כל ההתחלות קשות: קשיי ההסתגלות של סאנצ'ס

הוא הגיע כרכש נוצץ, אבל בינתיים לא מספק מספרים ובעיקר סופג ביקורות. אלכסיס סאנצ'ס מתקשה להשתלב ביונייטד. האם אופיו המורכב יכול להשתלב בין סוללת הכוכבים?

שחר יגאל  13.03.18 - 16:15
תחילת כתבה

חלון העברות של ינואר ידוע בכך שאין בו מציאות מטורפות מצד אחד, אך באנגליה כמו באנגליה, החלון מספק לנו כל שנה כמה מעברים משוגעים. גם השנה קיבלנו אחד כזה בדמות מעברו על הכוכב הגדול של ארסנל בשנים האחרונות, אלכסיס סאנצ'ס אל מנצ'סטר יונייטד של מוריניו. עברו כמעט חודשיים מהמעבר המתוקשר ביותר באי הבריטי בשנים האחרונות, ובינתיים זה נראה ששני הצדדים עוד לא הגיעו לזיווג הנכון. האם אלכסיס יכול לשנות את מזלו ולהוביל את השדים האדומים להצלחה באירופה שתשפיע על הליגה גם? לא בטוח.

  • הערב ב-21:45 ב-5SPORT: מנצ'סטר יונייטד מול סביליה

"אלכסיס חתם אצלנו בתקופה הכי רעה שיכולה להיות, בחלון החורף. בגלל זה אני לא אוהב את חלון ינואר יותר מדי", ז'וזה מוריניו הודה בשבוע שעבר לאחר משחק הליגה מול קריסטל פאלאס, משחק בו חניכיו השלימו מהפך דרמטי. "אז למה החתמתם אותו עכשיו?" הקשו העיתונאים ומוריניו ענה בתגובה, "הייתה לנו הזדמנות פז שלא יכולנו לפספס, אז הלכנו על זה, אני מאמין שבעונות הבאות ילך לו הרבה יותר טוב".

אם המאמן שהביא אותך מצהיר שהגעת בתקופה לא טובה, אז איך אלכסיס ימצא את הביטחון להשתפר? באותו משחק מדובר, הצ'יליאני היה אחד הגרועים על המגרש ואיבד לא פחות מ-19 כדורים במחצית הראשונה.
"אנחנו עדיין לומדים אחד את השני, הוא לומד איך להשתלב במשחק שלנו ואנחנו לומדים איך להוציא את הטוב ביותר ממנו". הפורטוגלי נתן לרכש שלו לשחק כבר בכל מקום בחלק ההתקפי, שמאל על חשבונם של אנתוני מרסיאל ומרכוס ראשפורד, מימין כחלוץ שנכנס למרכז ובאמצע כחלוץ נוסף לרומלו לוקאקו.

בינתיים, התפוקה שלו היא שער אחד ושני בישולים בלבד בתשע הופעות בליגה, כשגם השער הבודד הגיע מכדור חוזר לאחר פנדל שהחמיץ בעצמו. אם מסתכלים על הנתונים והסטטיסטיקות אפשר לקבל תמונה קצת משקרת: לאלכסיס יש ממוצע של 0.2 שערים ל-90 דקות עד כה ביונייטד, לעומת 0.4 שערים עד המעבר מארסנל, שם רשם 7 שערים ב-19 הופעות.

בחצי העונה הראשונה בלונדון רשם ממוצע של 37.7 מסירות מדויקות, ביונייטד הממוצע עלה ל-42.6, אך אפקטיביות המסירות בהחלט ירדה, כשבארסנל רשם ממוצע של 3 מסירות מפתח ב- דקות90 לעומת 1.4 כאלה בלבד במנצ'סטר. אפילו כמות הדריבלים עלתה מממוצע של 2.4 דריבלים מוצלחים למשחק ואחוז הצלחה של 66.7% בחצי העונה הראשונה, הנתונים השתפרו ל-4.7 דריבלים מוצלחים (כמעט כפול) ואחוז הצלחה של 72.3% מינואר.

אמנם הנתונים עלו, אך אחד הנתונים החשובים שגם מראה את חוסר ההצלחה של הצ'יליאני הוא כמות האיבודים למשחק, שעלתה מ-2.9 ל-4.5 ל-90 דקות. גם בצד ההגנתי, צד שאלכסיס לא ממש אוהב, המספרים עלו אצל מוריניו. אצל ונגר החלוץ רשם 2.7 תאקלים למשחק לעומת 4.1 כרגע. עוד הוכחה לחשיבות הטקטית במשחק הקבוצתי ביונייטד. יכול להיות שדווקא השינויים התכופים במיקום על המגרש, המיקום שפעם היה קבוע – צד שמאל של ההתקפה עם המעבר פנימה לאחר קבלת הכדור, הם אלו שמובילים לחוסר ההצלחה של החלוץ ביונייטד.

