בחירות בארה"ב: לואיס המילטון או ניקו רוזברג?

היחסים של הפורמולה 1 (יצרנים אירופאים וסגנון מירוצים אירופאי) עם ארה״ב היו מורכבים מתחילת דרכם ב 1950, אך יצרו מוזרויות מעניינות. למשל מירוץ האינדי 500 נכלל בסבב הפורמולה 1 בין 1950 ל 1960 (למרות שטכנית המכוניות היו שונות וכמובן גם המסלול).

כך יצא שהנהג LEE WALLARD שהתחרה באינדי 500 בשנת 1950 וניצח שנה אחרי זה, נחשב סטטיסטית לבעל אחוז ההצלחה הגבוה ביותר בתולדות הפורמולה 1, שכן זינק לשני מירוצים וניצח באחד מהם. 50% הצלחה!

מירוצי פורמולה 1 "אמיתיים" נערכו ברחבי ארה"ב על מסלולים שונים, תחילה מסלולים ייעודיים כגון סברינג, ריברסייד וווטקינס-גלן ובמקביל נוסף מסלול הרחובות האהוב בלונג-ביץ', אולם עזיבת הסבב את ווטקינס-גלן והקהל הקבוע שלו, לטובת מירוצים במקומות שונים כגון החניון של מלון סיזארס-פאלאס בלאס וגאס, רחובות דטרויט, דאלאס ולבסוף פיניקס, הביא בתחילת שנות התשעים להפסקת המירוצים בארה"ב.

אנקדוטה ידועה מספרת כי במקביל למירוץ הפורמולה 1 שנערך בפיניקס, נערך ליד מירוץ כירכרות עם יענים והקהל שם היה גדול יותר. כך הגיע סופה (הזמני) של הפורמולה 1 בארה"ב, אולם כניסתם של יותר ויותר יצרני רכב לסבב אילצה את ברני אקלסטון לחפש כל דרך בכדי לחזור להתחרות בשוק הרכב הגדול בעולם. התוצאה הייתה סדרת המירוצים במסלול האינדי, אך הרומן הזה דעך במהרה לאחר הפיאסקו של המירוץ ב 2005.

עתה לאחר שהסבב נרכש בידי תאגיד אמריקאי, נראה כי עתיד המירוץ בארה"ב מובטח. עוד לפני כן, מסלול CIRCUIT OF THE AMERICAS, באוסטין, הוקם בהשקעה גדולה ובתכנון משולב של היזם יחד עם קווין שוואנץ, אלוף העולם לאופנועי ה GP500 והרמן טילקה מיודענו שדאג להתאים את התכנון לדרישות הבטיחות העכשוויות. התוצאה היא כנראה המסלול המודרני הטוב בסבב.

מסלול COTA משלב סדרת פניות מפנייה 2 ועד 10 בדומה לאסים של סוזוקה. פניות מהירות עם שינויי גובה וזוית שפיעה שמחוברות אחת לשנייה ודורשות את המקסימום מהנהג והרכב. שני הקטעים הבאים של המסלול הינם מודרנייפ יותר באופיים, אך גם בהם יש ישורת ארוכה ופניות בינוניות ואיטיות בשילוב שינויי גובה וזוית, כאשר באופן מאד ויזואלי, ישורת הזינוק סיום הינה בעלייה לא מתונה שמסתיימת בפני הראשונה שהינה למעשה היירפין עם כניסה ויציאה רחבים, אך זוית שפיעה שלילית באפקס ולכן אתגר לנהגים לבצע עקיפה שם.

מזג האוויר בטקסס בתקופה זו של השנה, פחות חם מהקיץ אך לא קר. אם זאת, היו מירוצים רטובים ב COTA. דרישות המסלול המאתגרות ומאפייני המכוניות שלהם, הביאו את הנהגים לבחירת צמיגים מגוונת. כך למשל, ברדבול שני הנהגים בחרו ב 4 סטים של צמיגי מדיום (הקשים ביותר שניתן כאן), המילטון ב 3, רוזברג ב 2 ואילו נהגי פרארי רק ב-1.

המגמה של נטיית נהגי פרארי לצמיגים הרכים ממשיכה עם 7 סטים של סופר סופט לעומת 6 במרצדס ורדבול, אולם הקיצוניות הגדולה ביותר היא אצל פרז מפורס אינדיה שבחר ב 8 סטים של סופר סופט ו 3 של מדיום. נראה כי פרארי שוב שמים את כספם על הסופר סופט, בעוד רדבול ומרצדס מכינים את עצמם לאפשרות של שחיקת צמיגים גבוהה יותר.

אחרי סוזוקה כתבתי שלעניות דעתי האליפות היא בידיים של רוזברג בכדי לאבדה. יתרון 33 הנקודות שלו באליפות יחד עם היתרון המשמעותי של מרצדס על כל הקבוצות האחרות, מאפשר לו נהיגה טקטית רק מול המילטון. מרצדס זכו באליפות היצרנים ולמעשה גם באליפות הנהגים ולכן יאפשרו מאבק פתוח.

להמילטון נותר רק לעשות מה שהוא הטוב ביותר בו, וזה להיות הנהג המהיר ביותר בסבב, ולקוות שרוזברג ייתקל במזל רע ו/או שנהגים אחרים ייכנסו ביניהם. נגיד את זה אחרת. אני לא רואה את רוזברג מתאבד על הפנייה הראשונה, אבל את המילטון דווקא כן. כלומר, מבחינה מנטלית המצב של המילטון פשוט יותר. אין לו ברירה, עליו לנצח כל מירוץ. רוזברג יכול לנהוג טקטית ולא לקחת סיכונים מיותרים, אבל דווקא זה דורש מחשבה ומהווה מדרון חלקלק מבחינת בטחון עצמי.

המאבק בין פרארי לרדבול נמצא גם הוא בידי רדבול. אין חולק שפרארי מצאו שיפור בביצועים של המכוניות שלהם, אך רק ברמה של להיות באותה רמה של רדבול ואולי להשיג תוצאות טובות יותר. לא ברמה שתאפשר להם לקחת את המקום השני באליפות היצרנים בלי הרבה מזל.

המאבק הפתוח ביותר נשאר בין ויליאמס לפורס אינדיה על המקום הרביעי באליפות היצרנים. הביצועים של מאסה השתפרו מאז שהוא הודיע על פרישה ובמקביל הולקנברג הודיע על מעבר לרנו מהעונה הבאה, כך שהמחוייבות שלו לפורס אינדיה עשוייה לפחות. כך או כך, המירוץ בארה"ב מאפשר לנו בישראל לחגוג חג שני בסוכה בצפייה בספורט האהוב עלינו!