מוזר לערוך סיכומי ביניים דווקא לאחר אחד עשר משחקים אל תוך עונת היורוליג 2017/18. לא בדיוק מספר עגול, בינינו, כן? נו, וזה לא יעצור בעדנו ולו לשנייה. משחק הנצחון הביתי היפה מול ולנסיה אמש (חמישי) מסמן את סיום החלק הראשון בעונה האירופאית של מכבי תל אביב המחודשת, הקבוצה שפורקה לה יחדיו בקיץ האחרון.
מכבי החדשה (לחלוטין) סיימה מקבץ שבו אירחה 7 מתוך 11 משחקיה. וניצחה 7 מתוך 11 משחקיה. היא אמנם הפסידה שני משחקי בית (אנדולו ואולימפיאקוס) + משחק חוץ אחד שהייתה צריכה לקחת (בבלגרד), אבל חיפתה עם נצחונות מרשימים במיוחד על ריאל (הפצועה) ביד אליהו ועל חימקי (הפצועה) איפשהו ליד מוסקבה. וגם אתמול, למי שפחות עקב, הצליחה לנצח קבוצה שחסרה לא פחות מחמישה שחקנים משמעותיים.
וזה לא משנה בכלל.
ערב פתיחת משחקי היורוליג, כשברור לכל שהסגל של מכבי תל אביב זקוק לזמן הרצה ממושך, מאזן של 4:7 אמור היה להיות בחזקת חלום עבור הבוסים הצהובים. ולכן, תהא הדרך לכך אשר תהא, יכולים במכבי תל אביב לזקוף ראשים ולטפוח על שכמות. אם נניח לשנייה את המאזן המרשים בצד, אפשר עדיין להתווכח בכל הנוגע לשאלת רמתו של הסגל החדש בצהוב וכחול. אני, למשל, חושב שמדובר בסגל שחקנים בינוני ותו לא. כלומר, בקבוצה בינונית ותו לא.
מזרחי. יכול לטפוח לעצמו על השכם (אלן שיבר)
סגל בינוני או יותר מכך. הגיע שלב ההוכחות (אלן שיבר)
העניין הוא, שמדובר השנה בקבוצת יורוליג בינונית, וכאן החידוש הגדול. בשנתיים האחרונות לא הייתה למכבי תל אביב קבוצת יורוליג, בין אם מדובר במתחזים שירדו ליגה לפני עונותיים ובין אם בפרחחים שגירדו את תחתית הטבלה בעונה שעברה. השנה, לפני הכל, מדובר בקבוצת יורוליג לכל דבר ועניין. כזו שמיקומה הריאלי כעת נראה איפשהו במקומות 7-11. ולפחות ברמת הפרופורציות, מדובר בחדשות נהדרות עבור אנשי ואוהדי מכבי.
אם נחזיר בחזרה את המאזן היפה אל תוך הדיון ונזכור שמספר הנצחונות הנדרש כדי להבטיח, ככל הנראה, מקום בשמיניה הראשונה עומד על 16, נבין שהדרך לשם אמורה לעבור ב 9 נצחונות בסיבוב הראשון. זאת, בין היתר, מאחר שמכבי יוצאת ל-9 משחקי חוץ בסיבוב השני של היורוליג. וכדי להגיע לשם תצטרך מכבי לנצח את מלאגה בבית (במשחק שבו היא פייבוריטית גמורה) + אחד משלושת המשחקים הבאים עליה לטובה בשבועיים הקרובים: צסק"א (חוץ), פנאתינאיקוס (חוץ) ופנרבחצ'ה (בית). זו, אגב, הסיבה לסיכום הביניים כבר היום, רגע לפני שמכבי נדרשת להתמודדות מול יריבות שנראות גדולות עליה בלא מעט.
עד למשחק מול ולנסיה, הוכיחה מכבי תל אביב יכולת לנצח משחקי יורוליג בעיקר באמצעות הגנה יעילה ו/או שליטה ניכרת בריבאונד, כקבוצת הכדורים החוזרים הטובה במפעל. אתמול הדומיננטיות בקטגוריה הזאת הייתה משמעותית הרבה פחות, למרות מאזן מחמיא של 30 כדורים חוזרים מתוך סך של 38 כאלה מתחת לסל שלה (79%).
וההגנה? אהה, לא משהו. בהכנה של ספאחיה את גודס למשחק, סביר שהדאגה המרכזית הייתה מהיכולת של האורחים להזיק בזריקות מחוץ לקשת שלוש הנקודות, כפי שהזיקו מקולום ושות' במשחק ההפסד לאנדולו בבית. והיי, זה בדיוק מה שקרה גם מול הנציגה מהליגה הספרדית. כבר בתחילת המשחק ניכרו הבעיות בהגנה מול הקלעים שיש לוולנסיה להציע ב-4 עמדות שונות על המגרש.
