לסי היתה מוצאת את הפיסה הכי חסרה בפאזל שלה אם היא היתה מצליחה להשאיר את RVP בלונדון. יש לה אולי את אדן הזאר המחונן ואוסקר המצוין, אבל שניהם יחפשו התאקלמות והתאמה בעונת בכורה באנגליה. אין לה בינתיים מחליף לדידייה דרוגבה על כל כיבושיו ורב גוניותו, ורובין ואן פרסי מתאים כאן כמו לוזון לוורשביאק, ולהפך. עם החלוץ ההולנדי, צ'לסי היתה המועמדת הבכירה לכתר.

אבל ואן פרסי נוחת באולד טראפורד, והחלוץ הפנטסטי שכבש שער בכל שני משחקי ליגה מאז הגעתו לאנגליה ולארסנל ב-2004 (96 כיבושים ב-194 משחקים), עומד לעשות את ההבדל אצל החבורה של סר אלכס פרגוסון. ההבדל, להזכיר לכם, הוא בסך הכל קטן, זעיר, מינימלי (הפרש שערים) במושגי פרמיירליג. אבל יונייטד זקוקה ליצרן השערים ההולנדי גם ביתר החזיתות – גביע וליגת האלופות. אחרי המבוכה וההדחה אשתקד בשלב הבתים, התחזית עם RVP היא של משב רוח מרענן וקריאת תיגר אמיתית, תמיד עניינית אבל העונה כנראה גם הרבה יותר אטרקטיבית, בכל הזירות. ואגב, ואן פרסי היה בשבוע שעבר בן 29 בלבד. מי שמטיל ספק בתרגיל בגלל הגיל, ומשום שפרגוסון נוהג לרכוש פרגיות, יתבונן בבקשה שוב לעבר סטמפורד ברידג' וההשפעה של דרוגבה (בן 34) שם בחמש העונות האחרונות.

1

שינג'י קאגאווה, שנרכש מאלופת גרמניה, יספק את החיוניות הצעירה, הפלפל והטכניקה של יונייטד. בניגוד לאנדרסון ולנאני, ההתקדמות העצומה של הכספית היפנית הזו בדורטמונד, מעניקה את הרושם של השתלבות עקבית, קבועה ומכריעה. ונא לא לשכוח: לצד ואן פרסי וקאגאווה ישוטטו פה ושם – צמאים לשירות ורעבים לשרת -  וויין רוני, טום קלברלי, פיל ג'ונס, אנטוניו ולנסיה, דני וולבק, וגם שני תינוקות בית רבן שעתידם עוד לפניהם, ה"ה פול סקולס וריאן גיגס.

אבל העובדה שוואן פרסי יהיה שד אדום ולא סיטיזן תכול, תסייע למאבק צמוד יותר בצמרת. מנצ'סטר סיטי רכשה בפגרה, רק ברגע האחרון, את הקשר האנגלי ג'ק רודוול מאברטון, וחרף קיטורים ומירמורים מתחת ללשון של רוברטו מנצ'יני, גם המנג'ר האיטלקי יודע שהקבוצה שלו טובה ומאוזנת מספיק גם ללא תוספות. הסגל של סיטי מעורר קנאה ועמוס בשפע אדיר של כשרונות ואופציות, מה שמאפשר למנצ'יני להמשיך במלאכת האבולוציה המרשימה באצטדיון האיתיחאד, ולבנות על הגיבוש, הניסיון המצטבר והביטחון שהתחזקו שבעתיים עם בוא התארים (גביע אשתקד ואליפות השנה) ושהפכו את החבורה המצויינת ליחידה מיומנת, ולהפך.

