זאת היא עונה כזאת, חבוב
אוהד מכבי תל אביב הידוע בכינויו "חולצה" הגיע זחוח ליפו. "את יכולה לרשום, 1:2 לנו. אני בטוח שננצח", הוא אמר. מן העבר השני של הכביש אוהדי חיפה גם הרגישו בטוחים, אבל קצת אחרת. "חבר שלי שם 0:5 להם והוא צודק, אנחנו הולכים לחטוף". בימים האחרונים אפשר להרגיש איך האוויר משתנה ומתערבל. מה שהיה עד עכשיו הופך לאחר, העננים מגיעים מהים ומתערבבים עם האור, הרוח מתחילה להרים את הפלומה מעל לשיזוף וגשם בא בצד שמש. מכבי ת"א אירחה את מכבי חיפה ואצל כל אחת מהן השתנה האוויר.
מעולם לא יצאתי ממשחק ושמעתי כל כך הרבה דעות שונות. לא היה כאן הבליץ המכביסטי המדובר, לא הגיעה הכניעה החיפאית הצפויה. היו רגעים שמכבי חיפה נראתה נהדר ולפרקים לא היה ברור מאיזו ליגה קורצה. היא שיחקה מצוין ב-11 שחקנים, עמדה יפה עם 10 שחקנים והצליחה לשמור על השורות עם 9. ראיוס שיחק גרוע מאוד, וכבש. טוואטחה שיחק נהדר, וכבש לעצמו (אגב, בהתאחדות נתנו את השער הזה לבן חיים, עפ"י הטוויטר). בדקות רבות הצהובים נראו מפוזרים וחסרי תכלית ומנגד ישבו על השער של סטויקוביץ'. מבוהלים וכובשים, מסודרים ומחטיאים. כזו היא העונה הזו. הכל קיצוני ומשתנה בן רגע. הכל מבולגן ולא אחיד ולא צפוי.
המהירות של בן חיים, חלק מהמשחק (אלן שיבר)
הבט לרום, חפש כוכב
בזמן המחצית בשירותים אשתו של זהבי הכירה בין אשתו של בן חיים לאשתו של בן בסט. עברו 45 דקות וכל אחת מהן חזרה הביתה עם גול בכיס (נלך עם ההתאחדות, הגול של בן חיים). כל חבר בשלישיית זב"ב הפך למושא שיחות ברזיה אין-סופיות לאחרונה. חברי השלישיה הזו, כל אחד בדרכו שלו, הוזכר בכל כותרת, בכל יום, בכל צורה שהיא. לא פלא ששלושתם הפכו למסמרי הערב.
זהבי אולי כבש זה מחזור הליגה ה-9 ברציפות (כולל העונה שעברה), אבל הכל הולך לו קשה. היורה הגיע ל-3 הזדמנויות-על לפני שנגח פנימה ושאג את כל האוויר שהצטבר לו בבטן. "אני אעבוד קשה ואבוא על שכרי", אמר בן בסט שעה אחרי המשחק. כל העצב והדכדוך, התסכול והקושי יצאו עם הנפת רגל אחת מושלמת. בן חיים הפך במשחקי הנבחרת למפתח של גוטמן, כשהוא מתחיל לרקוד באגף ההגנה יכולה לארוז מזוודה ולהחתים כרטיס, אין שחקן בליגת העל שיכול לעצור הסילון כשהוא פותח מבערים. תשאלו את משומר. כששלישיית זב"ב מתאפסת ועם תוספת הרגל המדויקת של מיטרוביץ' מאחור, מכבי הופכת לחנות ממתקים. יש פה הכל, רק תבואו לקחת.
גם הנשים כבר מכירות (אלן שיבר)
אומרים שהשנה תהיה בצורת
זוכרים את הקיץ האחרון, את כל הבאז סביב מכבי חיפה? זה איצטדיון "סמי עופר" המדהים, החזרה של בניון, הגעתו של סטנוייביץ', אלפי מנויים, הפנינג ענק, אימון ראשון, משחק בכורה, ראש העיר, חגיגה מטורפת וניחוח אדיר של הצלחה. זה נפתח עם תצוגת יחיד נהדרת של ראיוס, שמאז נעלם. זה המשיך עם אובר-חלומות על אידריסו, שהורחק כבר במחזור השני. וזה נחתם עם הפציעה של בניון. כל האוויר יצא מהבלון והעונה עוד לא התחילה.
המאמן תירגל את מויאל לצד מיצ'ל בקישור האחורי במשך כל השבוע ומשום מה נתן את חולצת ההרכב לבוקולי, שלא ראה דקות כבר חודש וחצי. למה? זה הסתיו עם הענן, הכל קצת מוזר והפוך. אחרי הכרטיס האדום שספג משומר, סטנוייביץ' זעם על הקווים ולא ידע את נפשו מרוב עצבים. האדום הזה היה מוצדק ונכון. מה שעשה משומר שווה ערך למה שעשה דקל קינן בעונה שעברה, כשהציל שער בידו וספג אדום מול הפועל ב"ש בקרית אליעזר. משומר הציל שער בטוח של בן חיים וכאן לפחות לא היה פנדל. לחיפה אין בסגל כלי אחד שיכול לעצור את בן חיים בלי עבירה מאחור אחרי מסירה כזו. המשחק לא נהרס בדקה ה-23, כי זה המשחק. מכבי ת"א ניצלה את היתרון שלה מול ההגנה האיטית של חיפה ואלה הפערים בין שתי הקבוצות. חיפה לא הפסידה בגלל זה.
ואם באדומים עסקינן, תארו לכם מה היה קורה אם גרינפלד היה שולף אדום ישיר לטל בן חיים על הפגיעה בראיוס בדקה השמינית. סביר להניח שרוב נכבד מאוהדי הכדורגל בישראל היה זועק שהשופט הרס את המשחק, לקח אותו אליו, שצריך להפעיל שיקול דעת, שאסור לשופטים להכריע. בסופו של דבר, זו החלטה שנויה במחלוקת - יש שופטים שהיו מוציאים על זה אדום, יש כאלה שלא וזה משהו שלא צריך לקרות. לטעמי, גרינפלד צדק כשהגיב באיפוק במקרה הזה, אבל חייבת להיות אחידות בין השופטים סביב החלטות כאלה ולבית הדין עונשים זהים. הרי אידריסו מושעה בדיוק על אותה עבירה.
יצליחו להישאר במירוץ? (אלן שיבר)
אבל אני שוב מצאתי בית
עץ בתוך גינה, ארץ בשלכת
עיר כל כך קטנה וכלום לא השתנה
"צוחק מי שצוחק אחרון", אמר אחד מאוהדי חיפה בסיום, "לנו יש את סמי עופר". עם כל הכבוד למשחק העונה, המבחנים הגדולים עדיין בפתח. הצהובים, שיש להם אחוזי הצלחה מטורפים בבלומפילד, יעמדו למבחן משמעותי בעיר הצפונית בסיבוב הבא. המבחן של הירוקים יהיה לשמור על פער סביר ממכבי ת"א עד אז, פער שיכול להפוך את הקערה לזכותם. מכבי חיפה צריכה לאפסן את הזיקוקים והחלומות באיזו מכולה בנמל, לרדת לקרקע ולזקוף ראש. זו לא פתיחת העונה שהיא קיוותה לה, אבל העננים מתחלפים. עונה כזו של שינויים, של תנועה. הכל יראה אחרת. זהבי, בן בסט ובן חיים נפטרו מאיזה קוף בבלומפילד וכבר החליפו לשעון חורף. יש רק דבר אחד בטוח בסתיו – זה עובר.