אין עליו, הוא שיחק אותה בגדול. הוא וחניכיו הביאו אותנו בחזרה לארץ המובטחת. האמת שהיו קצת חששות שנבחרות הכדורסל של אנגליה, פינלנד, איי פארש, מאלטה ולוכסמבורג יהוו את הנוף של נבחרת הכדורסל שלנו, אם זו הייתה יורדת לדרג ב'-ג' (שהוא בעצם דרג ז') בכדורסל האירופי.
אבל העננה חלפה ואנחנו שוב על המפית. השאלה מה עושים הלאה, איך מפיקים מההתעלות בספטמבר את המירב, כדי לא לבכות בספטמבר 2006. אז קודם צריך להפיק את המירב מהשינוי בהתייחסות כלפי צביקה שרף. הוא מאמן טוב, לא מאמן גדול, אבל הוא איש כדורסל ומנהל ספורט בכל רמ"ח ושס"ה, אבריו, גידיו וקיסמיו.
אפשר להמשיך ולהישאר עם הלהט השופע מהנהלת איגוד הכדורסל, שעוד לא החליטה החלטה אחת (!!!!) טובה בקדנציה הנוכחית, למעט האילוץ בדמות מינויו של שרף למאמן לאומי. אבל זה קרה בתוך שעה, אז לחבר'ה לא היה זמן לחשוב. כי כשהם חושבים, צריך להכריז על 'קוד-5' כאילו הוריקן 'ריטה' מתקרב לחופי ק"ק תל אביב.
ואפשר לחשוב באופן יצירתי ולמנות את צביקה שרף למנהל המקצועי של איגוד הכדורסל. האיש יתווה מדיניות, יישם וידווח לאסקופה הנרמסת הקרויה הנהלה. וגם אם הם לא יבינו את ההסברים וידרשו תרגום בגוף הסרט, לא יקרה אסון גדול.
צביקה כמנהל מקצועי יידרש למנות מאמנים ראויים לנבחרות הצעירות – שלא על בסיס חשבונאות, התחשבנות, יחסי קירבה, אהבה/שנאה/תיעוב – של מעוז כח זה או אחר, והאמת שאפשר. כי בספורט חשוב העומק, חשובה ההתחדשות והעבודה היומיומית הנדרשת בטיפוח כשרונות צעירים.
נכון, צביקה לא יעשה את זה בחינם, אבל חינם זה אסון, כי מה שזול יקר ומה שיקר זול. צריך לקוות שירמי אולמרט וערמת עסקניו כבר הפנימו את המסר הזה. במקביל חייב צביקה להיות נציג האיגוד היחיד עם סמכות וטו במנהלת הליגה. כן, זו הבדיחה העצובה הזו שמנהלת כאן את ענף הספורט הייצוגי ביותר שלנו, וקשה להבין מה קדם למה: חלם לליגה שלנו, או הליגה לחלם.
אם צביקה ושמעון מזרחי ינהלו מו"מ עם ארגון השחקנים, יש סיכוי שהמנהלת והאיגוד לא יושפלו כהרגלם בחמש השנים האחרונות. כי צביקה מבין עניין וצביקה מקבל כבוד מהשחקנים – כי הם מאמינים בו ובוטחים בו שהוא יקבל את ההחלטה הטובה והשקולה ביותר בשבילם, גם ברמה המוסרית. אפשר להתווכח על השמרנות של האיש עם הקיסם בניהול משחק, אבל הוא מוסרי, ישר ואמין. וזה מה שהציבור רוצה בראש הפירמידה. ירמי אולמרט יוכל לנסוע לקונגרסים, להאמין שהג'מעה של ג'ורג' ואסילוקופולוס סופרת את קיומו בכלל, ולחשוב שהוא תורם לקהילה. כל עוד הוא משגרר אותנו, הנזק קטן. באופן יחסי כמובן.
משימתו הראשונה של צביקה צריכה להיות מינויו של מוני פנאן לתפקיד מנהל הנבחרת. נכון, מוני מנהל את מכבי, דם צהוב זורם בעורקיו, הוא פנאט לקבוצתו, אבל הוא מנהל קבוצה הטוב ביותר בכדורסל האירופי. קשה בכלל לאמוד את תרומתו, אבל זו עובדה בשטח. שיהיה צהוב, כתום, ירוק, או סגול, נוכחותו חיונית. אין כאן כוונה להטיל דופי באיש יקר וערכי כמו שלמה (מומו) לוצקי. האיש תרם ותורם את נשמתו לנבחרת, אבל חייבים לחשוב קדימה וקדימה זה מוני 'פנאט'.
הלאה. במשחקי אליפות אירופה ב-2007, יתבקש כבוד מ"מ יו"ר האיגוד, שמעון מזרחי להתפנות מעיסוקיו הרבים ולאייש את ספסל נבחרת ישראל. די, הספיקה לנו ההתבזות אצל לאמוניקה ושני עמיתיו סמרטוטי הזברות במשחק נגד יוון.
מכבי של מזרחי ופנאט מקבלת את הכבוד המגיע לה במשחקי היורוליג, כולנו יודעים ששריקה ו/או אין שריקה שווה 4-8 נקודות, אז הגיע הזמן שגם נבחרת ישראל תקבל את הכבוד הזה. הגיע הזמן ששמעון יישב שם ויביט לזברות בלבן של העיניים. הם הרי יודעים שצפצוף שלו באוזן של ואסילוקופולוס, או לחישונת באוזן של קוסטאס ריגאס (מנהל השיפוט ביול"ב) שווה קריירה כן/או לא, אז באמת כדאי שנהנה מזה. אגב, יתכן שבשנה הבאה יתמנה שמעון מזרחי לנשיא פיב"א אירופה, ואז גם אם יכבד בנוכחותו את שורת האחמ"ים, נפצח בכל משחק עם מינוס 12 במאזן העבירות. כן, מגיע לנו גם כמו יוון, למה לא?
ועדיין נותרה שאלת השאלות, מי יחליף את צביקה על הקווים? התשובה המוחלטת היא פיני גרשון. נכון, צביקה ופיני אינם מתקשרים וורבאלית כבר 27-28 שנה, אבל גם אנואר סאדאת בא לירושלים ב-1977 ומאז יש לנו 28 שנה שלום קר עם מצרים.
שלום קר כזה יתאים לנו גם בין הטייקונים בכדורסל. גרשון הוא המאמן הטוב באירופה, עוד עונה ועוד גביע ייצרו 'טרי-פיט' וזה מספיק. פיני ישקול פרישה (וגם 'בלאטה' בירוק לא תשכנע אותו), אבל יהיה בו את הרעב לכדור. הנבחרת זה פתרון אידיאלי. חודשיים-שלושה עבודה בשנה, זמן פנוי לעסקים ושעשועים בטלוויזיה, מספיק אפילו לגמ"ח וכיבוש הכותל מחדש, כולל הרצת הרב גלויברמן לתפקיד הרב הראשי, של האשכנזים והספרדים גם יחד.
ואם פנחס לא יתרצה, צביקה ימצא את מחליפו הראוי. רק שיתנו לו לעבוד, שלא ישגעו אותו עם דיונים על הרכב התאית בתפוחי העץ בשדרות יהודית 36.
נוצר מומנטום, יהיה חבל אם הוא לא ינוצל.