מנצ'יני יכול להמשיך העונה במומנטום של מפעלו המרשים, אבל כדי לשדרג אותו ואולי אף לדלג למחוזות חדשים (צ'מפיונס ליג?), הוא יצטרך לנטרל סופית את התזזיתיות והאימפולסיביות של הטראבל-מייקרים, קרלוס טבס ובעיקר מאריו באלוטלי. טבס כבר נראה כמי שפרשת המשמעת החמורה שלו אשתקד רק עשתה לו טוב. אחרי המרד והגלות והעקשנות, בא הפיוס ועימו תשוקה ומחויבות, שבלטו אפילו במגן הקהילה ביום ראשון שעבר. באלוטלי הוא אגוז הרבה יותר קשה לפיצוח. השריטה שלו דורשת אחזקה שוטפת אינטנסיבית ((High maintenance, אבל מנצ'יני כבר הוכיח שבפרויקט הזה הוא לא מוותר, והוא ישמח גם להודות לכמה טיפים מצ'זארה פראנדלי, מאמן איטליה, שהפיק מסופר מאריו טורניר יורו לתפארת.

1

אם יונייטד תרוויח בגדול מ-RVP, הרי שארסנל עלולה להיות הנפגעת העיקרית מהאובדן. בזכות הרכישות של לוקאס פודולסקי, אוליבייה ז'ירו וסנטי קאסורלה, ניפץ אולי הקיץ ארסן ונגר את תדמית הקמצן שדבקה בו, אבל הוא יצטער לגלות שהגרמני והצרפתי ביחד אינם מתקרבים לסכום של ההולנדי לבד. פודולסקי לא מספיק פיזי, טכני ויצירתי, ולא מתאים לפרמיירליג. ז'ירו עשה חיל במונפלייה, אבל גם אצלה, ובמיוחד בטבילות האש שקיבל בנבחרת צרפת, ניתן היה להבחין בכך שמדובר בחלוץ בוסר, פוטנציאל הזקוק להשחזה ממושכת, לא כזו שאפשר להשיג בקלחת הלוהטת והתובענית של הליגה הטובה בעולם.

מתחת לאוויר הפסגות הצלול והמשכר, ינסו טוטנהאם וליברפול לתפוס את הרכבל האחרון לליגת האלופות. התרנגולים העניקו מתנה יקרה מפז לאנדרה וילאס בואס. חרף פיטורי המנג'ר הפורטוגלי מצ'לסי השכנה, הוא קיבל צ'אנס נוסף בווייט הארט ליין. אבל אל תתפלאו אם המאמן הצעיר ביותר בליגה יגלה שוב שמדובר במקח טעות, וימצא עצמו בלשכת העבודה בבירה האנגלית בפעם השניה ברציפות. הקופה של טוטנהאם לא מתקרבת לזו של רומן אברמוביץ', ובינתיים וילאס בואס מוביל קבוצה עם Lose Lose situation. לוקה מודריץ' יעזוב, עמנואל אדבאיור בינתיים לא מגיע, השוער הראשון הוא בן 41, מניין הסקוררים במועדון הוא אחד (ג'רמיין דפו) וגם הוא הרבה מעבר לקשת, והצעירים המוכשרים הם מבחינה מקצועית ילדים. טוטנהאם, גם על פי משחקי המבחן שלה, בבעיה.

ליברפול היא לבטח פרוייקט מרתק, השאלה אם הספינה האדומה גם תתחיל לחצות את המרסיסייד ולהפגין ניצוצות של הצלחה ורטרו – חזרה למקורות. ברנדן רוג'רס בן ה-39 הוא הימור נועז וראוי לשבח של ההנהלה. המנג'ר האנגלי שהוליך את סוואנסי הצנועה לעונת בכורה כה מרשימה בפרמיירליג, מקבל לראשונה מושכות של מועדון פאר. הכסף באנפילד בשום פנים ואופן לא זורם כמים בלונדון ומנצ'סטר, אבל התחושה היא שרוג'רס – פדאנט קפדן ומדקדק בפרטים וגם מאמן התקפי, ססגוני, אמיץ ומי שדומה שהרסן הוגש לו עם קורטוב של זמן, על מנת שיבנה צוות מנצח בהדרגה וביסודיות – עשוי להפוך את ההימור וההבטחה למוצר בר שימוש ומימוש. ליברפול, להזכיר, סיימה אשתקד במקום ה-8. רע יותר לא יכול להיות? אולי, בעיקר אם ג'ו אלן, הרכש הנפלא מסוואנסי, יעביר את הסחורה.

