הבריכה המרכזית הסמוכה לחדר האוכל באתר הנופש קמברילס נותרה ריקה. אנחנו נמצאים בחודש דצמבר. החורף עוטף את ספרד ודי קר, אבל לפחות אפשר להתנחם בשמש שמפציעה מפעם לפעם. שלא תטעו, זו ממש לא עונת הרחצה. המקום, המרוחק שעה נסיעה מברצלונה, מאוכלס עכשיו אך ורק בחבורת ספורטאים שהתיישבו במחנה אימונים בקיבוץ הקטאלני הצבעוני הזה על מנת להתכונן לעונה הקרובה. ביניהן נמצאת גם יזרעאל סייקלינג אקדמי [SP1] – קבוצת האופניים המקצוענית הראשונה מישראל, הניצבת בפני עונה היסטורית ומאתגרת מאין כמותה.
בדרך לאתר קיבלתי טרמפ מסטפנו רוביניו, "הסונייר" המסור של הקבוצה. סטפנו, שמשמש על תקן מעסה ואיש משק, מתחיל לגולל בפניי את סיפור חייו. בעשר השנים האחרונות הוא שימש בתפקיד בקבוצת BMC שנחשבת לאחת העשירות והנוצצות בסבב הוורלד טור. הוא עבד עם טובי הרוכבים בעולם כמו קאדל אבנס אלוף הטור של 2011, טיג'יי ואן גארדרן התקווה האמריקאית ואפילו ריצ'י פורט שמסומן כבר שנים כאחד הגרנד טוריסטים המובילים בענף.
אני מנסה להבין מה גרם לשוויצרי-איטלקי, שמקדיש 180 יום בשנה לעבודה שוחקת מסביב לשעון מחוץ לבית, "לרדת ליגה" ולהצטרף לקבוצה ישראלית הצנועה חסרת הניסיון. "לא היה קל לעזוב את BMC, אבל אני רואה באקדמי סוג של משפחה. הכול יותר קטן ואינטימי. מעבר לכך, מאוד מושך ומאתגר אותי לעבוד עם חבר'ה כל כך צעירים ושאפתניים שרוצים להצליח", הוא מספר לי ואני מתחיל מהר מאוד להבין לאן הגעתי.
סייקלינג אקדמי שנולדה ב-2014 מתוך מטרה מוצהרת להביא רוכב ישראלי ראשון לטור דה פראנס עברה שדרוג מערכות רציני בשנה האחרונה. היא עלתה לרמת "פרו-קונטיננטל" (הדרג השני בסבב) וצפויה להשתתף ב-2018 בכמה מהמרוצים היוקרתיים ביותר בעולם הכביש – מהקלאסיקה של מילאנו-סן רמו, דרך מירוץ הטירנו-אדריטיקו והשיא יגיע בחודש מאי עם הזנקת הג'ירו דה איטליה מירושלים והשתתפות היסטורית במרוץ גראנד טור. לשם כך, היא העמידה תקציב מרשים של 5 מיליון יורו (מחצית מתקציב "קבוצות פרו טור" המשתתפות בטור דה פראנס), הגדילה את סגל הרוכבים שלה מ-16 ל-24 והתחמשה בכמה שמות נוצצים.
ציביון כחול לבן (סייקלינג אקדמי)
הבעלים סילבן אדמס. קבוצה ציונית-פילנטרופית
כדי לעשות את קפיצת המדרגה, צירפה סייקלינג שני רוכבים בכירים. המוכר שבהם הוא רובן פלאסה בן ה-37. אלוף ספרד לשעבר נגד השעון, אולי בעונתו האחרונה בקריירה, ינסה להשלים השנה ניצחון בכל אחד משלושת מירוצי הגרנד טור. "זכיתי כבר בשני קטעים בוואלטה ובקטע נוסף בטור דה פראנס. אז ברור שאני מקווה מאוד להוסיף ניצחון בשלב בג'ירו לרשימת ההישגים שלי", מספר הרוכב האחראי המבוגר. בן הרמאנס בן ה-31 הגיע מ-BMC כדי לייצג בכבוד את הקבוצה בדירוג הכללי. "בכושר הכי טוב שלי, תמיד הייתי מסוגל להתברג ב-10-20 המקומות הראשונים. אני מקווה שאוכל לסייע לקבוצה בהרים ולהגיע לג'ירו בכושר הזה", טוען הרוכב הבלגי שסיים במקום ה-14 בוואלטה.
