בעונה שעברה ראינו בהיכל נוקיה כבר בשלב הבתים הראשון את ריאל מדריד, אנדולו אפס, מילאנו ופרטיזן (וגם שרלרואה). שנה קודם הגיעו קאחה לבוראל, ז'לגיריס, פרטיזן, חימקי (ופרוקום). ב-2009/10 היו אלה צסק"א, ברצלונה, רומא, לובליאנה ומארוסי. שלוש העונות האחרונות הן כאן רק על תקן דוגמא, אבל באות להמחיש כיצד למרות שמכבי תל אביב היא כוח ותיק ומוערך בכדורסל האירופאי, ולמרות התדמית השכונתית של הענף הזה, זה לא שמישהו דואג לסדר לצהובים הגרלות קלות (אם כי יש לציין שכמעט אף פעם הם לא נופלים ל"בית מוות" אמיתי). מה שכן, בין אם יש יד מכוונת ובין אם אין, חשוב להבין שגם במכבי לא ששים לקבל בית קל מדי, ולא משיקולי מכירת מנויים, אלא פשוט בשל העובדה שהגרלה שכזו עלולה לפגוע בקבוצה בהמשך העונה.
קראתם נכון: הגרלה "קלה מדי" יכולה להיות בעייתית, לא פחות מהגרלה קשה. וזה בדיוק מה שמכבי קיבלה השנה. עם מלאגה (המתחדשת והפחות מאיימת), סיינה (המפורקת וההרבה-פחות מאיימת) והשלישיה שנקטפה מהבית המרכז אירופאי של היול"ב קאפ בדמות אלבה ברלין, פרוקום סופוט ושאלון, סביר שמכבי ת"א לא יכולה שלא לסיים גבוה בבית שכזה, שלא לדבר על להבטיח עליה בשלב מוקדם.
רק כדי להכניס דברים לפרופורציות, תראו את הבתים האחרים: ריאל מדריד, פנר-אולקר, חימקי ופנאתינייקוס בבית א', אולימפיאקוס, מילאנו, אפס וקאחה בבית ג', צסק"א וברצלונה זו לצד זו בבית ד'. יש כאן כמה בתים שמכבי תל אביב הייתה צריכה להזיע בהם עד לרגע האחרון כדי לסיים בין 4 הראשונות. אז מה, ההגרלה הנוכחית טובה למכבי? או רעה למכבי? בואו נבדוק לעומק.
יתרונות
מכבי תל אביב של השנה, כמו בשנים האחרונות, היא קבוצה חדשה. לא ברור מה בדיוק כאן זו הסיבה ומה התוצאה, אבל נראה שכל שנה של דייויד בלאט על הקווים בהיכל נוקיה מתחילה עם סגל שרובו מהניילונים. וכקבוצה בבניה מכבי תהיה עסוקה בשבועות ואף בחודשים הקרובים בעריכת היכרות עם עצמה. היא תצטרך ללמוד את הנקודות החזקות והחלשות שלה, היא תצטרך לבנות לעצמה שיטת משחק ברורה, תצטרך לזהות את הגו-טו-גאייז שלה. כמו כן, לא מעט שחקנים יצטרכו זמן כדי להתרגל לחיים מול הקהל הצהוב בימי חמישי ולזה שחברי ההנהלה יושבים על הקווים ובוחנים אותם בכל פוזשן.
סדרה של יריבות קלות (הכל יחסי, כמובן) תיתן למערכת הזו את כל הזמן שהיא צריכה כדי לסמן וי על כל המטרות האלה. כי לא כל כך משנה מה מכבי תל אביב תעשה בשלב הבתים הראשון, היא תצבור ניצחונות בקצב מספק, מה שיוריד את מד הלחץ, ומה שיאפשר את השקט הדרוש כדי להפוך את אוסף היחידים הזה לאחד השווה יותר מסכום חלקיו (תחביב בלאטי ידוע).
חשוב להבין, מכבי תל אביב הנוכחית היא קבוצה שאפשר לכנותה "גבולית". אף אחד לא כותב שם על הלוח בכל יום את צמד המלים "אליפות אירופה" וכולם גם יודעים שהעפלה לפיינל פור תלויה ביותר מדי גורמים ומשתנים. מצד שני, עליה לטופ 16 היא יותר "לחם וחמאה" מאשר "הלחם והחמאה" המסורתיים של מכבי, האליפות והגביע בישראל. עליה לטופ 16 היא בבחינת ייהרג ובל יעבור מבחינת כל המערכת וכל מי שאיכשהו קשור למכבי תל אביב. זה לא רק העניין של הציפיות המקצועיות או המבוכה שתהיה כרוכה בהדחה מוקדמת. שלב הבתים השני, שהשנה יכלול 14 משחקים, מהווה סעיף חשוב בטבלת ההכנסות בכל שנה כשראשי מכבי באים לבנות תקציב.
