נגעו בשמיים: רגעי הספורט הגדולים. חלק ו'

70 שנה. בנינו ערים, סללנו כבישים, ייבשנו ביצות, איחדנו את ירושלים, נלחמנו על קיומנו וכן, בין לבין עשינו קצת ספורט. לא תמיד ניצחנו, לא תמיד צעדנו בטופ, אבל היו לנו את הרגעים הקסומים שלנו. וכשהם הגיעו, אוי כמה מרגש זה היה. וכשחושבים על זה לעומק, למדינה הקטנה שלנו היו לא מעט הישגים גדולים בספורט - זכיות הירואיות במדליות אולימפיות הירואיות, ניצחונות גדולים באליפויות עולם ואליפויות אירופה, חגיגות בלתי נשכחות על הדשא, הפרקט, בים ועל המזרן. כי איך אומרת שרת הספורט מירי רגב? יש במה להתגאות.

אז לקחנו על עצמנו משימה מאתגרת ודירגנו את 70 הרגעים הגדולים של הספורט הישראלי - מהכרזת העצמאות ועד היום. התלבטנו לא מעט, התווכחנו, הזזנו, מחקנו, וגם השארנו בלית ברירה כמה רגעי שיא מחוץ לרשימה. את הדירוג המלא אנחנו מביאים לכם ב-7 חלקים, מהסוף להתחלה, ולפניכם החלק השישי, כמעט הישורת האחרונה. תרגישו חופשי לחשוב שטעינו ולהגיב.

20. ירדן ג'רבי זוכה במדליית הארד בריו, 9.8.2016
"יש מדליה". עם פלסטר על הפנים, מבט חדור מטרה וחיוך כובש. קשה לתאר במילים את מה שסימלה ירדן ג'רבי עבור מדינה שלמה. עוד לפני ג'רבי, הספורטאים הישראלים איכזבו אחד אחרי השני בריו, כשכל הלחץ הופנה לג'רבי, שסומנה עוד לפני התחרות כמי שעשויה להביא את המדליה המיוחלת.

עם המשקל הכבד והידיעה שהנבחרת שלה וענף שלם נמצאים לה על הכתפיים, ג'רבי הגיעה עד רבע הגמר, אך ספגה הפסד כואב במיוחד לסילבה הברזילאית, עם מה שהרגיש (לפחות לנו כצופים מהצד) כקרב שהשיפוט הביתי בו הכריע לטובת יריבתה. ג'רבי לא הורידה את הראש והחליטה עם עצמה: אני נאבקת על מדליית הארד. אחרי ניצחון בקרב הראשון של בית הניחומים, הגיע הקרב על הארד מול מיקו טאשירו היפנית. זה היה רגע שבו מדינה שלמה כססה ציפורניים, לרגע אחד הציניות נעלמה והאחדות סביב הג'ודאית מילאה את הקהל הישראלי בתקווה. כבר בפתיחת הקרב, ג'רבי הפילה את יריבתה ביוקו, ולאחר מכן בווזארי.

השניות הרגישו כמו שעות, אבל אז תם הזמן ומירי נבו הכריזה: "יש מדליה". המבט הלוחמני של ג'רבי הפך לדמעות של אושר, שאי אפשר להישאר אדיש אליהן. קוף גדול ירד מהגב של כל המשלחת הישראלית בזכות ג'ודאית אחת שעמדה בלחץ הכבד והר הציפיות, ועשתה זאת עם קסם אישי ששמור רק לה.

19. ישראל מביסה 0:5 את אוסטריה, 6.6.1999
"קומו והריעו לבחורים האלה בכחול". מי שראה כדורגל בשנות ה-90 לא יכול לשכוח את המשפט האלמותי של רמי וייץ, ולא את ההצגה של נבחרת ישראל שהגיעה לפני כן. מוקדמות יורו 2000, שיא המאני טיים במוקדמות. הנבחרת של שלמה שרף, אולי הדור המוכשר ביותר שצמח כאן, היממה את אוסטריה עם תצוגת כדורגל מהסרטים, כזו שלא היתה מביישת נבחרת ברזילאית טיפוסית או טיקי טקה קטאלוני. הנבחרת ליהטטה על הדשא בר"ג ועם שערים מרהיבים של אייל ברקוביץ' (צמד), חיים רביבו, אלון מזרחי ונג'ואן גרייב, עשתה צעד ענק לעבר הפלייאוף. ליורו לא עלינו, בחסות נבחרת דנמרק, אבל גם 19 שנים אחרי הופעת הענק ההיא, בכל צפיה בתקציר אי אפשר שלא לקום ולהריע שוב לבחורים האלה בכחול.

