בפברואר 2011 ג'רי סלואן, שאימן את הג'אז במשך 23 שנים, החליט לעזוב. סלואן הביא את הקבוצה לשתי סדרות גמר בסוף שנות ה-90 והיה לאחד משני המאמנים היחידים בהיסטוריה שהשיגו 1,000 ניצחונות באותה קבוצה. הסיבה לעזיבה הייתה מערכת יחסים לא טובה עם כוכב הקבוצה, דרון וויליאמס, שעזב את הג'אז בטרייד קצת פחות משבועיים לאחר פרישתו של סלואן.
טווח הזמן הקצר הזה שינה לחלוטין את פני המועדון ואת הכיוון אליו הוא הלך בשש השנים שעברו מאז. הקבוצה שהעפילה ארבע שנים ברציפות לפלייאוף עד אותה עונה, הגיע מאז רק פעם אחת לפלייאוף (2012) והפכה ברגע אחד מקבוצה שמתמודדת בצמרת המערב לסיטואציה של בנייה מחדש. לאחר כמה שנים רעות ורצף של 3 שנים במאזן שלילי, הג'אז קרובים מאוד להבטחת המקום הרביעי במערב, נדמה שלאחר כמעט חצי עשור, כשיש לה מאמן מצוין עם פילוסופיית משחק ברורה, אולסטאר מתפתח וצוות מסייע מנוסה, יוטה שוב נמצאת בצד החיובי של מעגל ההצלחה ב-NBA.
הצד החזק של הג'אז ועל כך אין עוררין הוא ההגנה. יוטה החלה להראות ניצוצות כבר בסיום העונה שעברה, כשלאחר פגרת האולסטאר דורגה במקום השלישי בליגה ביעילות הגנתית. כעת הג'אז שוב מדורגים במקום השלישי בליגה, כשהם סופגים הכי מעט נקודות בליגה, 96.6 למשחק. אחת מהסיבות העיקריות לעובדה שכל כך קשה לקלוע על הג'אז הוא הסנטר הצרפתי הנהדר שלה, רודי גובר.
הגנה לוחצת, קבוצה לוחמת (getty)
גובר הוא מלך החסימות של ה-NBA, עם 2.7 בלוקים למשחק. עם מוטות ידיים באורך 2.36 מטרים, הצרפתי הוא מועמד לגיטימי לתואר שחקן ההגנה של העונה. הצרפתי הוא ללא ספק הסנטר שמגן על הטבעת בצורה הכי טובה בליגה. כשגובר שומר על זריקות בטווח של 2 מטר ומטה מהסל, הוא מצליח להוריד את האחוזים של הזורק ל-48.1 אחוזים. זה הבדל של 13.5 אחוזים מהממוצע הקבוצתי, ההפרש הגבוה בליגה.
על גובר נזרקו הכי הרבה זריקות בליגה מהטווח הזה (קרוב ל-600), כשרק הוא ודריימונד גרין מורידים את הזריקות למתחת מ-50 אחוזים (מבין השחקנים שנזרקו עליהם מעל ל-300 זריקות). בימים בהם נשאלת השאלה כמה שחקן אחד משפיע על הקבוצה שלו, אין ספק לגבי המשמעות של גובר עבור ההגנה השלישית בטיבה בליגה. מי שהעלה את ההגנה רמה נוספת הוא הגארד שהגיע בקיץ מאינדיאנה, ג'ורג' היל. כשיש את היל ששומר על שחקני החוץ וכשגובר מחכה בצבע, קשה עד בלתי אפשרי לקלוע על הג'אז במשחק עומד.
ביוטה כמובן מודעים לעניין, ומנסים להאט את המשחק ככל האפשר. הג'אז הם הקבוצה היחידה בליגה שזורקים מתחת ל-80 זריקות במשחק ומכיוון שהאחוזים הם סבירים פלוס (10 בליגה), קשה מאוד לייצר התקפה מתפרצת נגדם. היריבות של יוטה מוסרות 17.9 אסיסטים, הכי מעט בליגה ובפער ניכר מהמקום השני (מיאמי – 19.7). הן זורקות נגדם 81.9 זריקות במשחק (רק על ממפיס ופילי זורקים יותר) והיא מורידה אותן ל-44.3 אחוזים בלבד, גם כן מקום 3 בליגה.
מלך החסימות של הליגה (getty)
סניידר, בוגר דיוק, גדל כמו רבים בבית ספר לאימון של סן אנטוניו כאשר אימן במשך 3 שנים את קבוצת ה-D-LEAGUE של הספרס. למרות המגמה ההולכת וגוברת בליגה של הגברת קצב המשחק, מאמין שדווקא ההפך נכון עבור קבוצתו. "גולדן סטייט קבעה את הרף עם הקצב שלהם. היא כל כך יעילה התקפית שקל להגיד 'היי, זאת הדרך שצריך לשחק כי זה יעיל', אבל זה אפקטיבי לגולדן סטייט", אמר המאמן בנושא, "זה לא יהיה יעיל עבורנו לשחק ככה. אתה חייב להכיר את הקבוצה שלך. אין לנו אצנים. השחקנים הגבוהים שלנו, יעילים ככל שיהיו, לא מסוגלים לרוץ את המגרש מטבעת לטבעת".
