הבוקר (שישי) הוכרזו החמישיות לאול סטאר של 2013, שייערך ביוסטון ב-17 בפברואר (שבמקרה יהיה גם יום ההולדת ה-50 של הבעלים של שרלוט בובקטס...). לאורך השבועות האחרונים פרסמה הליגה את קצב התקדמות ההצבעות, עד שהבוקר גילינו מי יעלה על הפרקט לטיפ אוף.

במזרח הגארדים יהיו רג'ון רונדו ודוויין ווייד, והקו הקדמי יורכב מלברון ג'יימס וכרמלו אנתוני, כשהמנצח במאבק על המשבצת האחרונה היה קווין גארנט. כמו שאתם רואים, אין כאן סנטר טבעי (למרות שגארנט משחק את מרבית הדקות שלו בעמדה הזו בסלטיקס העונה), וזה בגלל שכזכור, אלו ההצבעות הראשונות בהן לא הייתה הפרדה בין פורוורדים לסנטרים, והאוהדים התבקשו לתת שני קולות לשחקני קו אחורי ושלושה קולות לשחקני קו קדמי. גארנט נבחר לפני בוש בפער לא גדול, כשטייסון צ'נדלר הזדנב אחרי שניהם, אבל לא עבר אותם, וכך המזרח יפתח ללא סנטר טבעי.

הסיבה שבוש וצ'נדלר לא עברו את גארנט היא שאין מאחוריהם צבא של מצביעים שיוכל לתת דחיפה ברגע האחרון. במערב, עם זאת, יש שחקן אחד שכמעט עשה זאת, וזהו ג'רמי לין כמובן. הרכז האמריקאי ממוצא סיני-טייוואני, שפותח בחמישייה של יוסטון – שכאמור, תארח את האול סטאר – דורג לפי הפרסום האחרון במקום השלישי מבין הגארדים במערב עם 605 אלף קולות, לעומת ה-652 של כריס פול וה-1.17 מליון של קובי ברייאנט. שבוע קודם לכן הפער היה זהה – 46 אלף קולות. הסינים לא התעוררו בזמן, וקולותיהם דחפו את לין קרוב, אבל לא הכניסו אותו לחמישייה. ברגע שזה לא קרה בזכות בחירות הקהל, קיים ספק אם הגארד של הרוקטס בכלל יהיה חלק מנבחרת המערב, שכן את הספסלים בוחרים המאמנים.

התמונה בקו הקדמי של המערב נסגרה עם קווין דוראנט, בלייק גריפין ודווייט הווארד, ככה שכאן השינוי בהצבעה לא השפיע על התוצאות, ובכל זאת נראה סנטר טבעי בחמישיית המערב. טים דאנקן, שמדורג רביעי בין צוברי הקולות בקו הקדמי במערב, רחוק מדי כדי להדביק את גריפין.

אם כך, אלו החמישיות, כפי שהוכרזו: רונדו, ווייד, ג'יימס, מלו וגארנט במזרח. פול, קובי, דוראנט, גריפין והווארד במערב. כעת יעברו כמה ימים טובים (עד תחילת פברואר), עד שמאמני הליגה ישלימו את הסגלים עם בחירת הספסלים, אבל אנחנו לא רוצים לחכות להם, ומוכנים להכריז על הנבחרות שלנו כבר עכשיו.

1

התחשבתי בכמה פרמטרים כדי לבחור את הספסלים שלי. קודם כל, הספסל צריך להתחלק 3 ו-4 בין הקו האחורי לקדמי, או הפוך. אבל בכל מקרה לא 2 ו-5. שנית, בחנתי רק את היכולת העונה. זאת אומרת שכוכבים ותיקים שפשוט לא מספיק טובים ב-12/13 פשוט לא נכנסו (למשל: דירק נוביצקי, פאו גאסול). שלישית, בדקתי "למי מגיע". שזה אומר ששחקן כמו ג'וש סמית', שמ-ע-ו-ל-ם לא היה אול סטאר, נכנס, אבל חברו לקבוצה אל הורפורד, שכבר היה פעמיים, לא נכנס. או שאנשים כמו לואל דנג ואנדרה איגודאלה, שכבר קיבלו את "הבחירה המתקנת שלהם", לא נכנסו אצלי השנה. עוד הסברים בהמשך.

