יש מדליה: הרגעים הגדולים ב-70 שנות ספורט. חלק ד'

עיטור הגבורה על מגרש הטניס, דומיננטיות ישראלית באירופה, היסטוריה בהתעמלות האומנותית, תחילתה של אגדת גלישה ואלי אוחנה אחד. מסכימים עם מקומות 40 עד 31?

מערכת אתר ערוץ הספורט  17.04.18 - 15:15
תחילת כתבה

70 שנה. בנינו ערים, סללנו כבישים, ייבשנו ביצות, איחדנו את ירושלים, נלחמנו על קיומנו וכן, בין לבין עשינו קצת ספורט. לא תמיד ניצחנו, לא תמיד צעדנו בטופ, אבל היו לנו את הרגעים הקסומים שלנו. וכשהם הגיעו, אוי כמה מרגש זה היה. וכשחושבים על זה לעומק, למדינה הקטנה שלנו היו לא מעט הישגים גדולים בספורט - זכיות הירואיות במדליות אולימפיות הירואיות, ניצחונות גדולים באליפויות עולם ואליפויות אירופה, חגיגות בלתי נשכחות על הדשא, הפרקט, בים ועל המזרן. כי איך אומרת שרת הספורט מירי רגב? יש במה להתגאות.

אז לקחנו על עצמנו משימה מאתגרת ודירגנו את 70 הרגעים הגדולים של הספורט הישראלי - מהכרזת העצמאות ועד היום. התלבטנו לא מעט, התווכחנו, הזזנו, מחקנו, וגם השארנו בלית ברירה כמה רגעי שיא מחוץ לרשימה. את הדירוג המלא אנחנו מביאים לכם ב-7 חלקים, מהסוף להתחלה, ולפניכם החלק הרביעי. תרגישו חופשי לחשוב שטעינו ולהגיב.

40. אלי אוחנה כובש מול אוסטרליה - מוקדמות המונדיאל, 1989.
"אלי אוחנה...כן".
יש אנשים שהמתח והלחץ במהלך משחק יכול לגמור אותם, הם לא מצליחים להתמודד עם כל הציפיות והמשקולות על הרגליים עושות את שלהן. יש אנשים, ויש את אלי אוחנה. ניסים קיוויתי ודני דבורין היו בעמדת השידור ומאות אלפי ישראלים צפו דרך מסך הטלוויזיה בשניות קסומות שהרגישו כמו שעות מורטות עצבים. בדקה ה-39 אוחנה התעל באוסטרליה, היריבה הנצחית בהנהגת פרנק ארוק השנוא, בדרך הכי מתוקה שיש לציבור הישראלי.

אוחנה השתחל לתוך הרחבה, כמו שרק הוא יודע, אבל אז החליט להשתעשע בקור הרוח האופייני שלו. הוא השתחל בין הבלמים, עבר בטאץ' קלאסי את השוער, ואז המשיך בנונשלנטיות בלתי נתפשת (כי הוא פשוט לא ידע אחרת) בתנועה אל עבר תיבת החמש.

חשבתם שהוא יקרע את הרשת בבעיטה? כנראה שאתם לא מכירים את אלי אוחנה. החלוץ בחר לעבור את הבלם שניסה לחטוף לו באלגנטיות מדהימה ובביטחון עצמי שהראה שזורם לו רק דם קר בעורקים. רק אחרי שהשכיב את השומר שלו, אוחנה גלגל לרשת וקבע 0:1 שעלה ללא מעט אוהדים ישראלים בבריאות. ישראל אומנם לא עלתה למונדיאל בסוף, אבל לרגע אחד כולנו הרגשנו גאווה בביצוע שעד היום לא נמאס לראות אותו.

39. אריק זאבי אלוף אירופה בפעם הרביעית, 28 באפריל 2012.
כמה גדול מימדים, ככה מהיר. כמה קשוח, ככה חייכן. כמה עדין, ככה קטלני על המזרן. לאריק זאבי יש אולי "רק" מדליה אולימפית אחת - ותחושת הפספוס הזו היא מחמאה גדולה לאחד הג'ודאים הטובים בעולם ב-20 השנים האחרונות - אבל בין שלל הישגיו בולטת השליטה האבסולוטית באירופה.

ב-2012, באולם בצ'ליאבינסק שברוסיה, זאבי הפך לג'ודאי המבוגר ביותר שזוכה באליפות אירופה, כשהוא משלים מדליה תשיעית בתחרות היבשתית ותואר רביעי - מהראשון ב-2001 ועד זכיית הפרידה 11 שנים לאחר מכן. מכן. זאבי הוא הג'ודאי הישראלי הגדול אי פעם ואחד הספורטאים הגדולים שהתחרו תחת הדגל. כשזאבי פרש, אנחת רווחה הורגשה על מזרני אירופה.

38. לינוי אשרם זוכה בארד בקרב רב באליפות העולם, 1 בספטמבר 2017.
יכול להיות שעד היום רבים לא מבינים את גודל ההישג של אשרם. מבלי לזלזל בספורטאים אחרים שזכו במדליות זהב, הענף שהתחרות היא דורשת רמת מיומנות יוצאת דופן בשילוב גילה הצעיר (18) בלבד, מקנים לה את הדירוג הכל כך גבוה וראוי הזה.

