$(document).ready(function () { setTimeout(function () { $('#Haim_L').remove(); }, 2500); // Remove the element after 3000 milliseconds (3 seconds), you can adjust this value as needed });
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

בקצב שלה

אחרי שהתפרקה מנכסיה בקיץ, העונה של מיאמי התחילה כמו חלום בלהות. למרות זאת, עם שמות בינוניים ולא יציבים, ההיט הצליחו להתעורר בינואר בזכות רצף ניצחונות ענק, ועכשיו הם מסתכלים לפלייאוף בתוך העיניים. ורק אל תזכירו להם את המילה "תהליך"

איתי שלח
איתי שלח  10.03.17 - 16:15

תגיות: NBA

ב-15 בינואר הפסידה מיאמי 116:108 במילווקי. זה היה ההפסד העשירי של ההיט ב-11 משחקים, ומאזנם הידרדר ל-11 נצחונות מול 30 הפסדים. "כולם מחכים כבר להגיע הביתה, קר פה", אמר מאמן הקבוצה אריק ספולסטרה. "יהיה נחמד להגיע הביתה ולראות קצת שמש".
 
הקבוצה של ספולסטרה חזרה הביתה ומאז השמש לא שקעה. מיאמי ניצחה 20 מתוך 24 משחקיה מאז אותו הפסד במילווקי. עכשיו היא רחוקה רק חצי משחק מעלייה לפלייאוף וסיימה שבוע בו ניצחה פעמיים את האלופה מקליבלנד. איך הקבוצה שאיבדה את כל נכסיה בקיץ האחרון, הצליחה לקום מהקרשים ולהיות קרובה להשלים את אחד הקאמבקים המרשימים בשנים האחרונות ב-NBA?
 
בקיץ 2016, דווקא לאחר עונה טובה בה הייתה רחוקה משחק אחד מגמר המזרח, הסמל הגדול והפנים של מיאמי ב-13 השנים האחרונות, דוויין ווייד, החליט לחזור הביתה לשיקגו. כריס בוש נכנס לשנה השלישית בחוזה העצום שלו (118 מיליון דולר ל-5 שנים) ובעיקר היה עסוק בלריב עם פט ריילי על האם הוא יכול או לא יכול לשחק כדורסל. "הקריירה של בוש עם ההיט כנראה נגמרה", אמר ריילי בקיץ. הנשיא הוותיק הצליח לשמור את חסן ווייטסייד עם חוזה מקסימום, לא העביר את גוראן דראגיץ' וחיכה לעונת הפריצה של שחקן השנה השנייה, ג'סטיס ווינסלו.
 
בנוסף, אחרי שהצוות המסייע של ההיט השתנה לגמרי, ריילי הלך על קו של החתמת שחקנים יחסית אלמוניים שלא מיצו את עצמם בליגה על חוזים נמוכים, ביחס לסכומי העתק שנשפכו בקיץ האחרון. למעט השוואת ההצעה של ברוקלין על טיילר ג'ונסון (50 מיליון לארבע שנים), הלך ריילי על חבורה של אלמונים: הוא הביא את לוק באביט שב-2014 עדיין זרק שלשות במדי ניז'ני נובגורוד. רודני מקגרודר הספיק לשחק בהונגריה לפני שהעביר כמה שנים ב-D-LEAGUE.

ווילי ריד לא נבחר בדראפט 2011, ושיחק בארבע קבוצות שונות בליגת הפיתוח וחצי עונה בפורטו ריקו, לפני שכדרר פעם אחת בליגה הטובה בעולם. וויין אלינגטון וג'יימס ג'ונסון החליפו ביחד 10 קבוצות מאז 2012. בנוסף, ריילי החתים שתי בחירות טופ 5 לשעבר בדראפט, שלא מצאו את עצמם בליגה - דריק וויליאמס, הבחירה השנייה בדראפט 2011 ודיון ווייטרס, הבחירה הרביעית בדראפט 2012.
 
