סרט רע. באחת הסצנות הבלתי נשכחות בסרט "ממזרים חסרי כבוד", צייד הנאצים האמריקאי, אלדו ריין, בכיכובו של בראד פיט, עושה מאמצים כבירים להתחזות לפעלולן איטלקי בשם אנצו גורלומי. כשכריסטוף וולץ המצוין, המשחק את "צייד היהודים", האנס לאנדה, מפתיע אותו כשהוא פונה אליו באיטלקית שוטפת, פיט מבין שעלו עליו אבל מנסה בשאריות של אמינות לומר בסוף "אריוודרצ'י" במבטא הכי אמריקאי שיש.
אני חלילה לא טוען ששחקני הפועל ירושלים הם ממזרים, אבל כן, הם בהחלט חסרי כבוד, קודם כל כלפי האוהדים שלהם, ואחר כך כלפי עצמם. זריקת העונשין של ליאור אליהו, שחקן של 400 אלף דולר למי ששכח, שפגעה אתמול רק בקרש, הזכירה מאוד את ה"אריוודרצ'י" המזויף של בראד פיט.
אפס הזריקות ל-2 של יותם הלפרין ב-24 דקות הזכירה מאוד את השתיקה הרועמת של "הצלם האיטלקי" של פיט באותה סצנה, שכמה דקות לפני כן הודיע לפיט שהוא לא יודע מילה באיטלקית ופיט ענה לו, "כמו שאמרתי, אתה השלישי הכי טוב מבינינו באיטלקית, אז פשוט תשתוק".
גם קיילין לוקאס הציג אתמול בלייב צ'ט באינסטגרם אחרי המשחק ניתוק מרשים מהמציאות, כשהבטיח לאוהדים שהאדומים ינצחו בשבוע הבא את מכבי ת"א. טוב, בעצם, עם איך שמכבי נראית, לא בטוח שזה כזה מנותק מהמציאות.
למכבי נגיע בהמשך, ועכשיו נשתדל להתנקות מהדימויים והמטאפורות. לירושלים נגמרו האשמים שאפשר לתלות בהם את הפיאסקו של העונה הזאת. קציקאריס כבר מזמן לא כאן, השחקנים צריכים להתעורר מטראומת שחרור ג'רלס, מודי מאור היה ניסוי לא מוצלח שלא באשמתו, ואם מישהו שבאמת האמין שעודד קטש יכול לחולל קסמים, אתמול הגיעה בני הרצליה, עד לפני חודש מועמדת מובילה לירידה, ופוצצה את האשליה הזאת, כי גם גרג פופוביץ' לא יוכל להפוך את חבורת השחקנים המבוגרת, השבעה והפצועה שיש כרגע בירושלים לקבוצה שבאמת יכולה לדבר, אפילו בלחש, על אליפות.
אורי אלון הביא את קטש במהלך היחיד שנותר לו כדי לשנות את העונה. אבל בנוסף לעט שהביא למאמן שיחתום על החוזה, הוא צירף משקולת עצומה עם אותה מילה, "אליפות". הציפייה מקטש לשמור על האליפות, נכון לתחילת מרץ 2018, היא לא ריאלית, לא הגיונית ולא הוגנת.
איך אפשר לדבר על אליפות? (אלן שיבר)
מי יוצא מחוזק? הנה לכם דעה לא פופולארית: טוב עשתה מכבי תל אביב שלא הביאה חיזוק. מה?! איך?! איך ייתכן שמכבי הגדולה מוותרת מראש על האפשרות להתחזק? התשובה פשוטה מאוד: החשיבה במכבי מציאותית. והמציאות היא שגם אם הצהובים יעפילו לפלייאוף, רוב הסיכויים שיפגשו בצסק"א הבלתי עבירה.
להשקיע עכשיו סכומי עתק על שחקן אחד, שיהפוך לזר שמיני ובכל מקרה לא יוכל להפוך את המשוואה נגד צסק"א, ובנוסף ייצר פקק תנועה מיותר של שלושה זרים שנאלצים לא להתלבש לכל משחק ליגה – זו החלטה לא נכונה וטוב מאוד שראשי מכבי נמנעו ממנה.
אבל נבן ספאחיה צריך תירוצים, בעיקר כי בקודמים הוא כבר השתמש. האיש שהביא לנו את "הגארדים לא פוגעים", "אנחנו עושים את המיטב עם מה שיש", "השחקנים טעו יותר מדי" ו"הלו"ז של פיב"א משוגע", מתלונן עכשיו בפני מקורביו כי "הקבוצה נראית כמו שהיא נראית כי לא הגיע רכש".
