ציוני העונה של ב"ש: 9 לברדה, כמה לבוזגלו?

רונאלדו (הברזילאי), פרנצ'סקו טוטי, אנדריי שבצ'נקו - רשימה חלקית של הכדורגלנים שעדיין לא נולדו בפעם האחרונה שהפועל באר שבע זכתה באליפות. עד היום - החבורה מבירת הנגב קטעה את רצף האליפויות של מכבי תל אביב, וחגגה הערב (שבת) את האליפות השלישית בתולדותיה עם 1:3 מתוק על בני סכנין.

• אחרי 40 שנה: הפועל באר שבע אלופת המדינה
• בוזגלו: "הקבוצה הזאת תיזכר עוד הרבה שנים"
• ברקת: "מאושרת. חיכינו לרגע הזה הרבה זמן"
• ב"ש לא תהיה מדורגת בצ'מפיונס. ההעדפה: לודוגורטס
• אלישע לוי: "זה המשך של תהליך. שולח חיבוק"

הרבה דברים קרו מאז האליפות הקודמת ב-1976. ב"ש עברה עליות וירידות, הצלחות ומשברים - אבל עברו 40 שנה עד שנמצאה הנוסחה שתחזיר את התואר לעיר. אז החלטנו להעניק ציונים לכל אחד מאלו שיש להם חלק בדבר, מהשחקנים ועד המאמן. הנה הם לפניכם:

דודו גורש – "גורש"? "דודו גורש"? "ההוא מעכו"? זאת הייתה פחות או יותר התגובה של רוב אוהדי הפועל באר שבע כששמעו שברק בכר החליט להחתים את השוער שחגג 36 לפני שלושה חודשים, מזוהה בעיקר עם מאבקי הישרדות ומעולם לא עמד באור הזרקורים של מועדון גדול. 10 חודשים חלפו מאז החתימה, 10 חודשים שהפכו את כל סימני השאלה לסימני קריאה. "הוא תמיד שם כשצריך אותו ותמיד שומר על ריכוז", אמר חבר לקבוצה. בשורה התחתונה הוא הגנרל של ההגנה שספגה הכי מעט העונה בישראל. 7.5.

בן ביטון – כולם יסכימו שאת השינוי הגדול שלה עברה באר שבע לפני 3 שנים. כולם זוכרים את ההצטרפות של אליניב ברדה ומאור בוזגלו, ששברו את תקרת הזכוכית, והשאר היסטוריה. באותה עונה הצטרף שחקן נוסף לקבוצה מבירת הנגב, הרבה פחות מוכר - בן ביטון. בעונה הראשונה הוא נאבק על מקום בהרכב עם אביתר אילוז (מנהל הקבוצה היום). בעונה לאחר מכן הביאו לו על הראש את דור מלול, אבל גם הוא לא הצליח להוציא את ביטון מה-11 של אלישע לוי. אצל בכר לאף אחד כבר לא היה ספק מי המגן הימני הבכיר. טל בן חיים (החלוץ) לא יכול לראות אותו ובמרץ האחרון הוא זכה להכרה שראויה לו כשזומן לנבחרת וגם ערך את הופעת הבכורה שלו בכחול-לבן. 7.5.

שיר צדק – במקרה של שיר צדק בחרתי להתחיל דווקא במגבלות שלו כשחקן (אין הרבה כאלה). אז ככה: 1. הוא לא מהיר במיוחד (אם הייתה לו מהירות הוא כבר מזמן לא היה פה). 2. וזהו, לצדק אין יותר מגבלות. אחרי שעברנו על החסרונות, הגיע הזמן ליתרונות: טכני, אגרסיבי, חכם, שקט, ווינר גדול, רגל שמאל (כל מאמן יגיד לכם שזה יתרון), נטול אגו, קבוצתי, צנוע, מחויב, מבין את המשחק, ספורטיבי ועוד כמה תכונות שבטח שכחתי. צדק היה הרכש הראשון של אלונה ברקת בקיץ האחרון, אותו החתימה עוד לפני שסיכמה עם בכר. מי אמר שהיא לא מבינה בכדורגל? 8.