ההתחלה היתה גרועה. מיאמי ניצחה רק בשני משחקים בעשרת המשחקים הראשונים של העונה, כאשר רק בשני הניצחונות היא עברה 100 נקודות. בחודש נובמבר היא הייתה במאזן 10:5, כשהיא במקום ה-27 באחוזים מהשדה (42.4) ובנקודות למשחק (96.1).
 
בסוף דצמבר הפסידה מיאמי לאורלנדו 136:130 לאחר שתי ההארכות. הקבוצה איבדה יתרון בדקות האחרונות גם בזמן החוקי וגם בהארכה הראשונה, מה שהביא לסוג של נקודת שבר. ווייטסייד התלונן על כך שלא משתמשים בו מספיק ("אומרים שאני השחקן הכי חשוב במועדון, אז אני חושב שאני צריך לקבל את הכדור") ופט ריילי חיפש לספק תשובות: "המצב קשה עכשיו. זה מתסכל עבורנו ועבור האוהדים. הם היו רגילים למשהו ב-10 השנים האחרונות ועכשיו המצב אחרת", אמר ריילי לאחר ההפסד שהוריד את מיאמי למאזן 20:9, "אבל אנחנו ניבנה מחדש מהר. אני לא הולך להיות פה 3-4 שנים ולמכור לאנשים במיאמי את הסיפור שאנחנו בתהליך של בנייה".

פרט להפסדים, מיאמי סבלה ממכת פציעות נוראית, שהביאה לחסרונם של לא פחות מחמישה שחקני רוטציה, כולל ווינסלו שגמר את העונה עם פציעה בכתף. אבל ארבעה ימי מנוחה שקיבלה מיאמי בחזרה הביתה ממילווקי עשו את שלהם. רצף 13 הניצחונות של ההיט התחיל עם 99:105 גדול על יוסטון. שישה ימים לאחר הניצחון על הרוקטס, הגיעה ההצגה מול גולדן סטייט, שנגמרה בשלשת ניצחון אדירה של ווייטרס וניצחון 102:105. מיאמי המשיכה לרצף ניצחונות מרשים, שכלל גם קאמבק מפיגור 18 נקודות ברבע האחרון בברוקלין, אבל נעצר דווקא מול פילדלפיה.

יש כמה סיבות לרצף הארוך ביותר העונה ב-NBA. הראשונה מהן היא לוח משחקים. לאחר הניצחון על סגנית האלופה, שמונה מתוך תשעת הניצחונות הבאים של ההיט הגיעו נגד קבוצות מתחת ל-50 אחוזי הצלחה. בנוסף, גם ההתקפה של מיאמי העלתה קצב, ובעיקר התייעלה. בחצי הראשון של העונה קלעו ההיט 99.8 נקודות בממוצע למשחק. ב-24 משחקיה האחרונים קלעה מיאמי 109.3 נקודות למשחק ובחמישה משחקים בחודש מרץ זה כבר עלה ל-111.6.

ההיט לאו דווקא העלו את קצב המשחק, אלא בעיקר העלו את אחוזי הקליעה, בדגש על זריקות מחוץ לקשת. ב-40 המשחקים הראשונים של העונה מיאמי זרקה קצת יותר מ-25 זריקות לשלוש, אותן קלעה ב-33.7 אחוזים, שהם 8.5 שלשות למשחק. בעשרים המשחקים הבאים מיאמי צלפה קצת יותר מ-11 שלשות למשחק ב-40.5 אחוזים. מתחילת החודש ההיט הגבירו את ההפצצות המדוייקות, עם 14.4 שלשות ב-42.9 אחוזים בחמשת המשחקים האחרונים. באביט, שהחליף בחמישיה את ווינסלו (20% מה-3 עד הפציעה), קולע בחצי השני של העונה ב-51.2 אחוזים מחוץ לקשת.
 
בגלל מכת הפציעות החתימה מיאמי גם את אוקרו ווייט, עוד רוקי בן 24 אלמוני ששיחק באיטליה ויוון. ווייט אמנם לא משחק וזורק יותר מידי, אבל שהכדור אצלו הוא קולע גם במעל ל-40 אחוזים ונותן לדוגמא הרבה יותר מדריק וויליאמס, שהספיק להיחתך ולעבור לקליבלנד. גם הידית של וויין אלינגטון, קלע ותיק בליגה, התאפסה והוא עבר ב-15 המשחקים האחרונים את רף 40 האחוזים.

