יובנטוס שוב הוציאה בפגרה הכי הרבה על רכש. מילאן התפרקה מנכסיה. אינטר ורומא בטרנזיט – תחילתו של עידן/ניסוי חדש. אודינזה מכרה כל מה שזז והחליפה חצי סגל. נאפולי ויתרה על עמוד תווך. אף שם גדול טרי לא נחת בליגה. המיתון ממשיך לכרסם בפוטנציאל של מועדוני האמצע, שלא לדבר על הנמושות. ארבע קבוצות יתחילו את העונה עם מינוס נקודות. הסריה A חונכת אפוא עונה המשדרת התכנסות, צימצום יעדים והנמכת ציפיות.

זוהי תמונת מצב שהיתה אמורה לסמן מראש את ההכרעה החשובה ביותר: יובנטוס שוב אלופה. תיאורטית, כמעט ללא מתחרים. יובה ועוד 19. אלא שבאיטליה כמו באיטליה, כמו בקיץ האחרון ביורו, כמו במעבר של זלאטן איברהימוביץ' וטיאגו סילבה לעיר האורות, התסריט לעולם לא נקי מטוויסטים בעלילה. על המגרש ומחוצה לו. אלו עדיין מספקים סימני שאלה, מהפכים ועניין בשפע, והופכים את ה-calcio למותג מסקרן עד מהפנט, גם אם קאקה לא יגיע בסוף לסן סירו והמגפיים של פרננדו יורנטה לא יהיו מיועדות לארנה בטורינו.

יובנטוס היא עדיין הפייבוריטית הענקית לקטוף עוד תואר. ה-29 או 31 בתולדותיה, תלוי באיזה צד של האהדה מרוחה החמאה שלכם. אבל ראה זה פלא, דווקא אחרי שהגברת הזקנה חצתה את הרוביקון ושבה למסלול האליפויות והיכולת האטרקטיבית, היא שקועה בפתיחתה של עונה זו לא בשאלה אם וכיצד יחזירו 40 מיליון היורו האחרונים – מאוריציו איסלה, קוואדוו אסאמואה, סבסטיאן ג'ובינקו, פול פוגבה – את ההשקעה, אלא בסוגיה מי יכוון את הטירונים והוותיקים, ולהיכן.

אנטוניו קונטה, האיש שבלם את הסחף במניות יובה והחזיר עטרה ליושנה, הושעה לעשרה חודשים בשל מעורבות (אי דיווח) בפרשיית הטיית משחקים בקדנציה שלו כמאמן סיינה הטוסקנית. הערעור שלו נדחה. מה שאומר שקונטה לא יהיה העונה על הספסל. הוא יוכל להמשיך ולתדרך באימונים במהלך השבוע, לא במשחקים. את ההנהגה בזמן אמת מפקידה איפוא הגברת בידי המנהל הטכני, מאסימו קאררה.

מנהלי ואוהדי יובה בוודאי כוססים ציפורניים. אבל עבור השאר מדובר במצב מרתק. תרגיל נפלא וראוי בסימולציה, שאי אפשר היה ליישמו ללא התערבות ועדת המשמעת. כמה פעמים ספרנו עד עשר ואמרנו "לא חוכמה, את צ'לסי גם אני ואתה היינו מביאים למקום השני בפרמיירליג. וילאנובה? גווארדיולה? ברצלונה היתה הורסת ודורסת גם כאשר בראשה עומדת גלדיולה". אז הנה, סניורה א סיניורי, ההזדמנות האולטימטיבית לקבלת קורטוב ראשון של אינדיקציה: יובה המושכת שבנה קונטה צריכה להסתדר עונה שלמה בלעדיו על הקווים. מה נגלה על תפקיד המאמן? שהוא הרבה פחות מהותי ומשמעותי ממה שמוריניו, גרנט, פרגוסון וחבר רעיהם וספינולוגיהם בתקשורת מנסים למכור לנו? שתהליך ההאלהה שעבר מאמן הכדורגל בדור האחרון זקוק לקצת האטה, צניעות? או שאולי זו תהיה התשובה ההחלטית: אם יובנטוס היפה והעשירה (בכישרון וניסיון) של 2013 תמעד – התירוץ המכריע כבר מוכן, ועימו גם המראת הההשפעה והחשיבות של נושא המושכות לרקיעים חדשים.

מילאן, לעומת זאת, מספקת אתגר אינטלקטואלי מסוג אחר. מה עומד מאחורי מכירת החיסול של הרוסונרי? איך זה שדווקא אחרי השמטת הכתר, התיאבון של הבעלים ואנשי החצר שלו  התעמעם במקום להתעצם? הכיצד אותו סילביו ברלוסקוני שרק לפני עונה וחצי דחה הצעה של מאה מיליון יורו על קאקה ממנצ'סטר סיטי (ובסוף מכר אותו לריאל ב-65), מסתכל לפתע על הכדור דרך החור שבגרוש, או הגרוש שבחור, ומעדיף את המזומנים על פני האמנים, מה גם שזלאטן וטיאגו גם יחד לא רצו כלל לעזוב.