הקבוצה מתהדרת ברוכבים חמישה עשר לאומים שונים משש יבשות שונות - אבל מתגאה לא פחות בצביונה הישראלי. חמישה ישראלים מעטרים את הסגל של האקדמי, כאשר המטרה היא לשלב לפחות אחד מהם בתחרויות הגדולות, כולל כמובן בג'ירו האיטלקי. על הדרך, הרוכבים המקומיים ינסו לגשר על הפערים המנטליים והמקצועיים שקיימים בינם לבין הרוכבים המובילים.
"אני באמת מאמין שרוכבים ישראלים יכולים להגיע להישגים חסרי תקדים בענף. בגלל שלא תמיד הרוכב הכי חזק מנצח, בגלל שצריך להבין את תורת הענף, צריך אינטליגנציית מירוץ ובגלל שצריך לעבוד קשה", טוען מייסד הקבוצה, רן מרגליות שנחשב למיסיונר של ענף הרכיבה בישראל.
השניים שנאבקים על המשבצת בכחול-לבן, לפחות לפי מה שמספרים בכירים בקבוצה, הם גיא שגיב ורועי גולדשטיין שני אלופי ישראל האחרונים ברכיבת כביש. "כמובן שיש קרב בינינו הישראלים על הזכות להגיע לג'ירו. אבל אני מרגיש שכולנו פה חברים והתחרות בריאה. אין דברים מלוכלכים ואני מקווה שהחזק ביותר ייצג אותנו בכבוד", מספר שגיב. גם גולדשטיין, המחזיק בחולצה של אלוף ישראל, לא מצליח ליפול למלכודות: "לא הייתי קורה לזה מתיחות או לחץ, אבל כן כולנו רוצים אלה שיזנקו לשם ואנחנו נעבוד הכי קשה כדי לקבל את זה. זוהי הזדמנות אדירה לרוכבים ישראלים".
רוכבים בכירים הצטרפו
אקדמי היא קבוצה מקצוענית פר אקסלנס, שלא רק גייסה רוכבים מקבוצות מובילות בעולם, אלא גם דאגה למעטפת של מנהלי מירוץ, סוניירים, מכונאים ושאר אנשי הצוות בעלי רקע עשיר בעולם הרכיבה המקצועני. הדיירקטור ספורטיב, אוסקר גריירו, עובד כבר למעלה מ-25 שנה בתחום.
הוא שימש שנים בקבוצת יוסקייטל אוסקדי, שגידלה לא מעט רוכבים באסקים ומטפסים בחסד עליון כמו האלוף האולימפי לשעבר סמואל סאנצ'ס ומיקל נייבה. "אין יותר מדי הבדלים בין הקבוצות הבכירות בעולם לסייקלינג אקדמי. נכון שיש פערי תקציב וצוות גדול יותר בקבוצות שמגיעות לטור דה פראנס, אבל הבסיס הוא דומה מאוד. באקדמי יש מוסר עבודה גבוה, מוטיבצית שיא ושאיפות להגיע לרמות הכי גבוהות. אלה הן חלק מהסיבות שהסכמתי להגיע לכאן", העיד גריירו.
מחנה האימונים בקמברילס הוא ההזדמנות האחרונה של הרוכבים להכיר טוב אחד את השני ולהתגבש לפני פתיחת העונה. במהלך חצי השנה האחרונה הם מתגוררים ברובם בעיר ג'ירונה, אבל החל מהחודש הבא יצאו לסבב עולמי של למעלה מ-200 יום על הכביש. סדר היום במחנה משתנה. אז הנה טעימה קטנה ממנו: היום מתחיל בהשכמה מוקדמת, שיעור חיזוק שרירי הליבה, ארוחת בוקר מזינה ומשם יציאה לאימון של שש שעות במרחבים הירוקים של קטאלוניה.
מחוץ לכביש, הקבוצה הקדישה יום צילומים מיוחד לרגל השקת החולצה החדשה (בצבעי הלאום כמובן) ואירגנה פעילויות חברתיות וערבי עיון. מחלקת המדיה עובדת שעות נוספות כדי לעלות עוד פוסט או ציוץ מהאימון לרשת. למעלה מ-570 אלף עוקבים יש לסנסצית האופניים הזאת בפייסבוק, יותר מאשר למכבי תל אביב בכדורסל ומכבי חיפה בכדורגל ביחד (!).