ספאחיה. איפה ההגנה? (אלן שיבר)
כאן למשל, מריצה ולנסיה פיק-אנד-רול של אריק גרין המצוין עם טיבור פלייס. למרות שהטיפול ההגנתי של פראחוסקי מאפשר לו לקבל את פלייס במצב נוח יחסית, בולדן לא עומד בפיתוי ומגיע לעזור. זה כל מה שוויל תומאס צריך בשביל שנייה פנויה ושלשה.
via GIPHY
דוגמא נוספת: עוד פיק-אנד-רול של גרין ופלייס. במקביל, חסימה של רודז (10) לוויבס (16) לכיוון הצד החלש, הרחוק מהכדור. אמנם גם פרחוסקי וגם פייר ג'קסון מסמנים דברים עם הידיים, אבל בולדן מגיב לאט מדי, ושוב חוטפת מכבי שלשה מעמדת הפורוורד של ולנסיה.
via GIPHY
ולנסיה זרקה אתמול 30 זריקות ל-2 נקודות ו-33 זריקות ל-3 נקודות. וקלעה 14 שלשות ב-42%, כשנראה שהיא מצליחה להעניש את הטיפולים ההגנתיים של מכבי ללא מאמץ מיוחד. ולמרות ההצטיינות של הפורוורדים הספרדים, הכל מתחיל מקבלת ההחלטות של מובילי הכדור. ואלה ניצלו את המשגים ההגנתיים כדי להשיג יחס בלתי נתפס של 21 אסיסטים אל מול 5 איבודי כדור בלבד.
עצירה מתודית, ברשותכם: הרבה קרדיט קיבלו עד עכשיו הגארדים ההגנתיים הקשוחים שיש למכבי החדשה להציע. דיאנדרה קיין למשל, ג'ון דיברתולומיאו, נוריס קול וכן הלאה. באדיבות הגולש דניאל טרבלסי, הבה נבדוק הנתונים: ניקוס זיסיס של במברג קלע נגד מכבי 16 נקודות – שיא עונתי; רודריג בובואה מבסקוניה קלע נגד מכבי 22 נקודות – שיא עונתי; ג'יימס פלדיין של הכוכב האדום בלגרד קלע 19 נק' מול החבורה הקשוחה של ספאחיה – שיא עונתי. חברו לקבוצה טיילור רוצ'סטי הבקיע 22 נק' בעצמו – שווה לשיא עונתי; אריק מקולום מאנדולו אפס, כזכור, חרך את הרשתות ביד אליהו הישן עם 31 – שיא עונתי; קופונן קבע שיא עונתי (20) במשחק מול ברצלונה; מילאקניס (19) במשחק בשבוע שעבר נגד ז'לגיריס ואתמול היה זה וויבס (11), כשגם סן אמטריו ואריק גרין היו די קרובים בעצמם. נקודה מעניינת למחשבה אליה עוד נגיע בקרוב.
מקולום. הגארדים של היריבה חוגגים מול מכבי ת"א (אלן שיבר)
בחזרה לטיפולים ההגנתיים, ברשותכם. טעות תהיה להפיל הכל על עניינים של חדות וריכוז. מכבי הגיעה גם אמש כשהיא מחויבת ורוצה. וכך, הצליחה לעיתים לייצר עצירות הגנתיות בזכות המחויבות, הגם ששגתה לרוב.
הנה כאן, למשל, לאחר עוד פיק אנד רול של גרין ופלייס, מכבי טועה הגנתית כשגם בולדן (מהצד החזק) וגם תומאס (מהצד החלש) מגיעים לעזור על ההתגלגלות לסל של הענק הגרמני, אבל הפעם זה עובד יפה, בין היתר בזכות החלטה לא מספיק טובה של ואן רוסום (9) המוסר.
via GIPHY
ולא תאמינו, מכבי אפילו הצליחה לחטוף כדור. אחד. זה קרה כאן, מיד לאחר שסן אמטריו מיירט מסירה שיועדה לדשון תומאס. בתחילה עם התערבות של טיוס, ואח"כ עם אינסטינקט נכון ויעיל של ג'ונה בולדן.
via GIPHY
אז אם לא בזכות ההגנה או הריבאונד, ניצחה מכבי את המשחק הזה בשני פרמטרים חשובים ושלובים זה בזה. יכולת היצירה ההתקפית, כשהיא משולבת עם ניהול החילופים של ספאחיה-את-גודס. אם ניתן לבוא בטענות לאלמנטים שמרניים לא מועטים בקבלת ההחלטות של הספסל הצהוב, ודאי שלא ניתן לומר זאת – כעת – נוכח האופי הגמיש שבו מנוהלת הרוטציה במהלך משחקים.