מה גם שמילאן החלה הקיץ בתהליך של חילופי דורות. לא רק הבלם הברזילאי והחלוץ השבדי עזבו.  גם אלסנדרו נסטה (עוד בלם אדיר. איך ייראה מרכז ההגנה עתה?) , פיפו אינזאגי, קלרנס סיידורף, ג'נלוקה זמברוטה, אלברטו אקווילאני, מרק ואן בומל וג'נארו גאטוזו סיימו את כהונתם במועדון. ומה התשובה של ברלוסקוני והמאמן מסימיליאנו אלגרי? ריקרדו מונטוליבו (מבטיח),  פרנצ'סקו אצ'רבי (וואו!) והחלפה בין אנטוניו קאסאנו לג'מפאולו פאציני – עוד אקט שהולם יותר חצר בית ספר שילדים סוחרים בו בקלפי סופרגול.

1

לדעת הפרשנים באיטליה, המסתורין לא כל כך גדול. מה שעומד לטענתם מאחורי עיסקת קאסאנו-פאציני הוא סכסוך מתמשך בין פאנטאנטוניו למאמן אלגרי. רמזים לכך ניתן למצוא גם בכמה הצהרות של גאטוזו, שלפני ששם פעמיו לסיון השוויצרית, דיבר על אנדרלמוסיה ששררה בחדר ההלבשה של מילאן אשתקד. ובאשר למדיניות ההתערטלות מנכסים והמוכרים בלבד של ברלוסקוני, הרי שכאן מסבירים יודעי חן שלא מדובר כלל וכלל בבעל בית שהשתגע, אלא בתהליך מדוד ושקול של "פוליטיקה ספורטיבית".

סילביו ברלוסקוני לא נטש מעולם את שאיפותיו הפוליטיות. הדחתו מכס ראש הממשלה רק דרבנה אותו שבעתיים לייצר קאמבק. מצבה הכלכלי של איטליה בכי רע, והפרשנים המדיניים מצביעים על סיכוי אלקטורלי סביר של הבעלים של מילאן להיבחר. אלא שהפעם, בגלל צוק העיתים הפיננסי, חייב ברלוסקוני לשכנע את הבוחר שהפתרון הכלכלי נמצא באמתחתו, ולשם כך לאמץ מדיניות של שיקול דעת, קיצוצים הכרחיים וצנע. אם הוא מאמץ צעדים להבראת השוק הכוללים כירסום מסויים ברמת החיים – הוא חייב גם לתת דוגמה אישית. מילאן 2013 היא הדוגמה. והקורבן לשאיפות חשובות יותר. אמנם רק 20 אלף אוהדים רכשו מנויים הקיץ (ירידה של כמעט 50%), אבל המינוי שמעניין את ברלוסקוני יותר מכל נמצא בפרלמנט ברומא, והוא מוכן לשלם את מחיר אובדן האהדה האדומה-שחורה בשיבה לחיקו החם של הבוחר הממוצע.

אם מילאן אכן תסבול מקצועית מהטלטלות הללו, מי יוכל למלא את מקומה בתחרות ישירה על הסקודטו? כאמור, לא אודינזה המתנהגת כאייאקס ומטפחת ומפתחת כשרונות רק כדי לגזור עליהם קופון (סמיר הנדנוביץ' לאינטר, אסאמואה ואיסלה ליובה, קוודראדו לפיורנטינה, פלורו פלורס לגרנדה) ולהתחיל הכל מהתחלה עם הנער הנצחי אנטוניו די נטאלה, שכבר לא יכול לסחוב כמעט לבד את המשא על גבו. גם לא נאפולי, שההישג הגדול ביותר שלה הקיץ היה השארת המאטאדור אדינסון קבאני בשורותיה, אבל הוא מתקזז עם מכירת אזקיאל לאבצי לפאריס סן ז'רמן. כמו בסופר קופה בבייג'ין מול יובה, כמו נגד מנצ'סטר סיטי וצ'לסי בליגת האלופות, נאפולי סובלת מפיצול אישיות: היא מופיעה רק לעיתים נדירות מדי על הבמה במלוא הדרה, ורק אז אי אפשר לעמוד בפניה.

1

יהיה מפתיע מאוד לגלות שדווקא השכנה השחורה-כחולה ממילאנו תתבגר ותעשה כבר העונה את הסוויץ' בחזרה לימי התגר, במיוחד כאשר בשרביט שלה אוחז המאמן הצעיר ביותר בסריה A, אנדראה סטראמאצ'וני בן ה-36, לו תהיה זו עונת מבחן אדירה. סטראמאצ'וני הוא המאמן החמישי (!) של הנראזורי תוך שנתיים, מאז עזיבת ז'וזה מוריניו ב-2010. החודשים הספורים בסוף העונה הוכיחו שהוא מסתדר היטב עם הכוכבים והאגו. ווסלי סניידר, מאייקון, דייגו מיליטו וחאבייר זאנטי הבלתי נגמר (הופעה 800 השבוע!) נשארו, ואליהם הצטרפו הנדנוביץ' המעולה (ז'וליו סזאר שוער שני), פרדי גוארין הקולומביאני המחונן שהגיע עוד בשלהי אשתקד, קסאנו הזניח, אך בעיקר רודריגו פאלאסיו הנפלא, החלוץ הארגנטינאי שעם 19 כיבושים הותיר את ג'נואה בליגה הבכירה. פאלאסיו כבר בן 30, אבל שיתוף הפעולה שלו עם הקישור היצירתי והעמית מיליטו בחוד, יכול להיות ההבדל בין שיקום לשיכון, בין אליפות או אלופות לבין ליגה אירופית ומטה.