"מגיע" אומר גם שאם מישהו נותן עונה טובה בקבוצה חלשה, אין לו הרבה סיכויים להיכנס לבחירה שלי (שחקני קליבלנד יוצאים מן הכלל). וזה עובד גם הפוך: קבוצה שנותנת אחלה עונה תזכה לייצוג, גם אם הנציג שלה אולי נותן עונה טיפה פחות טובה ממישהו אחר, בקבוצה כושלת (למשל: ברנדון ג'נינגס ורודי גיי כן, ג'רו הולידיי ואו.ג'יי מאיו לא).

ויש עוד פרמטר אחד שהשתמשתי בו כדי "לשבור שוויון" – והוא שאני תמיד בעד לתת את הבמה לכוכבים צעירים עולים שנונתים עונה טובה בקבוצה מפתיעה, מאשר לכוכב ותיק, שכבר היה בהרבה משחקי אול סטאר, אבל השנה – גם אם המספרים שלו עדיין יפים וגם אם הקבוצה עדיין במאזן חיובי – פשוט לא מספק את הסחורה. ככה דרון וויליאמס מצא את עצמו בחוץ. ופרמטר אחרון היה "כמות הנציגים מקבוצה". קבוצה טובה שמנצחת הרבה יכולה לזכות בשלושה נציגים (כמו מיאמי היט, למשל). קבוצה שמתקשה, תתקשה לקבל שלושה נציגים (כמו בוסטון סלטיקס, לדוגמא).

ועם כל הפרמטרים האלה בראש – ומול טבלאות אקסל יפות ומסודרות, יצאתי לבחור את ספסלי המזרח והמערב לאול סטאר של 2013.

מזרח

ברנדון ג'נינס (גארד, מילווקי באקס, 18.3 נק', 5.8 אס', 2.0 חט')
בניגוד לתדמית שאולי יש לו בגלל המראה, בגלל סגנון המשחק, בגלל השנה באיטליה – ג'נינגס הוא כדורסלן מצוין ויציב. העונה הוא טוב במיוחד, למרבה הפלא הוא ומונטה אליס מסתדרים מצוין בקו האחורי (קולעים יחד 37 נק', מוסרים 11.2 אס' ומאבדים רק 5.5 כדורים), ומעל לכל: מילווקי מנצחת. הקבוצה במאזן חיובי, ובמזרח זה אמור להספיק לפלייאוף. הועדף על פני אליס כי לתחושתי, זו קצת יותר הקבוצה שלו מאשר של הבחור שהגיע בטרייד באמצע עונה שעברה.

1

קיירי אירווינג (גארד, קליבלנד קבאלירס, 23.0 נק', 5.6 אס', 1.7 חט')
נכון, הקאבס משחקים רע ונורא. במזרח יש רק קבוצה אחת עם מאזן חלש יותר. וחלק מהאשמה חייבת ליפול על השחקן הכי טוב בקבוצה. אבל באמת שהוא עושה כל מה שהוא יכול – וזה המון. אחרי שהפתיע ביכולת מעולה כרוקי, הפתיע בשיפור שהוא מפגין העונה, שחקן קלאץ', ויופי של תוספת לאול סטאר, לשנים רבות. כרגע פצוע ומוגדר "דיי-טו-דיי", ואמור להיות כשיר לסופ"ש ביוסטון.