לואיי טאהא – עד לפני 4 שנים הוא עוד שיחק בכלל במכבי אום אל פאחם ואתם יודעים מה מוזר? שאם הייתם אומרים לו אז שהוא יהיה שחקן מפתח בסגל של אלופת המדינה 4 שנים לאחר מכן, הוא היה אומר לכם, מבלי להסס, שזה כנראה יקרה. וזה סוד הקסם של טאהא, שקיבל את ההזדמנות העונה בהרכב בעקבות הפציעה של וויליאם סוארס ולא הסתכל לאחור. 13 פעמים הוא פתח העונה בליגה ובסך הכל הוא רשם 24 הופעות במדי האלופה. עכשיו לכו תזכירו לו שעד לפני 4 שנים אף אחד לא ידע מי הוא. היום, הוא כבר מכוון לנבחרת ישראל ואם להסתמך על העבר, לא היינו ממליצים לכם להמר נגדו. 7.5.

וויליאם סוארס -  מבחינתם של אוהדי האדומים, מדובר בשחקן בית לכל דבר ועניין, ככה זה כשאתה כבר 6 עונות באותו מועדון. העניין הזה הופך למרשים הרבה יותר כשמדובר בשחקן שלא נולד בבאר שבע, שלא לדבר על זה שהוא בכלל לא נולד בישראל. זה הסיפור של סוארס. עד הפציעה מול מכבי חיפה במחזור ה-17 הוא היה באנקר בהרכב של בכר. את המקום הוא איבד לטאהא כאמור, אבל במחזורים האחרונים הוא חזר ל-11 ועם תצוגות הגנה מרשימות כבר לא ירד יותר לספסל. 7.5.

אופיר דוידזאדה – השחקן היחיד בהרכב של הפועל ב"ש שגדל במועדון ומעולם לא עזב אותו. אם תרצו, שחקן הבית האולטימטיבי של המועדון. אחרי שבשנה שעברה ספג לא מעט ביקורות וגם איבד את מקומו בנבחרת ישראל, דוידזאדה יחתום בקרוב את העונה הטובה בקריירה שלו. עם מהירות יוצאת דופן, טכניקה טובה וכושר גופני מרשים, הוא אחד המגנים השמאליים הכי טובים בארץ, אם לא הטוב שבהם. 7.5.

בן תורג'מן – לתורג'מן יש את אחד הסיפורים היותר מרגשים בסגל של האלופה, בטח מבחינה ספורטיבית. את העונה הקודמת הוא פתח כמושאל להפועל עכו, שם לא ממש מצא את מקומו ובינואר עבר בהשאלה נוספת, הפעם להפועל פתח תקווה, שכזכור את העונה סיימה כיורדת לליגה הלאומית. רק שנה חלפה ותורג'מן הוא אלוף המדינה. הוא היה שם כשאופיר דוידזאדה נפצע ובקבוצה יזכרו לו במיוחד את הניצחון בבלומפילד על מכבי תל אביב, במחזור ה-15, אז בחר בו ברק בכר למצטיין של המשחק. 14 הופעות בכל המסגרות ו-8 הופעות ליגה מדברות בעד עצמן – תורג'מן הוא שחקן סגל לגיטימי באליפות הנדירה. 7.

מתן אוחיון –  דוגמא מצוינת לעומק בסגל של בכר. יחד עם אוחיון, לא פחות מ-7 שחקני הגנה של הפועל באר שבע רשמו העונה לפחות 8 הופעות בליגה. אוחיון רשם בסך הכל 15 משחקים בכל המסגרות, הישג מרשים - במיוחד לאור העובדה שכבר חצי שנה הוא סובל מכאבים ומקריב את גופו למען המטרה. אגב, את ניתוח הבקע שהוא דוחה כבר מספר חודשים הוא יעבור ביום הראשון שלאחר סיום העונה. 6.5.

ג'ון אוגו – כבר בשנה שעברה, שהייתה הראשונה שלו בכדורגל שלנו, הבנו שמדובר במשהו שלא ראינו במחוזותינו כבר הרבה מאוד זמן. העונה אוגו כבר הפך לזר הכי טוב בליגה ולאחד הקשרים הכי דומיננטיים שהיו כאן. זאת משימה כמעט בלתי אפשרית לעבור אותו, שלא לדבר על לנסות ולקחת לו ממנו את הכדור. לכך תוסיפו גם יכולת מסירה (5 בישולים) ובעיטה (4 שערים) טובות ותקבלו את אחד משחקני העונה. הדומיננטיות הפיזית שלו היא יוצאת דופן ולמען האמת, העונה לא היה שחקן אחד שהצליח לתת לו פייט פיזי ראוי במרכז המגרש. אחת התקוות המרכזיות של המועדון לקראת העונה הבאה, היא שלא תגיעה הצעה מספיק מפתה לקשר הניגרי, כזאת שתוביל לעזיבתו בקיץ הקרוב, כי יחד איתו לבאר שבע יש יתרון משמעותי. 8.5.