זכייה בארד בקרב רב נחשבת ליוקרתית ביותר, שכן במשחקים האולימפיים המתעמלות מתחרות רק במתכונת הזו ולא מחלקים מדליות על כל מכשיר בנפרד, כשכאף מתעמלת ישראלית לא הצליחה לעמוד על הפודיום בקרב רב.

אשרם פתחה את הגמר עם תרגיל הסרט, עליו קיבלה 17.100 נקודות. התרגיל השני שלה היה תרגיל החישוק, אחד משני התרגילים החזקים שלה, היא ביצעה אותו באופן נקי ויפהפה וזכתה לציון הגבוה של 18.375 נקודות. התרגיל הבא של הישראלית היה הכדור, וגם אותו אשרם ביצעה נהדר והשופטות העניקו לה ציון של 17.400.

לאחר שלושה מכשירים, דורגה הישראלית במקום השלישי הכללי והיא התייצבה לתרגיל הרביעי והאחרון שלה, האלות. שם הייתה לה נפילה של אחת האלות, שגרמה להורדה בציון, אך בכל זאת היא קיבלה ציון גבוה של 17.150 , מה שהעניק לה את הציון הכללי של 70.025 ואת המקום השלישי והיוקרתי.

37. נועם גרשוני זוכה בזהב הפראלימפי בלונדון, 8 בספטמבר 2012.
זה סיפור על גבורה. בשדה הקרב, על מגרש הטניס, במגרש של החיים. ב-2006 השתנו חייו של נועם גרשוני, טייס אפאצ'י של חיל האוויר, מהקצה לקצה. פציעה קשה במלחמת לבנון השניה הותירה אותו עם פגיעות בגפיים והעמידה אותו בצומת דרכים. גרשוני, היום בן 35, בחר להמשיך להילחם.

6 שנים אחר כך, על כיסא הגלגלים שלו, הוא ניצח בגמר המשחקים הפראלימפיים ושם, על ראש הפודיום ועם מדליית הזהב על הצוואר, כל הדמעות פרצו החוצה. גרשוני ניצח בקרב והפך לסמל לעוצמה אנושית. "נתתי את הגוף למדינה ואני שמח לייצג אותה", הוא אמר אחרי ההכתרה, "אני גאה להיות ישראלי"

36. מדליית הארד של גל פרידמן באטלנטה 1996.
סמל סטטוס, המשחקים האולימפיים בברצלונה שברו את תקרת הזכוכית עם המדליות של יעל ארד ויעל סמדג'ה, אך המשחקים האולימפיים שלאחר מכן, הוכיחו שספורט הישראלי יש מה להציע, ולא רק בג'ודו. גל פרידמן קטף את הארד בשייט בדגם מיסטרל, גרם לעשרות ילדים צעירים להחליט לפתוח בקריירה ספורטיבית בעולם השייט.

פרידמן היה ילד פלא לכל דבר, כשבגיל 20 זכה באליפות אירופה ורגע לפני המשחקים האולימפיים אף זכה בסגנות באליפות העולם. במשחקים האולימפיים היו כאלה שחשבו שעוד "כמעט" בדרך, אבל לא הפעם. פרידמן היה בצמרת לאורך רוב התחרות, אך הגיע לשיוט המדליות עם הגב לקיר וכשהוא מחוץ לפודיום. אלא שאז הגיעה התעלות של פרידמן שחצה את קו הסיום במקום הראשון, שסידר לו את הארד.

בעקבות ההישג, הענף קיבל חשיפה ושידרג את מעמדו בספורט הישראלי לאין ארוך מאותו רגע של האיש הצנום בעל החיוך הכובש. על הפודיום בארה"ב הוא פגש את אלכס גלעדי בפעם הראשונה, ולא בפעם האחרונה.

35. מכבי תל אביב זוכה בפעם השישית בגביע אירופה - 18 במאי 2014.
נסים הוא עסק משגשג במועדון הצהוב. ב-2004 זה היה שארפ מול ז'לגיריס, עשור אחר כך הגיע תורו של טייריס רייס לנצח על הדרמה. התסריט הקבוע התרחש גם באולם במילאנו, חצי גמר פיינל פור 2014: פיגור משמעותי, זמן מועט על השעון, קאמבק מהסרטים ואז מהלך מכריע שגורם לכולם לתפוס את הראש.

צסק"א איבדה כדור קריטי, רייס דהר קדימה וניצח את המשחק. בגמר חיכתה ריאל מדריד הפייבוריטית, אבל מכבי ורייס נתנו גם לה שיעור בווינריות. דייויד בלאט אלוף אירופה, הגביע צהוב בפעם השישית, והאחרונה בינתיים.