קבוצה חדשה שתתקשה לעמוד במשימה הבסיסית הזו תיכנס לסחרור, שמי יודע איך אפשר יהיה לצאת ממנו. מצב שכזה יוביל לפאניקה בכל הרמות – מההנהלה, דרך הצוות המקצועי ועד האוהדים והתקשורת. משם הדרך לרכבת זרים (כמו בעונה האחרונה של פיני גרשון במכבי) ולעונה שלמה שיורדת לטמיון קצרה מאוד. שלב בתים רגוע ימנע הרבה מאוד משברים. מה שלגמרי יכול לקרות לקבוצות אחרות בבתים האחרים, הקשים יותר.
חסרונות
מכירים מטבע? זה שיש לו שני צדדים? אז הנה עוד מקרה שממחיש עד כמה הקלישאה הזו תופסת. כי אם מכבי היא קבוצה חדשה שלא ממש יודעת מהו כוחה האמיתי, הרי ששלב בתים קל מדי עלול להיות בעוכריה.
קודם כל, הגרלה קלילה טומנת בחובה בעיה שמכבי מכירה ושהיא מתמודדת איתה כל שנה – חוסר יציבות ברמת היריבות. אלא שבשנה רגילה מכבי יודעת להפריד בין היריבות הקלות של הליגה המקומית לבין היריבות האיכותיות של הליגה האירופאית. וכך, גם האוהדים יודעים לא לתלות יותר מדי תקוות בשחקן שנותן הצגות מול הבקעה ונתניה (או, בשנים של אדריאטית, מול שירוקי או זאדאר). אבל מה עושים כשגם ביורוליג לא פוגשים יריבות חזקות באמת? כמה אפשר ללמוד על הקבוצה במשחקים כאלה? כמה אפשר לבנות על שחקן שהצטיין מול אלבה ברלין שיצטיין גם בטופ 16 מול ריאל, אולימפיאקוס, צסק"א או פנר-אולקר? בקיצור, בית כמו הנוכחי לא ממש יכול לתת קנה מידה לפוטנציאל של הקבוצה הן ברמה הקבוצתית והן ברמת הפרט, וזה נכון לשני צדי המגרש.
ומכאן נגזרת בעיה נוספת. כי משברים שלא הורגים קבוצה מחשלים אותה, ואם מכבי תעבור את היריבות בשלב הבתים הראשון בצורה חלקה מדי, היא יכולה להגיע לטופ 16 כשהיא לא מספיק מחושלת וכשהיא לא יודעת מהן נקודות התורפה שלה. ואם היא פתאום תגלה כמה כאלה עמוק בתוך העונה, זה כבר יכול להיות מאוחר מכדי לתקן (לכו תמצאו שחקן עם מאסה איפשהו בחודש ינואר, ולא כזה שעונה לשם נואל פליקס).
וזה עוד התרחיש הטוב. בתרחיש הפחות טוב מכבי תל אביב היא קבוצה חדשה, חסרת היררכיה ולא ממש מגובשת, שלמרות שהיריבות שלה בשלב הבתים הראשון רחוקות מלהיות מאיימות הן עדיין מצליחות להנחיל לצהובים כמה הפסדים מיותרים ומביכים. נכון, קשה לראות את זה עכשיו – אחרי שמכבי פתחה את העונה בניצחון במלאגה, משחק שעל הנייר אמור להיות הקשה ביותר של מכבי בשלב הזה. אבל דבר לא מבטיח בנקודת הזמן הזו שגם יתר המשחקים יעברו ככה. הפסד ביתי לכל אחת מהיריבות האלה ייתפש ככשלון, ואם הוא יבוא לצד הפסד פתאומי בברלין והפסד פחות פתאומי באיטליה, אנחנו לא צריכים לספר לכם מה יקרה למד הלחץ. אם גם במקרה של הגרלה קלה מכבי הנוכחית לא תצליח לתפוס כיוון ולהפגין דומיננטיות, המשבר שזה יגרור עלול להיות עמוק מכדי שאפשר יהיה לצאת ממנו ולהציל את העונה.
סיכום
למרות השנים האחרונות, אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהקבוצה הנוכחית של מכבי תל אביב לא נבנתה לעונה אחת בלבד. מה שאומר שהיא צריכה המשכיות. כדי שהיא תוכל לייצר זאת היא חייבת לעבור תקופה של התגבשות וצבירת בטחון, שיאפשרו לא רק לעמוד במטרת המינימום החשובה מכל (טופ 16), אלא גם לעשות עונה מכובדת באירופה. לכן, בעוד בסיטואציה בה הציפיה היא לזכות בגביע היינו אומרים שהגרלה קלה היא הברירה הפחות טובה, הרי שבמצב העניינים הנוכחי שיבוץ קל כמו שמכבי קיבלה מאפשר לה לא לחשוב בכלל על הדחה מוקדמת. הוא גם מתיר לה להניח את היסודות עליהם אפשר יהיה לבנות המשכיות. בהתחשב במה שקורה למכבי בכל קיץ בשנים האחרונות, זו לא מטרה מובנת מאליה. |