מהראן ראדי – בשביל לבדוק מי היה השחקן האחרון שזכה ב-4 אליפויות רצופות כנראה שצריך לפשפש עמוק לתוך הספרים. רק שעבור ראדי זאת המציאות. ל-3 האליפויות שלו במכבי ת"א הוא הוסיף גם אליפות גדולה בבירת הנגב, והאמת שכבר בתחילת הדרך שלו בבאר שבע עלתה התהייה: איך במכבי תל אביב הסכימו לוותר עליו, ועוד ליריבה הכי גדולה? גם אצל האלופה היוצאת עדיין מחפשים את התשובה. מעבר ליכולת, ראדי הביא איתו ניסיון, שקט וגם 6 שערי ליגה. 8.

וובה בראון – את העונה של וובה בראון קצת קשה לבחון. הוא התחיל בקריית שמונה, שם היה השחקן הכי חשוב בהרכב של סלאח חסארמה. אבל כמו שיר צדק וברק בכר שהגיעו בקיץ, בחלון ההעברות של ינואר הקשר עשה את דרכו דרומה. 11 הופעות יש לו העונה בליגה במדי באר שבע, רובן כמחליף. אבל אם תשאלו בבאר שבע, זה גם אחד היתרונות המרכזיים של בראון ובכר ידע את זה יותר טוב מכולם; לבראון פשוט אין אגו. "גם אם הוא נכנס ל-3 דקות הוא נכנס בראש מורם ונותן את כל מה שיש לו", פרגנו בבאר שבע. 7.

אובידיו הובאן – ב-10.6 תרשום הפועל באר שבע היסטוריה. לראשונה בתולדותיה, שחקן של המועדון ישתתף ביורו. לשחקן הזה קוראים אובידיו הובאן. זאת רק השנה השנייה של הקשר הרומני הבינלאומי בבירת הנגב ובקבוצה יספרו לכם שהוא כבר מזמן מרגיש בבית. הוא מבין כמעט כל מילה בעברית והילדים שלו רשומים לגנים בעיר. מעבר לעובדה שיש לו כדורגל, הרבה מאוד כדורגל, הובאן הוא קודם כל מודל לחיקוי למקצוענות. בגיל 34 הוא לא מפסיק לרוץ, לחלץ כדורים ולתקוף. לפני שבועיים נקבע שהוא ישחק בב"ש גם בעונה הבאה. החלטה מצוינת של ברקת ובכר, כי כל כך קשה למצוא שחקנים כאלה, אבל עוד יותר קשה למצוא אנשים כאלה. 8.   

מאור מליקסון – "שלוש שנים בלב היה לי חור, הוא חשב רק על מאור ובלילות תפילה לאלוהים, לשיר לו את אותן מילים: אוי יוי יוי, מאור מליקסון" - אלו מילות השיר שחיברו אוהדי באר שבע לכבוד חזרתו בקיץ 2014 של אחד השחקנים האהובים עליהם בשנים האחרונות. ההתרגשות והציפיות היו גדולות, אבל כמאמר הקלישאה – כגודל הציפייה, גודל האכזבה. הרבה מאוד פציעות ליוו את חזרתו של מליקסון לבירת הנגב ואת עונת החזרה שלו ארצה הוא ראה מתוסכל בעיקר מהיציע. את הקיץ האחרון הקשר הקדיש להכנה נכונה ובריאה לעונה והתוצאות לא איחרו להגיע. מליקסון מוביל את הליגה עם 12 בישולים, יש לו גם 6 שערים ובשביל הרבה מאוד אנשים במועדון הוא אחד משלושת שחקני העונה. "קוסם" קרא לו לא מזמן מאור בוזגלו והוסיף: "הוא הופך את כולנו לטובים יותר. כשהכדור אצלו אף פעם אי אפשר לדעת מה יקרה". למרות שגם השנה ברך ימין עשתה קצת בעיות, מליקסון לא היה מוכן לוותר. הוא קיבל זריקות, שתה כדורים והיה שם, בעיקר במאני טיים. 8.5.