ג'ו ג'ונסון (גארד, ברוקלין נטס, 17.3 נק', 3.1 ריב', 3.5 אס')
כן, הוא כאן ודרון וויליאמס לא. קודם כל, אומר שאני חושב שבפועל וויליאמס יהיה והוא לא. אבל זה לא אומר שאני מסכים עם זה. וויליאמס הוא האשם המרכזי בהיחלשות של הנטס עם חודש דצמבר מזעזע, והוא אמור להית האיש המרכזי בקבוצה. אז הציפיות הגבוהות ממנו פוגעות בו אצלי. לעומתו, ג'ונסון עושה את העבודה המצופה ממנו, קולע יותר ובאחוזים טובים יותר. הנטס לא יקבלו ממני שני נציגים, ובחרתי בג'ונסון. שניהם, אגב, הפגינו שיפור משמעותי החודש, ואם זה יימשך כך, יכול להיות שבעוד שבועיים וויליאמס כן ישתחל לספסל אצלי. אבל בינתיים הוא בחוץ.

פול ג'ורג' (גארד-פורוורד, אינדיאנה פייסרס, 16.9 נק', 7.7 ריב', 3.7 אס', 1.7 חט')
יכול להיות שזה קצת מוקדם מדי להכניס אותו לאול סטאר, אבל בכל פעם שאני רואה אותו משחק אני מבין יותר ויותר איזה יהלום יש לפייסרס ביד. הכנסתי אותו השנה לספסל על חשבונו של פול פירס, שהפסיד בעיקר כי לסלטיקס כבר יש שני נציגים, וכי אינדיאנה נותנת עונה כל כך טובה שחייב להיות לה נציג. וג'ורג' עשה מספיק בחודשיים וחצי הראשונים של העונה כדי להצדיק בחירה. אתלט מרהיב שיכניס הרבה ברק למשחק. היינו אומרים עליו שהוא עוד לא שם מספיק גדול, אבל מצד שני, הוא מכסה חצי מהביטלס, אז השם הוא לא הבעיה שלו.

ג'וש סמית' (פורוורד, אטלנטה הוקס, 16.5 נק', 8.3 ריב', 3.7 אס', 2.3 חס')
מתי כבר יגיע לקיצו העוול הזה? לאל הורפורד יש שתי הופעות אול סטאר, וסמית' עדיין מחכה לראשונה שלו. זה עיוות שחייבים לתקן. גם העונה הוא ממשיך לעשות את מה שהוא יודע – שזה הכל, בשני צדי המגרש. וגם העונה הוא עושה את זה באתלטיות ובברק האופייניים לו. אה, כן, וההוקס מעמידים שוב מאזן מצוין. אשתקד אנדרה איגודאלה ולואל דנג נכנסו במקומו, וקיבלו את "הבחירות המתקנות" שלהם. אז בחייאת, הזמן לבחור בו לא רק הגיע, הוא כבר כמעט עובר.

כריס בוש (פורוורד, מיאמי היט, 17.9 נק', 7.2 ריב', 1.8 אס', 1.4 חס')
האמת, קצת קשה לי עם הבחירה הזו. מיאמי רחוקה מלהבריק העונה, אז קשה לי לתת לה שלושה נציגים. מה גם שבוש בעצמו פחות נוצץ מבעבר. הברירה שלי הייתה הוא, פירס (נפל בגלל שיש לסלטיקס שני נציגים) או דנג ו... רגע, יודעים מה? תשכחו מזה. הוא בחוץ.

אני מעדיף את לואל דנג (פורוורד, שיקגו בולס, 17.8 נק', 6.6 ריב', 2.9 אס')
אוקיי, אז בוש בחוץ, דנג בפנים. אני יודע שקראתי לבחירה בו אשתקד "בחירה מתקנת", וזה נותן רושם שאולי לא צריך לתת לו עוד הופעת אול סטאר, אבל בלי דריק רוז ואחרי שחצי קבוצה עזבה (כל הספסל בערך), דנג ויתר הקו הקדמי ממשיכים להצטיין, והסודני-בריטי הוא הטוב מכולם שם, גם השנה. אול סטאר בזכות.