18. אריק זאבי זוכה במדליית ארד באתונה, 19.8.2004
"יש איפון, בראבו אריק". משהו באריק זאבי מסמל את הישראלי היפה. אגרסיבי, עוצמתי, גדול מימדים, אבל ערכי, מלא ברגש וכזה שאי אפשר שלא להתאהב בו. אחרי יום קרבות מתיש, במהלכו הוא נחבש (אריק זאבי לא יכול לסיים קרב בלי חבישה) ובתום שנה קשה במהלכה התמודד עם פציעה לא פשוטה שהשביתה אותו, הכל התנקז אצל המתאבק עד 100 ק"ג לקרב אחד מול ההולנדי אלקו ואן דר חסט. זה היה קרב מותח ושקול עד שהגיע רגע אחד, 51 שניות לסיום, בו זאבי זרק את ההולנדי על גבו, השופט פסק איפון וקבע: מדליה חמישית לישראל, ושלישית בענף הג'ודו.

המיוחד ברגע הזה היה התמיכה יוצאת הדופן של הקהל הישראלי. מעל 400 הגיעו לאולם הג'ודו באתונה ונתנו הרגשה כאילו מדובר בבלומפילד. עשרות שלטים, שאגות שמחה ותמיכה כמו שרק בישראל יודעים לספק היו שם, והאמת? נדמה שאין אדם שמגיעה לו כל כך הרבה אהבה יותר מאריק זאבי. הפנים היפות של הספורט כאן. קונצנזוס.

17. מסע הקסם של הפועל תל אביב באירופה, עונת 2001/2
ראינו כבר ניצחונות גדולים, יצא לנו לראות איזו הפתעה פה ושם, אבל סנסציה בלתי נגמרת כזאת היתה רק אחת. הפועל תל אביב התחפשה לעונה אחת לקבוצת צמרת אירופית, הפילה לקרשים יריבות עדיפות בזו אחר זו - בשלג, בקור, מול מועדוני פאר וכוכבי על - והפכה ללהיט של גביע אופ"א. כי את האדומים של קשטן שום דבר לא הפחיד.

הכל התחיל עם צ'לסי. הבלוז הגיעו לבלומפילד עם חצי סגל, בעיקר בגלל המצב הבטחוני אבל לא מעט בגלל שאננות יתר, וחזרו עם הזנב בין הרגליים. הדרמה חיכתה עד לדקה ה-89 והחלה עם פנדל גדול של גרשון. האדומים רצו להשיג את השני ועשו את זה עם הראשון של קלשנקו. 0:2 מדהים. שער של מילאן אוסטרץ והצגה של שביט אלימלך בסטמפורד ברידג' סידרו להפועל 1:1 יקר בגומלין וכרטיס בלתי צפוי לשלב הבא. מכאן גרף הטירוף רק עלה. לוקומוטיב היתה הקורבן הבא, כולל עוד שני שערים של אוסטרץ - ב-1:2 בבלומפילד וב-0:1 ברוסיה המושלגת. אחריה הגיעה פארמה, שהאמינה שה-0:0 בבלומפילד יספיק, אבל תפסה את הראש כשאוסטרץ ופישונט כבשו בטארדיני. גם מילאן לא האמינה שזה קורה לה מול הפועל תל אביב, שניצחה את הענקית האיטלקית 0:1 במשחק הראשון (שנערך בקפריסין), אבל היא גם זו שידעה לחזור בגומלין. 0:2 בסן סירו, עם שער עצמי כואב במיוחד של שמעון גרשון, סיימו את המסע המופלא באדום.