גם במסיבות העיתונאים בחודשים האחרונים רמז ספאחיה על הצורך ברכש. בגזרה הזאת יש מלחמת גרסאות לא קטנה במכבי, כי בתוך המועדון טוענים כי ספאחיה קיבל יד חופשית להביא חיזוק, וכי הוא זה שבחר לבסוף לוותר עליו.
מכבי עושה כרגע "ירושלים". הכוונה היא לגישה של האלופה בעונה שעברה, שהבהירה כי היא מקדישה את מירב המאמצים באירופה כי בליגה יש עוד המון זמן. (עזבו שגם באירופה המצב של סגנית מחזיקת הגביע מסוכן). והאמת? אי אפשר לבוא אליה בטענות. נניח שהיא תפסיד את המקום הראשון לחולון, מה כבר יכול לקרות? הרי רוב הסיכויים שחולון, ממש כמו בעונה שעברה, תבחר ביד אליהו שיארח את הפיינל פור, אז מה זה משנה אם מכבי תסיים ראשונה או שנייה?
חיזוק הוא חסר טעם (מנהלת הליגה)
פייבוריטית בסגול. בזמן שאנחנו מדברים על שובע בירושלים ועייפות חומר בתל אביב, בחולון עולם כמנהגו נוהג. המכונה של דן שמיר ממציאה את עצמה בכל פעם מחדש, והפעם גלן רייס ג'וניור החליט שמשעמם לו לקלוע בכל מחזור 30 נקודות. אז מה הוא עשה? 12 נק', 6 ריבאונדים ו-7 אסיסטים. אפילו איבד רק פעמיים. כל זה קרה כשאשדוד ממטירה לא פחות מ-16 שלשות (!), אבל כשיש לך התקפה כל כך קטלנית, אז 48 נקודות מעבר לקשת הן רק מכה קלה בכנף.
הדבר היחיד שיכול להדאיג את חולון, מעבר לתקווה שרייס יישאר מפוקס עד סוף העונה, הוא שאולי הקבוצה מגיעה לשיא מוקדם מדי. אנחנו בתחילת מרץ, וחולון נראית כמו המועמדת החזקה ביותר לאליפות, עם הכדורסל האיכותי ביותר, עם עומק בלתי נגמר (שלום לטי ג'יי עם 16 נק' ב-17 דקות) ובעיקר דומיננטיות בלתי ניתנת לערעור. תצרפו את זה לחולשה של מכבי ת"א בחודש האחרון ולקטסטרופה שמתפתחת לה בירושלים, ותקבלו פייבוריטית ברורה להנפת הצל.
חולון הגיעה לשיא מוקדם מדי? (מנהלת הליגה)
בא לעבודה. בהרבה מקרים אנחנו יכולים לראות אצל שחקנים את "סינדרום החוזה החדש": שחקן חותם על הארכת חוזה בקבוצתו, מגיע לנחלה מסוימת, לשובע מסוים ואז מתחיל לשחק כדורסל פחות טוב. זה קורה גם בענפים אחרים. למזלה של מכבי חיפה, ווילי וורקמן שחתם בשבוע שעבר על החוזה החדש שלו, הוא שחקן שלא יודע שובע.
מעבר לשורה הסטטיסטית הלא רעה בכלל אתמול נגד הפועל ת"א (10 נק', 5 אסיסטים, 4 חטיפות ו-4 ריבאונדים ו-0 איבודים), הניצחון הזה רשום בעיקר על שמו, אחרי שבשיא הקאמבק של האדומים רשם פאול וסל והוציא להם את כל הרוח מהמפרשים.
כמו כל התחתית, מכבי חיפה מתעוררת בזמן, ובמחזור הבא מחכה לה משחק שיכול להיות הקרב על הירידה נגד הפועל אילת. עופר רחימי יקווה כמובן גם להפסד אילתי הערב נגד גלבוע, ולא יתנגד להפסד של נהריה מחר נגד מכבי ראשל"צ. אבל מה נגיד על קוטלת הענקים נס ציונה? האם במחזור הבא הפועל חולון תצטרף ל"שרשרת הגולגולות" של קאליף ווייאט, שרק חזר מהפציעה וכבר הופך את כל התחתית?
פורע שטרות. וורקמן (מנהלת הליגה)