1

הדוגמה של רוג'רס באנפילד מרעננת ומסקרנת אפילו יותר, משום שמנג'ר ליברפול עומד העונה בראש פירמידה של מספר רב מאוד יחסית של מאמנים צעירים, יומרניים והתקפיים, שגדלו על האתוס של הכדורגל האנגלי כשואו ביזנס, בידור שיא, תמורה לכסף. פול למברט הסקוטי הצליח מעל למשוער עם העולה החדשה נוריץ', ושכרו היה מינוי באסטון וילה המנסה לחזור מהקבר. כריס יוטון – עוד מנג'ר אמביציוזי השם דגש על איכות והצגה -  נכנס לנעליו של למברט בקארו רואד. סטיב קלארק אולי איננו ילד (49), אבל מי שהיה כל ימיו עוזר (בצ'לסי וליברפול לאחרונה), קפץ סוף סוף לעמדת הבוס בווסט ברומיץ', וגם הוא יכול להשתמש בהזדמנות הבכורה הזו שלו על מנת להפתיע. סימן שאלה מרהיב מרחף מעל עונת הבכורה של מיכאל לאודרופ בסוואנסי. הדני הרי נולד עם כפית התקפית נוצצת בפה ונעל זהב על הרגל, אבל בספרד לא ממש הצליח להביא את מצעו, תכונותיו ונטיותיו אל הבמה, ועם הברבורים ללא הסטאר אלן, צפויה לו טבילת אש וולשית מפרכת.

ברקים ורעמים לא יגיעו כנראה גם מרוברטו מרטינז המעולה, שוויגאן שלו עושה פלאים מדי עונה אבל נראה כי הפעם נחלשה ונועדה לצניחה, ואף לא מבריאן מקדרמוט ונייג'ל אדקינס, מאמני העולות החדשות רדינג וסאות’המפטון, אבל גם הם אנשי מקצוע שהArtistic impression – נמצא בד.נ.א שלהם, אם כי מאבקי תחתית צפויים עלולים להמיר הצגה בהצלה. אשתקד שרדו שלוש העולות – נוריץ', סוואנסי וק.פ.ר – בליגה, אירוע נדיר לכשעצמו. כדי שהוא יחזור על עצמו צריכה גם ווסטהאם להשתפר, או שבמקרה של סם אלרדייס – להתחפר. בניגוד למקומות אחרים – כמו אלו שהוזכרו וגם ניוקאסל וסנדרלנד שיתאמצו לדגול בשילוב בין אופי ויופי צפון מזרח אנגלים מלבבים - באפטון פארק יחליף  הכדורגל הפרגמטי את הסוחף וחסר הגבולות. אם הטאקטיקה העבשה תבטיח הישרדות, קשה לראות את אוהדי הפטישים מתלוננים יותר מדי.

תלונות? ממש לא. למעשה, הרבה בזכות העריקה של ואן פרסי מערוץ האמירויות לערוץ 2 (סגנית או לא) הרבה יותר סביר להניח שעונת 13/12 תביא בכנפיה סופרלטיבים, קריאות התפעלות ודרמות שינסו אפילו להאפיל – משימה קשה עד בלתי אפשרית, אבל למה לא לנסות – על הפיניש של העונה הקודמת.

תחזית 2012/2013
1. מנצ'סטר יונייטד
2. מנצ'סטר סיטי
3. צ'לסי
4. ארסנל
5. ליברפול
6. סנדרלנד
7. אסטון וילה
8. טוטנהאם
9. ניוקאסל
10. אברטון
11. ק.פ.ר
12. ווסטהאם
13. פולהאם
14. סאות’המפטון
15. רדינג
16. ווסט ברומיץ'
17. סטוק סיטי
18. סוואנסי
19. נוריץ'
20. וויגאן