בספרד, האליפות חזרה לריאל מדריד. באנגליה, קיבלנו את אחד המותחנים המשוגעים שהיו בכדורגל האירופי בעשור האחרון. בצרפת, מונפלייה הדהימה את המדינה עם אליפות שהזכירה לנו את קריית שמונה. באיטליה, יובנטוס חגגה דאבל מושלם ובגרמניה דורטמונד ביססה עוד יותר את השליטה שלה. הליגות הבולטות בכדורגל העולמי הציגו לנו לא מעט תופעות מעניינות העונה ומשחקים מטורפים. פנינו אליכם, הגולשים, וביקשנו שתכתבו לנו על המשחקים שהכי אהבתם. ושוב - נעניתם לאתגר, כאשר רובכם התענג על תצוגות העל שהפרמיירליג סיפקה. החמישיות והרביעיות של מסי נשארו בחוץ.

ברצלונה – ריאל מדריד 2:1
האמת ? זה קצת סובייקטיבי, הרי אני אוהד ריאל, ומן הסתם כל ניצחון בקלאסיקו מרגש אותי, והניצחון העונה בסיבוב בשני של הליגה, ריגש אותי עד דמעות (למרות שאני בן 45). לא קל להיות אוהד ריאל מדריד ב שלש ארבע שנים האחרונות, אתה רואה את היריבה המרה, לוקחת כמעט כל תואר אפשרי (עם או בלי עזרת שופטים), ואתה מפגר בהרבה מאחור,כל התקשורת בעולם לא מפסיקה, לשבח ולהלל את היריבה (ולא תמיד בצדק), אז אתה מתפלץ. ואין יום שלא שאלתי את עצמי, מתי זה יפסק,מתי השליטה הבלתי מעורערת שלהם, תיפסק סוף סוף,ונחזיר את הסדר העולמי על כנו?

אמרו שיש לנו מחסום פסיכולוגי,שאנחנו הרבה פחות טובים מהם, ועד שהשלישייה המפלצתית מסי,צ'אבי אינייסטה יתלו את הנעליים, אין לנו סיכוי, לא לנצח ולא להחזיר את ההגמוניה בכדורגל הספרדי, בטח שלא בעולמי. אמרו גם שכריסטיאנו רונאלדו לא מגיע למשחקים חשובים, ושהוא "עושה במכנסיים" כשהוא רואה את מסי. שמעתי, את כל האמירות, האלה, לא פעם רבתי עם אנשים, כדי לנסות להוכיח להם שזה לא נכון, שמעתי והתפלצתי, אכלתי את עצמי מבפנים, נפשי לא ידעה מנוח.

ואז בא הערב הנפלא הזה ב 21/4 השנה: ריאל כבר הייתה בפער 10 נקודות מבארסה, האליפות כבר נראתה סגורה וחוזרת לעיר הבירה, אבל סדרת משחקים איומה, צימצמה את הפער לכדי 4 נקודות. המשמעות: הפסד בקלאסיקו = הפסד אליפות כמעט בוודאות. ואז באותו ערב קרה הבלתי ייאמן. לעיני 98 אלף אוהדים קטאלונים, ריאל מדריד פשוט ביטלה את בארסה לחלוטין. זה שכולם אוהבים לשנוא: כריסטיאנו רונאלדו, זה שלא מגיע למשחקים חשובים, החליט לקחת את הקבוצה על הגב שלו וסידר לבלאנקוס ניצחון. זה היה הרגע הכי מרגש שחוויתי העונה, שדווקא השחקן שכל כך ירדו עליו, וכל כך השמיצו אותו, כבש את השער שלמעשה חרץ את גורל האליפות בספרד. ריאל שוב אלופה (ערן אייזנברג)

1

ארסנל - לידס יונייטד 0:1
הרבה משחקים גדולים ראינו העונה. שמינייה ברשת של ארסנל, שישייה בזו של יונייטד, מהפך בדרבי לונדוני לוהט באמירויות, קלאסיקו שהביא אליפות, משחק ההכתרה האדיר של סיטי, השערים המרגשים של דל פיירו בעונתו האחרונה ביובנטוס בדרך לאליפות מושלמת, ועוד רבים שלא אמנה את כולם כאן. אבל המשחק שאותו לפי דעתי ראוי לציין יותר מכל, הוא אי שם באמצע העונה, 9 בינואר, ארסנל נגד לידס יונייטד במסגרת הסיבוב השלישי של הגביע האנגלי, שהסתיים בתוצאה 0-1 לתותחנים. לכאורה, זה לא מזיז לאף אחד ת'תחת. אבל חכו רגע...

מי בעצם נתן לארסנל את השער היחיד והכרטיס לשלב הבא? לא אחר מאשר האיש ואגדה, הסמל הבלתי מעורער של התותחנים עד היום, תיירי הנרי. עולם הכדורגל ראה השנה הרבה אירועים מרתקים ומרגשים, אבל הנרי יש רק אחד. מול איצטדיון אמירויות מלא, תיירי הנרי, הוא ולא אחר, עולה לכר הדשא בדקה ה-68 לראשונה מאז עזב לברצלונה, כדי לתת לארסנל את הניצחון. אבל לאף אחד באיצטדיון לא היה אכפת מהניצחון. קינג הנרי כובש וקהל שלם על הרגליים. זה רגע של התרגשות, של אושר, של קסם, שפשוט אי אפשר לתאר. זו לא הייתה עוד חגיגת שער ניצחון, זאת הייתה חגיגה שכולה אהבה. בשביל רגעים כאלה, שמעבירים לך צמרמורת בגוף בכל פעם שאתה נזכר בהם, המציאו את הכדורגל. ומי שפספס את זה, פספס עונה שלמה, כי כדורגל זה הרבה מעבר לתארים. מבין כל המשחקים שהיו לנו, אין ספק שזהו המרגש ביותר. ולכן בשבילי, זהו המשחק שעשה לי את העונה. (יאיר פלדמן)