מאור בוזגלו – הכוכב הכי גדול שיש לב"ש להציע, כוכב אמיתי כזה, כמו באירופה. יש לו את כל החבילה - תסרוקות מגניבות, קעקועים ומעל הכל הוא שחקן כדורגל מצוין. אחרי הניצחון על בית"ר במחזור האחרון ואיבוד הנקודות של מכבי ת"א, בוזגלו לא הצליח לעצור את הדמעות. למה אתם בטח שואלים? הרי בניגוד למספרים המפלצתיים שלו בשנתיים הראשונות שלו בבירת הנגב, העונה זה לא ממש היה 'זה' מבחינתו. כמובן שהייתה פציעה קשה שהשביתה אותו לתקופה של למעלה מ-3 חודשים, אבל המכה האמיתית מבחינתו הגיעה בכלל במאני טיים - מי שהיה הכוכב הפך לשחקן ספסל והשיא הגיע במשחק העונה האחרון, אז הוא בכלל לא שותף. ועדיין, בוזגלו בכה אחרי בית"ר כי הוא היה שם לפני 3 שנים, רגע אחרי שהקבוצה נשארה בליגה במחזור האחרון. באותו ערב נגד בית"ר, שריקת הסיום סגרה מבחינתו של בוזגלו מעגל שעד לפני 3 שנים נראה כמעט בלתי אפשרי – להפוך את ב"ש מקבוצה שנלחמת על חייה לאלופה. נכון, הוא היה פחות דומיננטי מבשנים קודמות, אבל בשורה התחתונה הוא מחלוצי המהפכה. 7.5.

טוני וואקמה – ינואר 2015, רגע לפני סגירת חלון ההעברות של העונה שעברה -  אלונה ברקת מנסה לרכוש את וואקמה מרעננה. לצערה, הניסיון נכשל לאחר שלא הצליחה לפנות מקום במכסת הזרים שלה לקיצוני הניגרי. 5 חודשים לאחר מכן, שום דבר כבר לא הפריע לברקת להשלים את העסקה. היו כאלה שלא הבינו למה להשקיע כ-600 אלף יורו על שחקן שאולי טוב לרעננה, אבל לא בטוח שיהיה טוב לב"ש, ובהתחלה זה באמת לא עבד. וואקמה, שהיה רגיל לשטחים גדולים ברעננה, לא הסתדר נגד הגנות צפופות והתהיות לגבי הרכש החדש רק הלכו וגדלו. "סבלנות", ביקש ברק בכר, "תנו לו קצת זמן". וכמה שהוא צדק. שילוב של טכניקה אדירה, מהירות מתפרצת וכוח פיזי שאין שני לו בליגה שלנו, הפכו את וואקמה לאחד הנשקים הכי קטלניים של בכר והאלופה החדשה. המחיר ששילמה אלונה בקיץ נראה היום כמו "גניבה" ביחס לתפוקה של וואקמה העונה. 8.5.

בן שהר – בקיץ האחרון הוא סירב להצעות מחיפה והפועל ת"א ובחר לנחות בבירת הנגב. בראיונות לאחר מכן סיפר שהוא אהב את מה קורה בב"ש, שהוא מרגיש שמשהו טוב מתרחש שם. ההשתלבות שלו בדרום הייתה מצוינת. בכר אהב את מה שהוא ראה ושהר היה לחלוץ הפותח שלו בתחילת העונה. ב-3 המחזורים הראשונים הוא כבש פעמיים ונדמה היה שמדובר בבינגו. רק שאז הגיעה הפציעה הקשה ושהר ישב ביציע כמעט 4 חודשים וראה איך הקבוצה שלו לא עוצרת. מי שמכיר את החלוץ, יודע שהוא אף פעם לא פחד מתחרות ועבודה קשה וכך היה גם העונה. הוא נשך שפתיים, עלה מהספסל וניצל כל דקה על כר הדשא. בסופו של דבר הוא גם חזר ל-11 במשחקי ההכרעה וצמד גדול שלו נגד בית"ר בטדי נתן לבכר את האפשרות לעקוץ את פיטר בוס באנגלית. ב-23 הופעות בליגה (בערך מחציתן בהרכב), שהר כבש 9 שערים (שלישי בטבלת הכובשים של האלופה), יש לו שלושה שערים בגביע המדינה (מלך השערים של הקבוצה במפעל הזה) ובסך הכל 12 שערים העונה בכל המסגרות. שהר יכול לסמן "וי" על עונת בכורה מחודשת בישראל וראשונה בבירת הנגב. 7.5.