16. איתן אורבך מעפיל לגמר האולימפי בסידני, 17.9.2000
"שיא ישראלי", "זה פשוט. זה מרגש", "איתן אורבך בגמר האולימפי. זה לא קרה מעולם. אתם עדים למאורע היסטורי". משה גרטל לעולם לא מאבד את המילים שלו, הוא תמיד יודע לצחוק, להתרגש ולהעניק תיאור פיוטי שיגרום לחיוך. דווקא ברגע השיא של השחייה הישראלית, גרטל איבד את המילים, במה שמגדיל את גודל הרגע.

אורבן מדורג כאן כל כך גבוה בגלל שהוא שבר את תקרת הזכוכית ועשה את מה שחשבנו שספורטאי ישראלי לא יכול לעשות: להגיע לגמר אולימפי בשחייה, ענף שתמיד הרגיש שאנחנו פחות טובים בו. במשחה החזק שלו, 100 מ' גב, אחד מהשחיינים הגדולים ביותר שידעה המדינה עצר את השעון על 55.31 שניות ועלה לגמר, בו סיים במקום השמיני, אבל זה לא ממעיט ולא במאומה את ההישג. שחיין ישראלי בגמר, מסתבר שזה אפשרי. תשאלו את איתן אורבך.

15. הישראלי הראשון ב-NBA. עומרי כספי במשחק הבכורה, 28.10.2009
"אמא ואבא, אני מבטיח לכם. כשאגיע ל-NBA, אני אשחק כאן ואתם תבואי לראות אותי". כך, בגיל 13, למרגלות המדיסון סקוור גארדן בניו יורק - מקדש הכדורסל של אמריקה - הונחה אבן הפינה לקריירה היסטורית. לילד עומרי כספי היה חלום והוא לא התכוון לעצור עד שיגשים אותו. כספי, שגדל ביבנה, עשה את צעדיו הראשון כשחקן במכבי תל אביב אבל חלם גבוה יותר, מהר יותר, חזק יותר. הוא חלם להגיע למקום בו אף ישראלי לא דרך לפניו, ובדראפט 2009 זה קרה.

כספי נבחר בסיבוב הראשון, במקום ה-23, שהבטיח לו חוזה ראשון ב-NBA ולמעשה צייר דגל ישראל ראשון בדברי הימים של הליגה הטובה בעולם. סקרמנטו קינגס היתה הקבוצה ששמה עליו את היד והכסף, וקיבלה שחקן רעב, עם דחף בלתי מתפשר לעבוד קשה ולהשתפר מעונה לעונה. היו שטענו שמדובר בקוריוז חולף, טיול קצר לאמריקה, אבל עומרי כספי ענה ב-9 עונות NBA - בהן לבש את מדי קליבלנד, יוסטון, מינסוטה והאלופה גולדן סטייט - ועוד ידו נטויה.

צפו בכספי מקבל את ההודעה על כך שהוא נבחר בדראפט

 14. לי קורזיץ אלופת העולם בפעם הרביעית, 5.3.2013
אמנם הגולשת לא זכתה במדליה אולימפית, אבל היא בכל זאת מדורגת במקום גבוה בגלל הישג יוצא דופן. למי ששכח, קורזיץ הייתה הטובה בעולם בתחומה והשליטה המוחלטת בענף במשך 4 שנים, כשב-2003 היא הבטיחה זכייה שלישית ברציפות באליפות העולם בגלישת רוח. הרגע הזה כל כך גדול כי הוא הגיע אחרי אחד הרגעים הכי קשים שלה בקריירה, פספוס המדליה במשחקים האולימפיים בלונדון 2012. חוסן מנטאלי, אופי ויותר מכל יכולת הפכו את קורזיץ לאחת מהספורטאיות הגדולות שידענו אי פעם, גם אם אין לה ברזומה מדליה אולימפית.