אנדרסון וארז'או (סנטר, קליבלנד קלבאלירס, 14.1 נק', 14.4 ריב', 3.4 אס')
אכן דבר מוזר לתת שני נציגים לאחת הקבוצות הגרועות בליגה, אבל העונה המשוגעת שהוא נותן פשוט ניצחה אצלי בבחירה את טייסון צ'נדלר, יוקאים נואה, ברוק לופס, הורפורד ויתר שחקני הפנים במזרח. שחקן של 14-14 אי אפשר באמת להשאיר בחוץ.

מערב

טוני פארקר (גארד, סן אנטוניו ספרס, 19.5 נק', 2.9 ריב', 7.1 אס')
"אני רק בן 30!" זעק/התנצל פארקר בשנה שעברה בפני מאמנו גרג פופוביץ', כשהאחרון רצה להוריד אותו לספסל לנוח. ובאמת, פארקר, בניגוד לשני הכוכבים האחרים של הספרס, עדיין בשיאו – ורואים את זה. טוני נותן עוד עונה מעולה, הספרס במאזן מופלא. נו בריינר.

1

ראסל ווסטברוק (גארד, אוקלהומה סיטי ת'אנדר, 22.2 נק', 5.3 ריב', 8.4 אס', 2 חט')
מכל שחקני הספסל, בשתי הנבחרות – זה השחקן הכי בטוח בבחירה. פשוט כי הוא לגמרי שחקן של חמישייה באול סטאר. אבל כל עוד קובי ופול כאן, ועד שלא ישנו את הבחירה ל-3 גארדים ו-2 שחקני קו קדמי (מה שיהפוך את האול סטאר לכיפי עוד יותר), הוא ימשיך לעלות מהספסל. למרות שהוא כנראה אחד מה-10 שחקנים הכי טובים בליגה.

ג'יימס הארדן (גארד, יוסטון רוקטס, 26.4 נק', 4.3 ריב', 5.3 אס', 1.9 חט')
קבלו אותו, מלך הנשף! כוכבה הגדול ביותר של מארחת האול סטאר, יוסטון רוקטס, מאז ימי השיא של טרייסי מגריידי. האיש שבא בטרייד המפתיע רגע לפני פתיחת העונה, הדהים את כולם עם הופעות של 37 ו-45 נקודות בשני המשחקים הראשונים שלו בקבוצה, ומאז ממשיך להוכיח שהוא אחד הסקוררים הטובים בליגה – בשורה אחת עם הגדולים ביותר.

סטפן קרי (גארד, גולדן סטייט ווריורס, 20.5 נק', 4.2 ריב', 6.6 אס', 1.6 חט')
שואלים מה הוא עושה כאן? קודם כל, סטיב נאש, דמיאן לילארד, מאנו ג'ינובילי, או.ג'יי מאיו, ג'מאל קרופורד, ג'רביס ואסקס, טיי לוסון ויתר הטוענים למקום הזה פשוט לא נותנים עונה טובה יותר ממנו. שנית, הוא לא רק מצטיין, אלא עושה את זה בקבוצה הכי מפתיעה בליגה, הווריורס, שמדורגת חמישית במערב. אז כן, זה אומר שדייויד לי לא נכנס בפורוורדים (עוד שחקן שעוד מעט יעמוד בכל הקריטריונים לזכאות ל"בחירה מתקנת"). וזה אומר שקרי בא על חשבון כמה פורוורים שבטח חשבו שייכנסו לרשימה שלי. אבל אני הולך עם הכוכב המרכזי בהצגה הכי מפתיעה של השנה.

