על השדרוג העצום שמוחמד סלאח עשה ביכולתו מאז הצטרף לליברפול והפיכתו, לדעת רבים, לשחקן הטוב בעולם כיום, דיברנו ונדבר עוד הרבה. המצרי הוא כנראה הסמל של העידן המצליח ביותר של המייטי רדס בפרמיירליג, זכה עם המועדון באליפות ראשונה אחרי 30 שנה ובליגת האלופות, וכבר הפך לאגדה אמיתית באנפילד. אך היום, אנחנו נדבר על פן אחרי בקריירה שלו.
מוחמד סלאח הוא מוסלמי. אלו הם כמובן לא חדשות מסעירות. אבל הוא מוסלמי שהפך לאחד הכדורגלנים המוכרים והאהובים בעולם, בתקופה בה ההתנגשות התרבותית בין האסלאם לתרבות המערב גדולה מתמיד. הוא מגיע ממצרים, אולי המדינה הערבית החשובה בעולם, ולצד התהליך המקצועי אותו עבר, הוא עבר גם תהליך תרבותי מרתק, וגרם למהפכה של ממש בעיר בה הוא משחק. כמו בכל מהפכה, בטח שמעורבת בה דת, הוא עורר גם כעס. בואו ננסה לבחון זאת.
עבור לא מעט אוהדי כדורגל בישראל, מוחמד סלאח הוא קודם כל חלוץ באזל שב-2013 סירב ללחוץ יד לשחקני מכבי תל אביב, והקניט אותם לאחר שכבש. המצרי הפך באחת לכדורגלן השנוא ביותר אולי על הקהל הישראלי. המהלך של סלאח היה נדיר במגרשי הכדורגל, בטח במפעל כמו מוקדמות ליגת האלופות. לכך נוספו התבטאויות כביכול של המצרי על כך שהוא מתכוון "להגיע לשחק בפלסטין, ולא בישראל", ציטוט שהוא הכחיש עוד בזמן אמת, אבל זה כבר היה מאוחר מדי.
למעשה, הדילמה של אוהדי כדורגל בישראל, חלקם אפילו אוהדי ליברפול, האם לתמוך בסלאח בשנים האחרונות, היא דילמה אמיתית שמלווה לא מעט מהם. אך לצד אותו מעשה לא מכובד של המצרי ב-2013, בשנים האחרונות אנחנו רואים התרחקות אמיתית שלו מכל מעורבות פוליטית, ותהליך מרתק שבו הוא מתקרב יותר ויותר למערב.
סלאח מתגרה בקהל בבלומפילד. לא אותו שחקן, לא אותו אדם (אלן שיבר)
המחקרים מוכיחים - הפחית משמעותית את האיסלמופוביה
את מה שמוחמד סלאח עשה בעיר ליברפול, אפשר לכנות בקלות, מהפכה. זה לא רק על המגרש. מחקרים רבים שנעשו הוכיחו כי היכולת של המצרי הפחיתה בצורה משמעותית את תופעות האיסלמופוביה ושנאת הזרים בהם עיר הנמל "התברכה" לאורך השנים.
על פי מחקר של אוניברסיטת סטנפורד שבחן את אירועי השנאה בעיר ליברפול מאז 2017, כבר בשנתיים הראשונות שלו מעשי אלימות שנובעים מגזענות כלפיי מוסלמים בעיר ירדו בכ-20 אחוז. התגובות האנטי מוסלמיות ברשתות ירדו ביותר מ-50 אחוז. על פי המחקר, הירידה בפשעי השנאה נגד מוסלמים היא הירידה הגדולה ביותר מבין כל סוגי הפשיעה לא רק בעיר ליברפול, אלא במחוז כולו.
"אם הוא יבקיע עוד כמה, אני אהפוך למוסלמי גם", הפך לשיר נפוץ ביציעי אנפילד, וכמובן כינויו "מלך מצרים". השימוש בשפה הזאת הוא כמעט בלתי נתפס בעיר כמו ליברפול, ולאחד ממבצעי המחקר של סטנפורד, וויליאם מארבל, היה הסבר לנושא.
"מוחמד סלאח הפך לאיש הכי מדובר בליברפול. הוא אהוב בכל עיר. אנשים מבינים שאנשים 'מסוגו' של סלאח, מוסלמים, הם חלק מהנוף והם מוזמנים לגור בעיר. היכולת שלו, השערים שלו, והאהבה שהוא מקבל מהקהל, שולחת מסר ברור שאנשים עם השקפות עולם גזעניות לא מתקבלים בהבנה בליברפול".
