ב-18 בדצמבר 2017 הגיעה מכבי תל אביב לטדי ונתנה נוקאאוט לקבוצה מהבירה. אומנם התוצאה בסופן של 90 דקות הייתה 1:2 בלבד, אבל הפער על הדשא היה עצום ושלח את שני המחנות למקומות שונים לגמרי. בעוד אוהדי בית"ר הרגישו שהקבוצה שלהם לא יכולה להוות גורם אמיתי במאבק האליפות, אלה של מכבי החלו לבדוק איפה ניתן לרכוש שמפניות איכותיות.
אם לא די בכך, בהמשך הגיע גם הניצחון על באר שבע ובקריית שלום קיבלו ביטחון (יש שיגידו יותר מדי ביטחון). הצהובים היו משוכנעים שאחרי שנתיים יבשות, הם מחזירים לעצמם את הצלחת. ואכן, עד לפני כחודש הייתה מכבי ת"א המועמדת המובילה של רבים לזכייה באליפות.
הקבוצה השיגה רצף של תשעה משחקים ללא הפסד (שמונה ניצחונות ותיקו), סגרה פער של שבע נקודות מהאלופה והייתה במומנטום טוב. ג'ורדי קרויף זכה למילים חמות והתחושה הייתה שזו השנה שלו. אלא שדווקא אז משהו קרה. הקבוצה של מיץ' גולדהאר הפסיקה לשחק ובעיקר לייצר תוצאות.
לפני פחות משבוע פגשה מכבי את בית"ר שוב. אותו מגרש, אותן קבוצות, אותם שמות, אבל תוצאה הפוכה לגמרי. בית"ר לא הרשימה ועדיין ניצחה בקלות לא מובנת את מכבי האנמית, במה שהמחיש טוב מכל את המהפך שעברה מכבי בחודש האחרון.
היום, אחרי ארבעה משחקים בפלייאוף העליון היא מחזיקה במאזן אימה של אפס נקודות ונמצאת במרחק שלוש נקודות בלבד ממכבי נתניה והמקום החמישי. מקום שימנע ממנה אפילו את הכרטיס לאירופה. הזוי! או שלא ממש...
קרויף. מסיבת העיתונאים לא הייתה אמורה להשפיע לרעה (אלן שיבר)
רבים טוענים כי מסיבת העיתונאים של גולדהאר, בה הכריז הבעלים על פרידה מג'ורדי בסוף העונה, הביאה למפלה. בעיניי זה תירוץ קלוש. להבנתי ודעתי, אין סיבה ששחקנים שנמצאים בשיאו של מירוץ האליפות יפסיקו לשחק רק בגלל שהם יודעים שהמאמן יוחלף בקיץ. בטח לא כשהם מכירים את האיש על הקווים ועובדים תחתיו כבר כמה שנים. בטח לא כשמדובר בשחקנים בוגרים ומנוסים שמעצם היותם ספורטאים רוצים לנצח בכל משחק. בטח לא כשהאינטרס של כל אחד ואחד במערכת הוא לגרוף תואר ולזכות בלא מעט כסף, חוזים וכיוצא בזה.
אחרים טוענים שג'ורדי לא מספיק טוב. שהוא הבעיה של המועדון ובעצם מהווה את המרחק בינה לבין אליפות. הם מסבירים שכמנהל מקצועי הוא פנומן, אבל על הקווים הקולגות עושים לו בית ספר. גם כאן אני מסרב ליישר קו עם התאוריה של הפרשנים. לפחות בחלקה. בעיניי ההולנדי מאמן טוב ואישיות מקצועית מוערכת בעיניי שחקניו, שעשה כמה טעויות (מי לא עושה?), אבל לא הוא היווה את המכשול לאליפות.
אז מה כן? מה באמת קרה למכבי שממועמדת מובילה לזכייה בתואר הפכה למובלת כצאן לטבח? איך מועדון עם יומרות, ניסיון ומעמד כזה הופך דווקא ברגע האמת לבשר תותחים של הפלייאוף העליון? ואיך לא מאבדים את הכרטיס לאירופה ויחד איתו את הכבוד? יש לכך כמה סיבות, אני אצביע על שתי המרכזיות בעיניי שהולכות יד ביד.
ראיקוביץ'. קרדיט גדול מדי (דני מרון)
בעונות הטובות של מכבי, הקישור האחורי היה דומיננטי. מיטרוביץ', אלברמן וראדי הקשו על קבוצות להגיע למצבים ולהניע כדור. היום לג'ורדי אין את הגרזן במרכז השדה שיעצור את התקפות היריבות הרחק מהשער שלו, ייתן להגנה שלו שקט, ואף יוציא את הקבוצה קדימה בפס פשוט. היום למכבי אין שחקנים כמו אוגו בב"ש ופריירה בבית"ר, שממלאים את המשבצת הכי חשובה בכדורגל המודרני. שחקנים כמו בוסקטס שבאופן פרדוקסלי הופכים למוערכים יותר דווקא כשהם לא משחקים.
נכון, מכבי חסרה את השחקן הזה מתחילת העונה (גם כשהיא רצה יפה), אבל חוקי המשחק בפלייאוף העליון שונים מהעונה הרגילה. יש הבדל עצום כשאתה משחק מול עכו, אשדוד ומכבי חיפה, לבין הקבוצות החזקות בליגה, קבוצות איכותיות שלא חוששות ממכבי ומעזות. חלקן נאבקות איתך על התואר וחלקן משוחררות מלחצים ומשחקות התקפי. במכבי לא הצליחו להבין את זה בזמן, הפכו לפגיעים מאוד, ספגו, הפסידו ואיבדו את הראש.
כאן היה אמור לבוא לידי ביטוי האופי של השחקנים. ואם לדייק אז השחקנים המובילים שקיבלו מהמאמן קרדיט גדול. גדול מדי יש לומר. שחקנים כמו ראיקוביץ', קיארטנסון, בלקמן ועטר, שהיו אמורים לעמוד בלחץ, אבל במקום זה פשוט עשו במכנסיים ברגעי האמת, כאילו היו שחקני נוער.
שחקנים כמו בלקמן שלא תורמים כלום למשחק הקבוצתי, אלא פוגעים בו. שחקנים כמו בלקמן שבמקום לשחק בסבלנות ולהניע את הכדור, נכנעו ללחץ, ניסו להציל את המולדת והלכו עם ראש בקיר, שחקנים כמו בלקמן שפשוט לא נתנו תוצרת.
בלקמן. לא תורם כלום (דני מרון)
כעת, שישה מחזורים לתום העונה, אותם שחקנים צריכים להתעורר כי אחרת הם יראו גם את הגב של נתניה ויהיו חתומים על כישלון עצום. בעצם, אולי לא אותם שחקנים כי אם הרכב אחר במערך שונה שג'ורדי צריך להריץ מעתה עד תום העונה. בלי לזגזג ובלי לשנות.
מערך של 4:4:2 יהלום. ואלה שמות: ליפשיץ. דסה, באבין, טיבי ודוידזאדה בהגנה. בן חיים, ריקן, רודריגס/גולסה ואצילי בקישור. עטר וקיארטנסון בהתקפה. את מיכה הייתי מעלה מהספסל כדי להכניס רוחות של שינוי, כמו גם את ברק יצחקי לכשיחזור מההרחקה.
אבל זו רק דעתי וכידוע בכדורגל, כולנו מאמנים. אז מה ההרכב שלכם? לכו תדעו, אולי במכבי יאמצו אותו...