גם שחקניו של סניידר לא מתלוננים יותר מדי על הקצב האיטי. "אנחנו יכולים לשחק מהר, יש לנו חבר'ה שיכולים לרוץ על המגרש", אמר הפורוורד, ג'ו אינגלס, אלוף אירופה עם מכבי תל אביב ב-2014, "אבל אני חושב שאנחנו יכולים לפגוע מאוד בקבוצות בחצי המגרש בגלל שאנחנו מוציאים לפועל כל כך טוב". למרות זאת, יוטה עדיין זורקת הכי הרבה בליגה בארבע השניות האחרונות של ההתקפה (10.5 אחוזים מסך הזריקות). "זה לא מה שרצינו", אמר סניידר, "זה אחד מהדברים שאנחנו עובדים עליהם, אתה אף פעם לא רוצה להיות נגד השעון".
בנוסף הג'אז משלבים יפה בין צעירים לוותיקים ויוצרים סגל מאוזן עם רוטציה רחבה. אף שחקן לא משחק מעל ל-34 דקות בממוצע, כששמונה שחקנים משחקים מעל ל-20 דקות. בקיץ האחרון הג'אז הוסיפו המון ניסיון כשהחתימו שני שחקנים ותיקים כדוגמת ג'ו ג'ונסון ובוריס דיאו. אינגלס הוא מחליף נהדר שמספק בצורה נהדרת את מה שמבקשים ממנו – שלשות והגנה. הוא קולע 1.5 שלשות למשחק ב-44 אחוזים מצוינים (שני בליגה) ומוסיף לכך 1.2 חטיפות למשחק עם עבודת ידיים נהדרת והמון שכל שמחפים על רגליים איטיות. הספסל של סניידר מחזיק במדד פלוס מינוס חיובי, נתון מעודד בהתחשב בעובדה של-21 קבוצות בליגה יש מדד שלילי.
ג'ונסון מתופקד העונה לא מעט בעמדה מספר 4, למרות שהוא סמול פורוורד בטבעו. למרות שרוב הקריירה הוא נודע בסגנונו הסוליסטי, סניידר מאוד מרוצה השתלבותו של השחקן הוותיק בקבוצה.
"כשהוא משחק בעמדה 4 הוא יותר פליימייקר מאשר גבוה עם יכולת קליעה מבחוץ", אמר סניידר לאחר הניצחון על מילווקי בתחילת פברואר, בו ג'ונסון קלע 14 נקודות ומסר 5 אסיסטים ואיבד כדור אחד בלבד, "הוא ידוע ביכולת שלו לייצר לעצמו, אבל כרגע הוא מאיים על הקבוצה השנייה בכך שהוא יוצר זריקות לאחרים". ג'ונסון, שקיבל במהלך הקריירה את הכינוי "Iso Joe" (ג'ו המבודד) בגלל יכולת האחד על אחד שלו, אמר על הנושא: "זה נהדר. אני מקבל סיפוק מהמסירות בגלל שאני יודע שזאת הסיבה שהביאו אותי לפה – לעשות אחרים טובים יותר".
צלף. אינגלס (getty)
אחד המרוויחים העיקריים מהחיזוקים ההתקפיים הוא הכוכב הגדול של הג'אז, גורדון היוורד, ממנו ירד המון לחץ. הפורוורד בן ה-27 נמצא בעונת שיא, שהביאה גם לבחירתו המוצדקת לאולסטאר האחרון. הוא קולע שיא קריירה של 21.8 נקודות למשחק, כולל 2 שלשות במשחק. מספר האסיסטים שלו נמצא במגמת ירידה, בעיקר בשל ההבנה שהוא צריך להיות המסיים העיקרי של ההתקפות של הג'אז. התוספת של שחקני התקפה טובים (גם ג'ורג' היל) מורידה לחץ מהיוורד ומגבירה את יעילות הזריקה שלו. העונה, 51.6 אחוזים מקליעות השדה של היוורד נקלעו כתוצאה מאסיסט, עלייה של כ-6 אחוזים מהעונה שעברה.
נתון פחות משמח מבחינת הג'אז היא היכולת שלה מול קבוצות טובות ומול קבוצות חלשות. בהקשר למושגי מלחמה, אפשר להגיד שיוטה משחקת "כדורסל גרילה" – הכה את החלש ותברח מהחזק. מכיוון שמהחזק אי אפשר לברוח בכדורסל, אז פשוט מפסידים. הג'אז מחזיקים במאזן מצוין של 11:38 נגד קבוצות עם מאזן שלילי, מול 19:11 רע מול קבוצות במאזן חיובי. מול קבוצות הפלייאוף, ובייחוד מול היריבות הפוטנציאליות אוקלהומה סיטי והקליפרס (לשתיהן הג'אז הפסידו 3:1 בסדרה העונתית), זה לא אמור להספיק.
למזלה של הג'אז היא לא תצטרך לבצע התאמות רבות בסגנון המשחק לקראת הפלייאוף, אך המאזן הלא מעודד מול הגדולות וחוסר הניסיון של הרבה משחקניה, לרבות גובר והיוורד, יכול לפגוע בה במשחקים המכריעים. אבל עם השיפור התמידי והפוטנציאל הגדול, אין ספק שבסולט לייק סיטי ימצאו הרבה מים מתוקים בשנים הקרובות.
קצב משחק אחר. היוורד (getty)