אבל עם כל הכבוד לשחקני המשנה, האיש של מיאמי בחודש וחצי האחרונים והגורם המרכזי לריצה הגדול הוא ווייטרס. הגארד חתם במיאמי אחרי שאוקלהומה סיטי הודיעה לו שהיא לא מעוניינת להאריך את חוזהו, בשביל לפנות מקום לחוזה מקסימום של ראסל ווסטברוק. ווייטרס, שיצר לעמו רושם של שחקן אנוכי ופרובלמטי בשתי הקבוצות הגדולות בהן שיחק (הת'אנדר וקליבלנד), מצא את עצמו בסופו של דבר עם חוזה של 6 מיליון דולר לשנתיים בקיץ בו נשפכו יותר משני מיליארד דולר על החתמות. "לא עשיתי את זה בשביל הכסף, אלא בשביל ההזדמנות לשחק כדורסל ולהנות", כתב ווייטרס לאחר החתימה במיאמי, "יכולתי לחכות ולקבל את מה שרציתי, אבל אני מעדיף להיות שמח ולא אומלל בסוף היום".

בפתיחת העונה הציג ווייטרס בן ה-25 חוסר יציבות (4 נקודות במשחק אחד ו-27 נקודות במשחק שאחריו), אבל סך הכל גילה יכולת סבירה. לקראת סוף נובמבר נפצע במפשעה, מה שהביא להיעדרות של למעלה מחודש. ווייטרס חזר באמצע מסע משחקי החוץ הרע של ינואר והתקשה מאוד עם 8.4 נקודות בחמשת המשחקים הראשונים. אבל כמו כל קבוצתו, כנראה שכל מה שהוא היה צריך זה השמש הביתית. 

זה התחיל עם שיא עונתי של 33 נקודות מול מילווקי והמשיך במשחק שלאחריו מול הווריירס, מולם קלע 33 נק' וקבר סל ניצחון על הראש של קליי תומפסון. ווייטרס לא נרגע ותפר שלשת קלאץ' אדירה גם בניצחון הבא על ברוקלין בקאמבק גדול. השבוע, הוא קינח עם הסל הכי מתוק מבחינתו, כשצלף שלשה עם הקרש שהכריעה את המשחק מול האקסית המיתולוגית קליבלנד. ווייטרס קלע 29 והשתיק את הקהל הביתי, ששרק לו בוז לאורך כל המשחק. מאז תחילתו של הרצף הוא קולע 19 נקודות למשחק, כולל 41 אחוזים מחוץ לקשת, ובעיקר נראה לראשונה בקריירה מרוצה ממקומו.
 
מי שעוד מגיע לו קרדיט אדיר הוא אריק ספולסטרה. האיש שעמד על הקווים בעונות האליפות ב-2012 ו-2013 היה בצל של לברון ג'יימס, ווייד ובוש, למרות רמת האימון הגבוהה של אותה קבוצה. העונה המאמן הוותיק מוציא מקסימום יכולת ממינימום כישרון ומוכיח שהוא אחד מן המאמנים הטובים בליגה, בלי קשר לאיזה שחקנים משחקים תחתיו. השינויים וההתאמות שביצע תוך כדי תנועה מרשימים ביותר. לאחרונה ההיט התחילו לנצח גם קבוצות פלייאוף, ומלבד ההצגות מול האלופה הם רשמו ניצחונות חוץ מרשימים ביוסטון ובאטלנטה.

אם סיפור הסינדרלה של החבורה האלמונית ייגמר בהופעה בפלייאוף, אין ספק שספולסטרה יהיה מועמד ראוי לתואר מאמן העונה. אבל אם מיאמי תישאר רק עם המחמאות, יכול להיות שהיא בזבזה שנה בבניית הזהות החדשה בעידן שאחרי ווייד. גם אם העונה של ההיט תיגמר באמצע אפריל, אין ספק שכל אוהבי הכדורסל נהנים מהשמש של מיאמי בתקופה האחרונה.