רודי גיי (פורוורד, ממפיס גריזלז, 17.8 נק', 5.7 ריב', 2.5 אס', 1.4 חט')
עידן ה"חבורות כוכבים" בליגה ייצר את הסלטיקס, ההיט, לייקרס הנוכחית, ניקס וגם בנטס ניסו משהו כזה. תופעת לוואי היא קבוצות כמו ממפיס (או פילדלפיה עד העונה, דנבר ואינדיאנה בעיקר, שיקגו בלי רוז) – קבוצות כדורסל מעולות, מאוזנות, עמוקות, שאין להן כוכב על אבל עדיין מציגות מאזנים טובים יותר מאשר קבוצות אחרות, שכן מתהדרות ב"סופרסטאר" אחד או שניים. אז מה עושים עם קבוצות כאלה באול סטאר? רוטציה! שנה שעברה מארק גאסול קיבל מקום, השנה זה גיי, שהוא הדבר הכי דומה לסופרסטאר שיש בקבוצה הזו, רק שאין לו את האגו שיגרום לו לקחת 24 זריקות למשחק (ולהסתפק ב-16). נכון, היו לו עונות טובות יותר סטטיסטית, אבל גיי מצדיק בחירה לאול סטאר לא רק כי זו תהיה הראשונה, אלא בעיקר כי הוא הסקורר המוביל של אחת הקבוצות הטובות בליגה – וזו סיבה מספקת.

למרכוס אולרידג' (פורטלנד טריילבלייזרס, 20.8 נק', 8.6 ריב', 2.6 אס', 1.2 חס')
אנחנו מגיעים לסוף, וחייבים להזכיר את אלה שלא נכנסו: פאו גאסול, סרג' איבאקה, מארק גאסול, זאק ראנדולף, לי, נוביצקי, ניקולה באטום, דמרכוס קאזינס, דנילו גלינארי, איגי, ניקולה פקוביץ'. אתם רואים – אין כאן אף אחד שהוא השחקן הכי טוב של קבוצת פלייאוף. שזה בדיוק מה שאולרידג' הוא כן. אמנם, בלייזרס יכולה לפספס את הפלייאוף ברגע האחרון, אבל זה לא יהיה באשמתו של אחד משחקני הפנים-חוץ הכי מגוונים ומוכשרים בליגה. עדיין קשה להפסיק לדמיין לאן היה מגיע אם ברנדון רוי וגרג אודן היו בריאים.

טים דאנקן (פורוורד-סנטר, סן אנטוניו ספרס, 17.1 נק', 9.6 ריב', 2.7 אס', 2.7 חס')
כמו קווין גארנט, הוא לא נבחר לאול סטאר בשנה. וזה נראה היה טבעי, ששני הענקים האלה כבר לא חלק מהמסיבה. אבל כמו גארנט, דאנקן חוזר לשם השנה – ובענק. ולמרות שגארנט יהיה בחמישייה והוא לא, מקומו של דאנקן השנה באול סטאר ראוי יותר אפילו מאשר כוכב הסלטיקס. וזה מדהים לראות, ומדהים לומר, אבל דאנקן טוב ב-2012/13 כמו שהוא לא היה מאז 2010. פתאום, בגיל 36, דאנקן שוב קרוב ל-3 חסימות למשחק – משהו שהוא לא עשה מאז אמצע העשור הקודם. בנקודות, ריבאונדים אסיסטים ודקות הוא נותן מספרים טובים משנתן בשתי העונות האחרונות. והוא עושה את כל זה כשהספרס ממשיכים לנצח ולהיות אחת הקבוצות הכי טובות בליגה. והוא אפילו קולע ב-81% מהקו!

הסגלים המלאים (החמישיות שנבחרו רשמית והספסלים לפי הבחירה שלי):

מזרח
חמישייה: רונדו, ווייד, לברון, מלו, גארנט
ספסל: ג'נינגס, אירווינג, ג'ונסון, ג'ורג', דנג, סמית', וארז'או

מערב
חמישייה: פול, קובי, דוראנט, גריפין, הווארד
ספסל: פרקר, קרי, ווסטברוק, הארדן, גיי, אולרידג', דאנקן