מנצ'סטר יונייטד - ארסנל 2:8
אוקיי, אז נתחיל בזה שאני יודע שרובכם יגידו שזה היה משחק חד צדדי מדי, משחק שאינו יכול להיות משחק עונה דווקא מכיוון שרק קבוצה אחת הייתה על המגרש. אבל לא. אם תשאלו אותי, המשחק הזה סימל את העונה המשוגעת מבית היוצר של הפרמיירליג, שהציגה לנו העונה אינספור דרמות ומשחקים מותחים ומשוגעים, עד השניה האחרונה של העונה .

1

ובחזרה למשחק שבכותרת. בואו נתחיל מזה שכל אוהד יונייטד וארסנל, לא ישכח את המשחק הזה עוד שנית רבות. וגם כבר במשחק הזה יכולנו להבין שמצפה לנו עונה שבה שום דבר לא יהיה צפוי. אם מישהו היה אומר לי כאוהד יונייטד שהמשחק ייגמר בתוצאה כזאת, כמובן הייתי חושב שהוא משוגע . בדומה לכך, אם מישהו היה אומר לי שעונת הפרמיירליג הזו תסדר משחקים גדולים נוספים דוגמת 1:6 לסיטי דרבי, 3:5 לארסנל על צ'לסי וכמובן את מחזור האליפות, אז גם לא הייתי מסוגל להאמין. ומה לגבי זה שיונייטד תאבד 8 נקודות יתרון 6 מחזורים לסיום? הזוי.

אז הנה לכם, זו הייתה העונה שבה מנצ'סטר יונייטד משפילה את ארסנל 2:8 ולא זוכה בכתר. עונה שבה ארסנל מובסת 8:2, אך בכל זאת מצליחה להתאושש ולהגיע לאלופות. זה היה המשחק שייצג יותר מכל את העונה שעברה עלינו בכדורגל העולמי. עונה משוגעת, לא נורמלית ובעיקר מהנה לכל אוהד כדורגל באשר הוא. (שון בראל)

דורטמונד - באיירן מינכן 2:5
גמר הגביע הגרמני לא היה גדול בגלל התוצאה. לא בגלל שדורטמונד כבשה חמישיה לרשת של מי שהפכה לאחר מכן לסגנית אלופת אירופה, אלא בגלל שהמשחק הזה ייצג את המהות של דורטמונד. לדעתי, יש לנו כאן חילופי משמרות בבונדסליגה בשנתיים האחרונות. הכדורגל המעניין והכה כיף לצפייה שמציגים שחקניו של יורגן קלופ השתלט לחלוטין על גרמניה.

במהלך כל העונה דורטמונד הייתה טובה יותר מבאיירן, שלמרות ההצלחה באירופה, לא הצליחה לעצור את הצהובים-שחורים של דורטמונד. הבווארים קיוו לנקום ולסיים את העונה עם הגביע הגרמני, אך הם היו לחוצים ופשוט התפרקו מכל הבחינות. טקטית, פיזית ומנטאלית. עבור הדאבליסטית, באיירן זה רק שם עמום. הניצחון ובכלל העונה של דורטמונד הייתה בעיני עונה שהביאה משהו חדש לעולם הכדורגל. בעונה הבאה היא שוב תהיה בצ'מפיונס. (אורן גוטליב)

1

משחק עונה מזווית קצת שונה
קריית שלום, 12:00. 250 צופים רעשניים הופיעו ביום קר וגשום למשחק העונה לנוער בין מכבי תל אביב למכבי חיפה. נשמע מוזר? לא קשור? לא כשמדובר בקוון צעיר בליגה לנוער. הגענו למגרש יחד עם השידור של ערוץ הספורט. הלב דופק בלי סוף על 120 קמ"ש. אני מרגיש שכולם בבית צופים בי ורוצים שנצליח. אני יודע שאמא רואה את המשחק בבית ובכלל לא מתעניינת בקבוצות אלא רק בי.

הירוקים היו טובים בהרבה במחצית הראשונה והובילו 0:2. חשבנו שהמשחק גמור. אבל במחצית השניה הכל השתנה אחרי שער של בן בן יאיר ועוד שער עצמי. 2:2. גאל מרגוליס עוד היה יכול לנצח, אבל פספס. בסופו של דבר זה לא מנע מהצהובים לשייט כל הדרך לאליפות. אני יורד ספוג לחדר ההלבשה ואז זה מגיע - SMS מאבא: "היית ענק!". זהו, אבן ירדה מהלב. אני בחדר הלבשה בקריית שלום, קופא מקור אבל מחייך מרחבה לרחבה. מתקלחים, מתלבשים, מעבירים חוויות ובעיקר נושמים וגאים בעצמינו שעברנו בשלום משחק שבאמת היה לא קל. אחר כך פגשנו את השדר שהחמיא לנו ואמר כל הכבוד. גם השחקנים מודים לנו. עכשיו רק נשאר לתהות אם יש מישהו שיכול להעביר את הקלטת שלנו לאופ"א או פיפ"א. גם בלגיה זה בסדר. (אבירן יחזקאל)