נכון שהיא עברה שנה מזעזעת, נכון שהיא צנחה עשרות מקומות בדירוג העולמי ונכון שהיא עשתה כמה שגיאות בבחירת המאמנים וטעתה בדרך המקצועית שלה - והיא בעצמה מודה בכך. אבל עדיין שחר פאר הייתה ונותרה אחת הספורטאיות הבכירות שיש לנו להציע. אז למה אנחנו כל כך מתמרמרים? למה אנחנו, חובבי הספורט, מחפשים לחסל את פאר?

בשנה האחרונה כולם סגרו חשבונות עם פאר ועוד עמדו בתור. כלי התקשורת, שהחליטו בגלל משחק אחד באליפות ישראל שפאר אאוט ויוליה גלושקו אין. הטוקבקים הארסיים, שהטיעון המרכזי בהם הוא ששיאה מאחוריה ולכן היא חייבת לתלות את המחבט וזה לא משנה שהיא רק בת 25. ואפילו חברותיה למקצוע פתחו עליה פה וכינו אותה "בלוף".

אפשר להגיד הרבה דברים על סגנון המשחק של שחר פאר (הגשות...), אפשר לבקר את היכולת שלה בכל מיני צורות ואפילו ניתן לטעון שהמאזן השלילי אותו רשמה בשנת 2012 (16 ניצחונות לעומת 25 הפסדים), לראשונה בכל הקריירה המקצוענית שלה, מהווה נקודת שפל מסוימת. אפשר ולמען היושרה המקצועית אפילו חובה לומר זאת. אבל מכאן ועד לצאת בקריאות של "בלוף", "שקר", "בושה", "לפרוש" - הדרך עוד ארוכה, ארוכה מאוד.

המצב של הספורט הנשי בארץ הוא באמת מתחת לכל ביקורת. פרט ללי קורזיץ, ענף ההתעמלות האמנותית, והעימות בין שלזינגר לג'רבי אין יותר מדי נציגות מהמין היפה בטופ העולמי. וגם הן עולות ויורדות במשך השנים. מהרגע שנכנסה למאייה הראשונה של דירוג ה-WTA לנשים ב-18 באפריל ב-2005 שחר פאר שומרת על יציבות מרשימה מכל הבחינות. בעוד טניסאיות כמו אנה צ'אקבטדזה, דינארה סאפינה, אנסטסיה מישקינה ואחרות מזנקות בשנה לתוך הטופ 10 וצונחות לתהומות הנשייה מיד אחר כך, פאר היא כמו סלע איתן בטופ 100 (ועד סוף השנה הנוכחית, בטופ 50).

יכול להיות שהסיבה לכל האנטגוניזם הזה שנוצר כלפי שחר פאר הוא העובדה שהיא הייתה כל כך קרובה לטופ 10 (זה נראה כמו משימה לאומית) ואז הגיעה ההתרסקות. יכול להיות שרף הציפיות עלה כל כך גבוה ולכן הנפילה הייתה באמת חדה וקשה. אבל בגלל זה פאר צריכה לחטוף השמצות מחברתה לנבחרת שמשוטטת לה עדיין במאייה החמישית בעולם בזמן שהיא בגילה כבר הייתה טופ 100? בגלל זה היא צריכה להחליף קריירה בגיל 25? ממש, ממש לא.

אנחנו צריכים להעריך את ההשקעה של שחר פאר במהלך השנים, האימונים ברמות הכי גבוהות שיש, הנסיעות האינסופיות, העובדה שלא ירדה לשחק בצ'לנג'רים זניחים בשביל נקודות דירוג וגם את האומץ לשנות כיוון כשהדברים לא הולכים. רק בשני האחרון היא מינתה את פאבלו ג'יאקופלי הפרואני למאמנה וזה כבר סימן מעודד. ג'יאקופלי דחף את פאר לזינוק המטאורי ב-2010 ואיתו טיפסה עד למקום ה-14 בעולם. אז הוא עזב מסיבות אישיות ואולי עכשיו הוא שוב יצליח להביא אותה לצמרת הגבוהה.

שוב - חובה לבקר את שחר פאר, אולי אפילו להתרגז אחרי הפסד לטניסאיות מהמאייה השניה בסיבוב הראשון בגראנד סלאם, אבל עדיין צריך קצת פרופורציות. היא טניסאית ויש לה לפחות עוד חמש שנים בקנה, אם לא יותר. בינתיים בואו ננצל את ההזדמנויות הללו כדי לראות טניסאים ישראלים בגראנד סלאם, גם אם זה רק סיבוב ראשון או שני. כי אחרי פאר לא בטוח מתי תהיה לנו עוד נציגות שם. זה הזמן לבקש סליחה משחר פאר על הביקורות המוגזמות שחטפה השנה. וכדי לצאת הוגן עם כולם, גם היא יכולה לבקש סליחה אם היא איכזבה את האוהדים שלה. בכל זאת, יום כיפור.