למשל בעמדה מספר 5. מכבי הריצה במשחק שני משחקים רצופים את איתי שגב כסנטר פותח, במיוחד על חשבון הדקות של פראחוסקי. זאת הייתה הצלחה נגד חימקי (ברמת התוצאה) – וכשלון קולוסאלי בשבוע שלאחר מכן מול ברצלונה. ועכשיו, לאחר משחק לא רע בשבוע שעבר מול קובנה, ומשהגיעו מקבלי ההחלטות של מכבי להבנה שהטיפולים ההגנתיים מול ולנסיה היו די מחורבנים גם בדקות של טיוס, זכה פראחוסקי למעל מ-21 דקות על הפרקט והחזיר במשחקו הטוב ביותר העונה, עם 14 נקודות ומדד יעילות 18. מכבי, שהלכה לפראחוסקי וניסתה לערב אותו התקפית בכל משחק ומשחק, עשתה זאת טוב יותר מול הקו הקדמי המדולל לחלוטין של האורחים אמש.
חשוב לא פחות – היא הצליחה לקבל מהביג גאי שלה גם 4 נקודות בשתי מתפרצות מרשימות. תראו למשל כאן, אחרי זריקה נוחה של וויבס מחצי מרחק, כיצד מענישה מכבי מיידית במתפרצת בצד השני. שימו לב לפראחוסקי ולהלינסון (51), שמתחילים את הדרך לצד השני כשהם צמודים. המחויבות של פראחוסקי ליציאה למתפרצת + הכנסת הכדור המהירה של תומאס + שחרור המסירה הנהדר של ג'קסון = 2 נקודות יוצאות מן הכלל של מכבי, במהלך שאותו היא צריכה ויכולה לשחזר הרבה יותר פעמים, כחלק בלתי נפרד מהשיטה.
via GIPHY
למשל בעמדה 4. במשחקים האחרונים השתלט לו ג'ונה בולדן על העמדה וזכה לדקות המשחק המרובות ביותר במכבי. כאשר במקביל מקבל כמה דקות בעמדה גם ג'ייק כהן. המשמעות היא שדשון תומאס משחק בעיקר כסמול פורוורד. ולרוב, למרות מהלכי הגב לסל היפים שלו מול שחקנים נחותים פיזית, גם הצליח לתרום פחות בקטגוריית הנקודות. אתמול, בעיקר על רקע הטעויות החוזרות בהגנה, שוחרר לו תומאס לכ-17 דקות שלמות בעמדת הפאוור פורוורד, והרגיש נהדר.
לא חשבתם שנשאיר אתכם בלי המחשה, כן? אז הנה פיק-אנד-רול של קול-את-תומאס, כשהאחרון משחק בעמדה מספר 4. בואו ננסה להבין איך וכיצד מצא עצמו הסופר-סאב של מכבי חופשי לשלשה קלה (עד כמה שאפשר לומר על טריצה עם הקרש). דורנקאמפ, ששומר על תומאס, מחויב קודם כל לעצירת הכדור – במסגרת הפתרון ההגנתי הטקטי של ולנסיה. פלייס לא יכול להגיע כדי לעזור, מאחר שטיוס נמצא באזור מסוכן (מבחינת הספרדים), מתחת ללוח הסל באזור שנקרא LOW GAP. כל זה מכריח את סן אמטריו לריצת אמוק מאוחרת מדי לכיוונו של תומאס.
via GIPHY
ספאחיה, שהצליח לקבל הצגה בשבוע שעבר מול ז'לגיריס של שאראס מנוריס קול, זכה לעוד הופעה של פייר ג'קסון, כשהוא מעודד לאחר שהתעלל בהגנה של הפועל ירושלים רק לפני כמה ימים. ג'קסון אמנם מסר הרבה פחות אסיסטים הפעם, אבל קלע באחוזים גבוהים ונראה נינוח ובשליטה על המגרש.
כאן ניסתה ולנסיה לשבור את תרגיל ההתקפה היפה של מכבי עם חילוף של רודז אל מול מהלך ההנד-אוף (בין שניים), שהריצו ג'קסון-את-רול, אבל חסימה חזקה ומתוזמנת של פראחוסקי לג'קסון השביתה את רודז, ואין שום סיכוי שהלינסון, עם כל הכבוד הראוי, ימצא את הדרך להיכנס לנתיב התנועה של ג'קסון לסל.
via GIPHY
אז זהו. מסכמים חלק ראשון ומוצלח של מכבי תל אביב, קבוצת יורוליג לגיטימית. עכשיו מרימים את דרגת הקושי אל מול 3 יריבות מהטופ של היורוליג. שלושה הפסדים ידרדרו את מכבי למטה. הפסד אחד פחות ישמור על סיכויים טובים להמשך. שני הפסדים פחות ואפשר לפנטז על עונה גדולה באמת.
נא להדק חגורות. הולך להיות סנופי דיסקו.
ניצחון מולו עשוי להפוך עוד עונה לעונה גדולה (עודד קרני)