הקבוצה מושכת מאוד את התקשורת הבינלאומית ועיתונאים אירופים הגיעו למחנה בקטאלוניה כדי לסקר את פעילותה. "הפרויקט הזה מעניין מדי בשביל שהתקשורת העולמית תפסח עליו", אומר לי לאון דה קורט שכותב למגזין ההולנדי Procycling, "אני בטוח שהחשיפה שלהם תמשיך לגדול במהלך השנה הקרובה".
מושכת את עניין התקשורת הבינלאומית
באימון עצמו הקבוצה מתפצלת לשניים – הראשונה, שתשתתף במרוצים באירופה, מתכוננת לעליות המפרכות של ההרים, והשנייה שתיקח חלק במרוצים המישורים בשאר העולם (אוסטרליה ודרום אמריקה למשל), מתרגלת את "הרכבות" שיגיעו בספרינט המוני לקו הסיום. מרכב הליווי אפשר לחוש בדופק הגבוה של הרוכבים ולהבחין ברגליים שטוחנות ללא הפסקה. כשאני מנסה לברר עם אוסקר, האם אפשר לזהות רוכב שמבלף באימונים, הוא פוסל זאת על הסף. "אנחנו בודקים את הקצב וההספק שלהם בכל רגע נתון. זה לא כדורגל ואף אחד פה הוא לא רונאלדיניו. באופניים אי אפשר להצליח רק בזכות כישרון. זו עבודה קשה".
הפרוייקט של סייקלינג אקדמי שונה בנוף של עולם הרכיבה המקצועני. לא רק בגלל שהוא נוצר מתוך השממה הארץ ישראלית, אלא גם בזכות העובדה שמדובר בקבוצה הממומנת על בסיס פילנטרופי על ידי שני אנשים עם חזון. איש העסקים רון בר און שהקים את הקבוצה (יחד עם מרגליות) וסילבן אדמס, מיליארדר יהודי קנדי שעשה עלייה והביא לפה את הג'ירו, משקיעים בקבוצה בלי שום תמורה עתידית. לקראת הג'ירו, סייקלינג צירפה את "מרכז פרס לשלום" כספונסר ועוד חושבת לגייס חברות פרטיות מהמשק הישראלי, כדי שיעזרו לכסות את העלויות, אבל על רווח אין בכלל מה לדבר.
"בניגוד לקבוצות אופניים אחרות שנתמכות על ידי חברה מסחרית או בנק למשל, אנחנו לא מנסים לקדם שום מוצר. ברצוננו לקדם את ענף האופניים בישראל וחשוב לנו לייצר גיבוריים מקומיים שיוכיחו לדור הצעיר שיש לאן לשאוף", מסביר בר און. שני המשקיעים עושים זאת ממניעים של אהבה טהורה לענף ורוח ציונית חזקה שדוחקת בהם לעזוב את העסקים שלהם בצד ולהגיע למחנה האימונים בספרד כדי להצטרף לקבוצה על הכביש (עד שהגוף אומר להם לא).
"ספורט הוא כלי שיכול לשנות את התדמית של מדינת ישראל", מספר לי אדמס שרואה במפעל שלו כשליחות ציונית ממדרגה ראשונה. "אני באמת מאמין שהקבוצה הזאת יכולה להראות לעולם את הצד היפה של המדינה שלנו. מקצועית, בחרנו בסוסים אמיתיים, חבר'ה רציניים שעובדים קשה ויקחו אותנו לאן שאנחנו רוצים להגיע".
זו היא האופטימיות שמדברת מגרונם של אנשי האקדמי, שגורמת להרגיש שהפרויקט השאפתני הזה יכול להרים כאן את הענף ולקחת את הרוכבים הישראלים למקומות שאף אחד לא חלם שיגיעו אליו. זוהי אולי העונה הקרה של השנה, אבל מבעד לחלון אפשר כבר להריח את האביב שיביא עימו את הג'ירו לירושלים, תל אביב ואילת. ייתכן שרק אחרי שישראלי יזנק משער יפו בקטע נגד השעון הראשון בארבעה במאי 2018, נוכל להבין את גודל התופעה הנדירה הזאת שנקראת יזרעל סייקלינג אקדמי.
ייצלחו את העונה הקריטית?