אל תצפו לדבר מלאציו, בעלת הקופה הריקה שלא הזרימה אפילו לירטה לשוק ההעברות, ולעומת זאת מינתה את ולדימיר פטקוביץ', המאמן השווייצרי/קרואטי חסר הניסיון לקדנציית בכורה בליגה. אבל אולי אפשר דווקא להרים משהו את רף הציפיות בצד השני האדום-צהוב התוסס של בירת הנצח, משום שכל הדרכים מובילים לרומא רעננה ותזזיתית לגמרי. גם הג'אלורוסי החליפו מאמן (רביעי מאז 2010...), אבל הם לפחות הלכו על ותק ומוניטין.

זדנק זמאן, 65, הצ'כי שהשאיר חותם עמוק על הכדורגל האיטלקי ההתקפי עם DNA של "לעזאזל ההגנה, העיקר הכיבוש", העלה אשתקד את פסקארה לליגה הבכירה, וחזר לאמן בה לראשונה מאז 2006 (ברשיה). זה האיש שהעלה את פוג'יה מהליגה השלישית לראשונה בדילוגים עוקבים. זה הבחור שאימן בכוכב האדום בלגרד, גלאטסריי, פאלרמו, לאציו, פנרבחצ'ה ונאפולי. זה הטיפוס הססגוני המגיע לרומא בפעם השניה. בסוף שנות ה-90 הוא חנך את פרנצ'סקו טוטי הצעיר, הוביל את רומא למקום ה-5, אבל אז הוחלף על ידי אחד, פאביו קאפלו. בסוף שנות ה-90 הוא לא חשש לפתוח את הפה שלו ולהאשים את אלסנדרו דל פיירו, ג'אנלוקה ויאלי, וכל תרבות הכדורגל האיטלקי ואשתו, בצריכת סמי מרץ אסורים, והיה אחראי לפתיחת חקירה, נקיטת צעדים ושינוי הקוד בנושא.

זמאן הספיק כבר לערוך מהפכה ברומא תוך שהוא מתקרב לסכומים ששילמה יובנטוס בפגרה. הרכש הגדול ביותר שלו צפוי להיות מתיאס דסטרו מסיינה, החלוץ והכישרון הצעיר (22) והעתיר שערך כבר בכורה בנבחרת איטליה. לצידו ישתלבו גם הקיצוני מרקיניו מפלומיננזה, להבדיל מהבלם מרקיניוס מקורינתיאנס. החלוץ בן ה-19 טאלו מחוף השנהב הצטרף מג'נואה. מייקל ברדלי האמריקני המנוסה בא מקייבו. פדריקו בלצארטי, הפתעה כה נעימה ביורו, נחת מפאלרמו. ברשימת הנוטשים שעזרו לממן את הגחמות הזמאניות ולפנות מקום למצעד ה-Would-be's or wanna-be's נמצאים פאביו בוריני (ליברפול, 12 מיליון), חוסה אנחל, סימפליסיו, גבריאל היינצה, מתיאו בריגי, דויד פיזארו, לאנדרו גרקו, אנדראה רוזי וחואן.

את רומא לא בונים ביום אחד? אם הלגו הזה של זמאן יצליח לבנות השתתפות במירוץ הפסגה, יוכל המאמן הצ'כי לקרוא תגר גם על משפט נכס צאן הברזל הזה.

1

והרי התחזית

1.    יובנטוס
2.    אינטר
3.    רומא
4.    מילאן
5.    נאפולי
6.    פיורנטינה
7.    אודינזה
8.    קליארי
9.    לאציו
10.  סמפדוריה
11.  פארמה
12.  קטאניה
13.  פסקארה
14.  אטלנטה
15.  טורינו
16.  פאלרמו
17.  גנואה
18.  קייבו
19.  בולוניה
20.  סיינה  

גביע איטלקי: אינטר
מלך השערים: דסטרו (רומא)
שימו לב ל..: פאולו דיבאלה (חלוץ, ארגנטינה, פאלרמו. הנשיא מאוריציו זאמפאריני ההזוי כבר הכתיר אותו כ"אגוארו החדש"). דורלאן פאבון (חלוץ, קולומביה, פארמה). מאייקוסל (קשר התקפי, ברזיל, אודינזה). אדוארדו וארגאס (חלוץ, צ'ילה, נאפולי). רנאן (קשר אחורי, ברזיל, סמפדוריה). לאנדרו קאסטן (בלם, ברזיל, רומא)
המפוטר הראשון: ג'וזפה סאנינו, פאלרמו, איך לא