מוחמד גאדיר – אם להיות כנים, בב"ש קיוו לתפוקה מרשימה יותר מגאדיר, שהצטרף בינואר. רק פעם אחת הוא פתח במשחק ליגה ובטור השערים שלו עדיין אפשר למצוא את הספרה 0. גם אם בחצי העונה הראשונה שלו במועדון גאדיר לא הצליח להטביע את חותמו, בב"ש מאמינים שהרכש מלוקרן עוד יראה לכולם מה הוא יודע ובטוחים שזה יקרה כבר בעונה הבאה. בינתיים הוא יצטרך להסתפק ב-5.5.

אליניב ברדה – בעוד 40 שנה, כשאוהדי ב"ש יזכרו באליפות הזו, הם קודם כל יזכרו איש אחד – ברדה. כשהוא חזר לארץ לפני 3 שנים הוא אמר שהמטרה שלו היא זכיה באליפות. האמת? חשבנו שהוא לא נורמלי. הרי שנתיים לפני שהוא חזר, הקבוצה שלו בקושי נשארה בליגה. אבל ברדה ידע בדיוק על מה הוא מדבר. בשיחות פרטיות שלו עם אלונה ברקת, היא סיפרה לו על החזון שלה וקיוותה שהחלוץ יהיה זה שיוביל את המהפכה. לא משנה כמה "כוכבים" נחתו בבאר שבע בשלוש השנים האחרונות, אליניב ברדה היה ונשאר המלך הבלתי מעורער של הקבוצה.

בגיל 35 ואחרי שכבר זכה בתארים בישראל ובבלגיה, הוא הגשים גם את החלום הכי גדול שלו – לזכות באליפות עם קבוצת הבית שלו. נכון, בתחילת העונה מערכת היחסים בין בכר וברדה הוגדרה כ"מורכבת", אבל זה נפתר מהר מאוד. הקפטן חזר להנהיג על המגרש ומחוצה לו, ולא הסתפק רק בהנהגה; גם מבחינה מקצועית הוא היה מעל כולם. 14 שערים הוא כבש העונה, מלך השערים של הקבוצה. "מי אם לא ברדה?", צעק אחד האוהדים בטרנר אחרי השער שלו נגד בית"ר והאמת, בעונה הזאת זה היה כה סימבולי שדווקא ברדה יהיה שם בשביל לכבוש מול שער ריק. זה היה אולי אחד השערים הקלים בקריירה שלו, אבל גם החשוב שבהם. 9.

ברק בכר – הפילוסוף היווני, אריסטו, אמר פעם: "יש רק דרך אחת להימנע מביקורת: אל תעשה כלום, אל תגיד כלום ואל תהיה כלום". מסתבר שבכר לא ממש פוחד מביקורת, כי בזמן שכל העולם תקף אותו על המעבר בקיץ מק"ש לב"ש, המאמן הצעיר המשיך בשלו. לא מעט אנשים רק חיכו לראות אותו מתרסק. אמרו שהוא לא מתאים לתפקיד, שהוא לא יודע להתמודד עם לחצים, קהל, תקשורת, ציפיות וכוכבים גדולים. בתחילת הדרך כל אותם מבקרים יכלו לחכך ידיהם בהנאה. בכר הודח מאירופה על ידי יריבה בינונית ואת הליגה הוא פתח עם שני הפסדים ב-5 מחזורים, כולל הפסד מביך לעכו. נדמה היה שימיו בבירת הנגב ספורים.

אבל בכר לא סטה ימינה ולא שמאלה מה"אני מאמין" שלו ולא חלף זמן רב עד שזה השתלם. השליטה הטקטית שלו בקבוצה, היצירתיות, היכולת לגוון ולשנות והאומץ שלו הפכו את ההפסד ההוא לעכו לאחרון של ב"ש העונה. בשורה התחתונה, בכר אחראי על העונה הכי גדולה בתולדות המועדון, עם שיאים אינספור שנשברו בדרך, ואת כל זה הוא עושה כשהוא בן 36 בלבד (המאמן ה-4 הכי צעיר בהיסטוריה שזוכה באליפות). בכר ניצח את כל א המבקרים שחיכו למפלתו, אבל בעיקר את ההגמוניה של מכבי ת"א הגדולה, זאת של ערן זהבי, ג'ורדי קרויף, מיץ' גולדהאר והכסף הגדול. הוא נכנס לספרי ההיסטוריה של באר שבע כמאמן השני בלבד שמביא אליפות למועדון. 9.