13. מיכאל קולגנוב זוכה בארד בסידני, 1.10.2000
היום האחרון למשחקים האולימפיים בסידני. המשלחות כבר מתכוננות לטקס הנעילה, והמשלחת הישראלית כבר מתכוננת לסגור אולימפיאדה מאכזבת בלי אף מדליה, אחרי שתיים בברצלונה 92' ואחת באטלנטה 96'. ואז, ב"תוספת הזמן" של האולימפיאדה, זינק מיכאל קולגנוב כמו קליע של אקדח עם הקייאק שלו בגמר ה-500 מטר. "תראו את קולגנוב", צעק ללא הפסקה אורי לוי בשידור של הערוץ הראשון, כי גם הוא לא האמין לפער שפתח הקייאקיסט הישראלי מיתר המתחרים. בשלב מסוים זה נראה כמו מדליית זהב מפוארת, אבל זו היתה למעשה תכנית הפעולה של קולגנוב - לתת הכל בפתיחה, להחזיק חזק ולקוות לטוב. הוא אכן נחלש ב-100 המטרים האחרונים אבל הצליח להתברג במקום השלישי ולסדר עוד הנפה של דגל ישראל במשחקים האולימפיים. המשיח הגיע לסידני וקוראים לו מישה.

12. קרן לייבוביץ' זוכה ב-7 מדליות במשחקים הפראלימפיים, מתוכן 4 זהב
השראה, ספורטאית יחידה בדורה, ראויה להערצה. שום סופרלטיב לא יתאר כנראה בצורה מדוייקת את התופעה הזו שנקראת קרן לייבוביץ'. השחיינית שהפכה למשותקת ברגליים אחרי השירות הצבאי, היא הפנים של הספורט הפראלימפי בארץ ולא רק בגלל ההישגים, אלא בגלל הפעילות שלה להעלאת המודעות לספורטאים בעלי מוגבלויות, ובצדק היא אף הדליקה משואה בטקס יום העצמאות ב-2004.

לייבוביץ' גרמה לכולנו להבין שספוראים הם ספורטאים, עם או בלי מגבלה גופנית. שלוש מדליות זהב היו לה בסידני, ועוד אחת באתונה. לייבוביץ' ניפצה שיאי עולם ושינתה את היחס של הציבור לספורטאים בעלי מוגבלויות ובכך הפכה לאחת מהספורטאיות המשפיעות ביותר שידענו. "לא לפחד לשאוף הכי גבוה שאפשר", זה המוטו של ההרצאה אותה היא מעבירה, וההישגים שלה בהחלט מוכיחים שאם רוצים, באמת שהכל אפשרי.

11. ההעפלה ההיסטורית של מכבי חיפה לליגת האלופות, 29.8.2002
אנחנו? בליגת האלופות? ביתן של יונייטד, בארסה, באיירן, ריאל ושאר האימפריות האימתניות? עד סוף אוגוסט 2002 אף אחד לא האמין שקבוצה ישראלית בליגה של הגדולות באירופה זה משהו שיכול להתרחש במציאות. אבל גם מכבי חיפה מודל 2002/3 לא היתה קבוצה שאמורה להתקיים במציאות, ובכל זאת התגבש לו סגל מהטובים שראה הכדורגל הישראלי - עם רוסו, פראליה, יעקובו, ז'וטאוטאס, קייסי, באדיר, חרזי, בנאדו, אוואט וקטן. גם ההגרלה נתנה את הסיוע שלה וזימנה יריבה נוחה יחסית בקרב המכריע על הכרטיס לצ'מפיונס - שטורם גראץ. אלן מסודי וחבריו מאוסטריה חלמו גם הם אלופות ואחרי הפסד 2:0 במשחק הראשון, הם הובילו 0:1 בגומלין. רוסו הישווה לפני ההפסקה, גראץ ירדה לנוח כשהיא יודעת שהיא צריכה עוד שלושה שערים כדי לעלות, והשיגה שניים עד לדקה ה-72.

הלחץ בירוק היה בשיאו ובדיוק אז, כשנדמה היה שהחלום יסתיים במפח נפש, הגיעה התעלות ששווה היסטוריה. בדקה ה-76 רוסו מצא את קייסי שירה פנימה, 2:3 שקירב את חיפה למטרה. בדקה ה-90 באדיר סגר עניין ושלח את יענקל'ה שחר להזמין טיסה להגרלת שלב הבתים. מדינה שלמה תפסה את הראש - גם לנו יש נציגה באלופות. מאז זה קרה עוד ארבע פעמים (גם תודות למהפיכת המוקדמות של מישל פלאטיני), אבל אין כמו הפעם הראשונה שלנו בצ'מפיונס.