ארצות הברית אלופת העולם. שוב. נו, מה חדש? הדרך, השמות וההכרה שכנראה אין אלטרנטיבה באופק. סוללת הכוכבים של מייק ששבסקי הגיעה לגמר המונדובאסקט כדי להעביר שיעור עם 92:129 מפלצתי על סרביה, ששיננה היטב את החומר הנלמד.

מונדובאסקט? ליגת העל? NBA? הכל בעולם הכדורסל שלנו

סרביה פתחה את גביע העולם בכדורסל עם המון פוטנציאל ולא יותר מדי יכולת. אלא שהחבורה של סשה ג'ורג'ביץ' האיצה ממשחק למשחק והגיעה לשיא עם ניצחון גדול על צרפת בדרך לקרב על התואר. מול ארצות הברית מגדל הקלפים קרס.

קל לזלזל בנבחרת שהביא ששבסקי מאמריקה. אמנם יש בשורותיה שמות כמו דריק רוז, סטף קארי וג'יימס הארדן, אבל זו בהחלט לא דרים טים ואפילו לא החיקוי המוצלח שראינו בלונדון 2012. ועדיין, אף יריבה לא ממש הצליחה לדגדג אותה לאורך 4 רבעים בבכל האליפות. ארה"ב מוצפת באתלטים, קלעים מכל טווח והמון כוח בצבע, כך שבטווח של 40 דקות תמיד נמצא ההרכב שיברח לנבחרת שמנגד. בגמר זה קרה כבר ברבע הראשון.

זו הייתה הזכיה השלישית בלבד של ארה"ב בתואר העולמי מאז החלה לשלב שחקני NBA, אבל חייבים לזכור שהפעם היא לא הגיעה כפייבוריטית כל כך ברורה. רבים דיברו על היכולות של ספרד, אבל האופוריה המקומית הפילה את המארחת מהר יותר מחדירה לסל של ניקולה באטום. אולי זו הייתה האפשרות היחידה בה יהיה לאמריקנים פייט בטורניר הזה, אולי לא.

סרביה, שכבר זכתה פעמיים בעצמה בתואר העולמי (1998 ו-2002) והגיעה חמושה באמונה שהכל אפשרי, הרוויחה מן ההפקר. רק זמנית, כמובן. הבחורים של סשה ג'ורג'ביץ' פתחו חזק ונסחפו למשחק בקצב גבוה מדי במקום לנסות ולגרור את ארה"ב למלחמת חפירות. הריצה לסקור הגבוה לא איפשרה לסרבים להחזיק מעמד לאורך זמן והגישה לששבסקי את התואר על מגש של כסף. סליחה, של זהב.

דווקא הסרבים פתחו חזק (אתר פיב"א)

אבל לא עמדו בקצב (אתר פיב"א)

לפחות הצופים נהנו (אתר פיב"א)

רוז התמקד במסירות (אתר פיב"א)

מיותר לנקוב בשמות שעשו את הזכיה הזאת. לפחות מאז 1992 ארצות הברית נבנתה על עומק בלתי נדלה בסגל ואתלטיות כמעט חייזרית. גם הפעם לא היטיתה שונה, מלבד העובדה שהציפיות היו מעט נמוכות יותר. אצל הפרשנים, לא בחדר ההלבשה של ששבסקי.

ולאן הולכים מכאן? אולי המסקנה הבולטת ביותר ממונדובסאקט 2014 הוא שאין חלופה רצינית. אין אף נבחרת שיכולה לתת פייט לארה"ב, בטח לא אם הכוכבים הגדולים מגיעים. ולריו 2016 הם יגיעו. בספרד פאו גאסול, נבארו, קלדרון ורייס לא הופכים צעירים יותר, בצרפת טוני פרקר ובוריס דיאו בשלהי הקריירה ודור הזהב של ארגנטינה כבר דפק כרטיס בדרך החוצה. במציאות הזאת, אפשר כבר לשלוח את הזהב האולימפי לאמריקה.

הרבו לקלוע לארה"ב: אירווינג 26 נקודות (6 מ-6 מהשלוש), הארדן 23 (8 מ-11 מהשדה), פאריד ותומפסון 12 כל אחד, קאזינס (9 ריבאונדים) וגיי 11 כ"א, קארי ודרוזן 10 כ"א. לסרביה: בייליצה וקאליניץ' 18 כ"א, בוגדנוביץ' 15, תאודוסיץ' 10.

ששבסקי, הפעם זכה ליותר מחמאות מג'ורג'ביץ' (אתר פיב"א)

קאזינס בטירוף, לא כוחות (אתר פיב"א)

גם פאריד בילה (אתר פיב"א)

ג'ורג'ביץ' ותאודוסיץ'. לא נעים, לא נורא (אתר פיב"א)

מהלך המשחק
ששבסקי פתח עם קארי, אירווינג, הארדן, דייויס ופאריד בחמישיה שלו, בעוד שג'ורג'ביץ' הציב את תאודוסיץ', מרקוביץ', קליניץ', בייליצה וראדוליצה.

הסרבים ייצאו לדרך בלי רגשי נחיתות וזה בדיוק האיתות שהתקבל אחרי חדירה נהדרת של תאודוסיץ' שהסתיימה בריברס ליי-אפ. ראדוליציה האגרסיבי הוסיף דאנק ודייויס ירד מהר לספסל עם שתי עבירות תוך פחות משלוש דקות. המומנטום האירופאי נמשך ותאודוסיץ' מתח את היתרון ל-5:12, לפני שאירווינג התעורר. הארדן הוסיף עוד 6 נקודות רצופות משלו ודימרכוס קאזינס איזן ל-15:15. ג'ורג'ביץ' עצר המפולת עם פסק זמן רק אחרי ריצת 0:15 של ארה"ב. הקצב הוגבר, ולא לטובת סרביה שאיבדה אחיזה במשחק. האמריקנים דהרו ורק טיפ של יוביץ' צימק ל-35:21 בסיום הרבע הראשון.

ברבע השני גם רוז נכנס לעניינים וארה"ב לא הרפתה, בעוד שהסרבים התקשו להתאושש מהלחץ האדיר שהופעל עליהם. במקום להאט את הקצב ולנסות להוריד את היריבה לסקור נמוך שחקניו של ג'ורג'ביץ' המשיכו בהתקפות קצרות ונענשו מהעבר השני. באמצע הרבע כבר צמח היתרון ל-23 נקודות עם שלשה של אירווינג, שעד אותו רגע כבר צלף 18. הארדן והאחרים פשוט לא הורידו את הרגל מהדוושה, ההפרש המשיך לתפוח עד ל-41:67 בהפסקה. וזה עוד היה יכול להיות גרוע יותר.

המחזה נמשך גם בחזרה מחדרי ההלבשה, למרות שהפער צמח בקצב מתון יותר. הסרבים לא הצליחו להחזיק מעמד מול האתלטיות של ארה"ב, שדהרה לסקור תלת-ספרתי בצעדי ענק. זה הפך ל-65:100 כשתי דקות לסיום הרבע השלישי, שנחתם ב-65:104 משפיל במיוחד.

העובדה שסרביה ניצחה 24:25 ברבע האחרון לא הזיזה לאיש, למרות חיוכים אקראיים על הספסל של ג'ורג'ביץ'. 92:129 מרשים בסיום, ארצות הברית שוב אלופת העולם.