אולי מוריניו לא מאמין שאלכסיס יכול לעמוד במשימות ההגנתיות שנדרשות ולא מוכן שיהיה לו שחקן שעושה רק התקפה על המגרש, אך עדיין מאמין שאלכסיס עוד יבוא על שכרו ובעונה הבאה יציג את היכולת שהפכה אותו לכוכב באיטליה, לחלק ממכונה משומנת בברצלונה ולמוציא לפועל העיקרי בארסנל. אולי מה שמונע מהצי'ליאני לתת תפוקה למרות המאמצים הגדולים שלו זה לא המיקום על המגרש ודווקא מה שמסביב? כנראה שהיתרונות שלו הם אלה שמפילים אותו כרגע והשחקן עצמו הוא המכשול העיקרי.

בשביל להבין את התיאוריה הזאת צריך להבין איך אלכסיס מוצג כלפי חוץ לעולם. בצ'ילה הוא הכוכב הבלתי מעורער, בערך כמו מסי בארגנטינה או רונאלדו בפורטוגל, אך ההבדל שסאנצ'ס נערץ רק בגלל יכולתו במגרש. לא אחת הוא מוצג כשחקן שלא מפסיק לצעוק על חבריו לקבוצה ואף צולם צוחק במקרים של מהלך לא מוצלח של אחד מחבריו. אחרי המעבר מארסנל, כמה מחבריו לשעבר צוטטו שאמנם אלכסיס חדור מטרה, עקשן, ו-ווינר בנשמה, אך כל אלו גרמו לו להיות דמות שולית בחדר ההלבשה ולא אחד השחקנים האהובים.

בימי הרשתות החברתיות, מצופה מהכוכבים הגדולים להוות גם דוגמא למופת, הם הרי דמויות להערצה והערכה. סאנצ'ס הוא הכוכב של המדינה שלו, אך על המגרש בלבד. הוא אפילו לא הקפטן של הנבחרת, את התפקיד הזה מאייש גארי מדל, הבלם הקשוח, הפיטבול. מדל אהוב על ידי כולם בצ'ילה, הוא האייקון, המנהיג והדובר של הנבחרת. האופי של סאנצ'ס, שבזכותו או בגללו הוא משקיע הכל על המגרש מוביל לכך שבכל מקום שהוא שיחק, העריצו אותו על היכולת שנתן במגרש, אך לא ממש הצטערו כאשר עבר לקבוצה אחרת.

כנראה שהמקום היחיד בו סאנצ'ס משקיע בו כל כך כמו על המגרש, הוא בגידול הכלבים שלו ברשתות החברתיות. בצ'ילה מדברים בעיקר על כך שהוא איבד את הזהות שלו ומנסה להיות מישהו שהוא בעצם לא, מילד ביישן ששיחק יחף והיה צריך תרומה מראש העיר לנעליים, אחד שעלה מלמטה והצליח דרך הרגליים, עד לכוכב שטס במסוקים ומבלה עם שחקנית מפורסמת מצ'ילה.

סאנצ'ס הוא קודם כל שחקן כדורגל, זה נראה בבירור על המגרש, זו הסיבה שהוא פרח כל כך באודינזה, זו הסיבה שהגיע לברצלונה וכנראה גם הסיבה שעזב אותה לטובת ארסנל. סאנצ'ס חייב להיות הבולט, המצליח, המוביל, אבל רק על הדשא.

הוא יתאמן לבד, יכעס על החברים ויחפש רק את הניצחון. האופי הזה כנראה לא תואם למנצ'סטר יונייטד, במיוחד בתקופת מוריניו שדוגל בחשיבה טקטית ובמשחק קבוצתי למען המטרה. לסאנצ'ס לא אכפת מה אומרים על חייו מחוץ למגרש או מה אומרים על התגובות שלו לגבי חבריו לקבוצה, הוא רק רוצה שיעזבו אותו לבד על מנת שהוא יגיע להצלחה אישית.

למרות הצהרותיו של "המיוחד", לא בטוח שהצ'יליאני ישיג את מה שהוא רוצה באולד טראפורד. המעבר מארסנל הגיע כתוצאה מתסכול עצום של השחקן שנבע מחוסר ההצלחה והתארים שלא הגיעו. על פניו המעבר ליונייטד נראה כמו שידוך מעולה, אך העבר מלמד – סאנצ'ס משתלב פחות טוב במקום שבו דורשים ממנו להיות קבוצתי ואפילו מוריניו, המיוחד, לא יוכל לעשות קסמים עם שחקן שרואה בעיקר את עצמו. רק תשאלו את פול פוגבה.

הדפס