34. ישראל עולה לאליפות העולם בכדורסל 1986 - סל ניצחון של מיקי ברקוביץ' נגד צ'כוסלובקיה.
למרות הישגים מרשימים בזירה האירופית, נבחרת ישראל לא הצליחה לעלות לאליפות העולם בכדורסל (מלבד פעם אחת ב-1954 בה קיבלה כרטיס חופשי).  ב-1986 הנבחרת של צביקה שרף הגיעה למשחק על כל קופה בהיכל מול צ'כוסלובקיה החזקה, אותה צ'כוסלובקיה שהביסה אותה בארצה ב-22 הפרש.

על פניו, יחסי הכוחות נטו באופן ברור לזכות הנבחרת ממזרח אירופה, אבל להיכל יש את הקסם שלו, ומיקי ברקוביץ' כבר לימד אותנו שזה לא נגמר עד שמיקי מחליט שזה נגמר. הווינר הכי גדול הראה שוב מאיזה חומר הוא קורץ ועשה זאת כמו שרק הוא יודע. במצב של 90:90 כשהכדור האחרון היה של ישראל, שרף לקח פסק זמן והורה: הכדור האחרון הולך למיקי (אפשר שלא?).

חן ליפין קיבל את הכדור מהחוץ ומסר למיקי ברקוביץ' שעמד על המשבצת שלו, הפינה מצד ימין. ברקוביץ' חדר לסל, זרק ג'אמפ והכדור נכנס באלגנטיות וקבע, ישראל באליפות העולם!. גם על הבמה המרכזית הנבחרת הראתה שהיא שייכת לרמות הגבוהות וסיימה במקום השביעי, אבל הרגע הכי משמח היה ללא ספק הסל של ברקוביץ', שהקפיץ מדינה שלמה.

33. אלכס שטילוב אלוף אירופה, 20 באפריל 2013.
"אני מרגיש שאכזבתי את עצמי". כך נשמע אלכס שטילוב באוגוסט 2012, אחרי שסיים רק במקום ה-6 בגמר תרגיל הקרקע על המזרן האולימפי בלונדון. ב-8 החודשים שהגיעו אחר כך הוא הפך את התסכול לעבודה קשה ואת האכזבה לתקווה, ומימש אותה בגדול באליפות אירופה במוסקבה.

נחיתה רעה חרצה את גורל המדליה האולימפית, נחיתה מושלמת היתה שווה הפעם זהב. שטילוב עשה את זה בלי תקציבי ענק, בלי גב כלכלי, מחוץ לאור הזרקורים. הטוב באירופה.

32. ירדן ג'רבי אלופת העולם - 29 אוגוסט, 2013.
זה לא רק הניצחון, "התקווה" על הפודיום ומדליית הזהב, אלא הרבה מעבר לכך. היו לנו מדליות, היו לנו גם ניצחונות, אבל תצוגת תכלית כזו, ספק אם הייתה לנו. נכון, אומנם ג'רבי הגיעה כמדורגת ראשונה בעולם, אבל כולנו כבר מכירים את התחושה שספורטאי ישראלי "נחנק" במאני טיים. יש ספורטאים ויש את ירדן ג'רבי.

זה היה יום תחרויות מרשים בו ג'רבי הוכיחה שהיא ספורטאית מסוג אחר. הג'ודאית ניצחה את כל הקרבות עד הגמר באיפון, בלי בערך, ללא עונשים, איפון מכריע, שלא מותיר שום מקום לספק. שלמות.

הקרב על מדליית הזהב בגמר אולי יספר את סיפור הקריירה כולה של ג'רבי. קילרית, ווינרית, אך אנושית ומלאת רגש. בגמר היא פגשה את קלאריס הצרפתייה, שהיא גם חברתה הטובה בחיים האישיים. בתוך 43 שניות בלבד, ג'רבי הכניע את קלאריס עד עילפון. שניות אחרי שניצחה במקום לחגוג את מדליית הזהב הראשונה שלה על הבמה המרכזית, היא דאגה לחברתה ובדקה קודם כל מה מצבה. אחרי שראתה שקלאריס התאוששה, ג'רבי פרצה בדמעות של אושר וחגגה. זאת ירדן, ספורטאית ענקית, אבל יותר מהכל: אנושית.

31. הפועל ירושלים זוכה ביול"ב, 13 באפריל 2004.
היסטוריה בשרלרואה. המסע הקסום של אחת הקבוצות המוכשרות והמרגשות שהיו בכדורסל הישראלי, הסתיים עם הנפת גביע סנסציונית בתום גמר ענק מול לא פחות מריאל מדריד הגדולה. זה היה ערב שהפך את ירושלים מקבוצה שתקעה יתד כמספר 2 בישראל, לכזו שפתחה במירוץ אחר הפסגה הנצחית של מכבי תל אביב. זה היה ערב ששם את ירושלים על המפה, שהוכיח לאירופה שכדורסל ישראלי הוא גם אדום בוהק.

זה היה הערב של וויל סולומון, טונג'י אווג'ובי, קלי מקארת'י, משה מזרחי ודורון שפר אחד, שבשלהי הקריירה המופלאה סיפק עוד שיא מלא רגש. בשעות שאחרי הזכיה שפר בחר לשתוק, להימנע לחלוטין ממילים. כל מה שהוא רצה זה לחבק את הגביע.

הדפס