עזר להפחתת האיסלמופוביה (Getty)
את השינוי שהוביל סלאח בעיר מרגישים בכל מקום, הוא לא רק סטטיסטיקה. ב-2015, ארעה מהומה קטנה באנפילד, כאשר כמות לא מבוטלת של אוהדים מקומיים לעגו לאוהדים מוסלמים שהתפללו ליד האצטדיון. ב-2018 לעומת זאת, בחצי גמר ליגת האלופות נגד רומא, אוהדי ליברפול כבר עברו ליד מוסלמים שהתפללו, בירכו אותם ושרו בשבחו של סלאח. "לא האמנו שזה קורה לנו, זה היה חסר תקדים", סיפר באותה עת סאלים קסאם, אוהד של הקבוצה שהיה במשחק.
מוסלמי לייט
אך כמו שאמרנו וכמו שבוודאי אפשר היה לנחש, בעולם מסובך כמו העולם שבו אנו חיים, ובטח בנושאים רגישים כמו דת ויחסי העולם הערבי והמערב, לא הכל פשוט. מוחמד סלאח, וזה ברור לכולם, "קל לעיכול". הוא מוסלמי ובוודאי לא מתבייש בזה, ומייצג נאמנה את נבחרת מצרים, אך יש מי שלא אוהב את ההתקרבות שלו לתרבות המערבית, ובמספר מקרים זה איים לעורר פיצוץ של ממש במדינתו.
מאז אותו מקרה ב-2013 מול מכבי ת"א, סלאח מתרחק כמו מאש מכל התערבות בנושאים פוליטיים. עוד לפני שניגע ביחסי ישראל ופלסטין, היו מספר מקרים אחרים, שלנו נראים שוליים, אך עבור אוכלוסיות מסוימות במצרים ובעולם הערבי כולו, פגעו בצורה לא פשוטה בתדמית של סלאח.
בשנים האחרונות, המצרי מקפיד לפרסם בכל שנה תמונה בחשבון האינסטגרם שלו, בה הוא מצולם עם כל משפחתו חוגג את חג המולד, לבוש במיטב בגדי החג, עם עץ האשוח המסורתי. בכל שנה מחדש, התמונה "זוכה" לשלל גידופים קשים ותגובות מאנשים שמכנים את סלאח כמי שבגד בערכי האיסלאם ונכנע לתרבות המערב.
ביקורות דומות הושמעו בעקבות ראיון שערך בשנה שעברה. סלאח סיפר כי הוא לא שותה אלכוהול, אך לטענת גורמים קיצוניים באיסלאם, "לא היה נחרץ מספיק נגד המנהג הזה". גם העובדה שהצטלם למגזים GQ בתמונות "פרובוקטיביות" ומספר תמונות בהן נראתה בתו "לא לבושה בצורה ראויה" למוסלמית, תרמו לדיון הסוער במצרים.
וכאן, אנחנו מגיעים לנושא הנפיץ ביותר. פוליטיקה, ישראל ופלסטין. במהלך מבצע "שומר החומות", ראינו מעורבות שיא של כדורגלנים מוסלמים בסכסוך. שמות כמו סאדיו מאנה, פול פוגבה וריאד מחרז, מהשחקנים הטובים בעולם, לא התביישו להביע את דעתם, חגגו עם דגלי פלשתין והעלו ציוצי תמיכה בצד אותו הם רואים כקורבן של הסכסוך.
סלאח, מי שנחשב לגאוות העולם הערבי, היה זהיר הרבה יותר. הוא היה אחד הכדורגלנים האחרונים שהתבטאו בנושא, ובחר בציוץ שעורר עליו לא מעט כעס. "אני קורא למנהיגי העולם להשתמש בכח שלהם, על מנת לוודא שהאלימות וההרג של חפים מפשע נפסק". ללא שימוש במילה ישראל, פלסטין, וללא כל זיהוי פוליטי.
האני מוחמד, עיתונאי מצרי, פרסם לפני כשנה מאמר מרתק, בו הוא מבקר בצורה קשה את התגובות בציבור המקומי נגד סלאח, ותולה זאת בהתחזקות של הפלג ה"סלפי", פלג קיצוני באיסלאם בציבור המצרי. מדובר בזרם מחמיר וקיצוני, שלא רואה בעין יפה התקרבות למערב. סלאח, באורך חייו, לא יכול לספק בשום צורה את הדרישות וה"סטנדרטים", של אותם אנשי דת.
אך למרות הביקורות והכעס שהוא מעורר בקרב זרמים מסוימים, ברור לכל שמוחמד סלאח מצא את "דרך הזהב". הוא לא מתבייש באיסלאם שלו, הוא הכדורגלן המוסלמי המפורסם ביותר בעולם, והוא עושה זאת בדרך שלו. ההתרחקות שלו מפוליטיקה וההתקרבות שלו למערב, עושים את השירות הטוב ביותר למדינתו ולדתו. מוחמד סלאח עשה מהפכה של ממש על המגרש, אבל לא פחות מזה, מהפכה של ממש בנושא גדול הרבה יותר, יחסי העולם הערבי והמערב. כמה כדורגלנים יכולים להתהדר בהצלחה שכזאת?