דמיון מודרך: היכרות עם הרכש החדש של מכבי

ג'וני אובריאנט הוא הזר השלישי שמכבי ת"א מחתימה הקיץ ללא ניסיון יורוליג, אחרי קנדריק ריי ואנג'לו קאלוירו, אבל הוא ללא ספק השם המעניין ביותר מבין השלושה, ומסתמן כאחת הדמויות העמוקות, המורכבות והמעניינות שילבשו את המדים הצהובים בשנים האחרונות.

לצד יכולות מגוונות על הפרקט, מחוץ למגרש מדובר ביזם של סדרות אנימציה יפניות, שהתמודד לאורך השנים עם סוגיות משפחתיות והצליח להגיע אל הליגה הטובה בעולם. עכשיו הוא מגיע לסיר הלחץ ביד אליהו.

האב ורוח האנימה
אובריאנט, שמבחינת ייחוס משפחתי נכון יותר לומר ג'וני לי אובריאנט ה-3, נולד בקליבלנד לאימו אנג'לה ולאביו, ג'וני אובריאנט ג'וניור, אמן וצייר. כש"ג'וני הקטן" היה בן 6, אביו "ג'וני הגדול" נאבק בבעיית אלכוהול וסמים, עד שלבסוף נעצר ונכלא למשך שנה וחצי. הבעיות הללו נמשכו בשמונה השנים שלאחר מכן, שנים שבהן אובריאנט התרחק מאביו, ורק ב-2011 הקשר בין השניים חודש, כאשר ג'וני האב החל להתקרב לדת ולכנסיה, ובנו ביקש ממנו לעבור להתגורר קרוב אליו, בבאטון רוג' בלואיזיאנה.

בראיון לאתר The Advocat ב-2015 סיפר האב על ההתקרבות המחודשות עם בנו: "יש לי מקום קבוע בכנסייה, ובכל פעם שג'וני נכנס כולם מחסירים פעימה. כשקיבלתי את המדליה על כך שאני 'נקי' כבר שנה, ביקשתי ממנו לבוא איתי לנאום בפני החברים בקבוצת הגמילה, ורק אז הבנתי איזה בן מיוחד יש לי. הוא הוכחה חיה לכך שלא משנה מהם תנאי הפתיחה שלך, ומאיזה רקע בעייתי הגעת, אתה יכול להצליח בכוחות עצמך. אני כל כך גאה בו, והשמיים הם הגבול עבורו".

למרות ילדות מטלטלת, ג'וני הקטן ידע כיצד לקחת מאביו את הדברים החיוביים: האהבה לאמנות ולאנימציה. לימים הוא יספר שהבריחה לאמנות עזרה לא להתמודד עם המחסור בדמות אבהית, ומי שמילא את החלל היו דמויות אנימה ומאנגה יפניות. ההתמכרות לעולם האנימה הולידו עבור אובריאנט את שני הדברים המשמעותיים ביותר בחייו: כך הוא הכיר את אשתו, אריאל, חובבת מושבעת של אנימה גם היא, וכך הוא יצר את "קייזר נואר" סטארט אפ שמטרתו ליצור סדרות אנימה ולתמוך ביוצרים אחרים בקהילת האנימה.

בראיון לאתר SyFy Wire בנובמבר האחרון סיפר אובריאנט על התחביב שהפך למיזם: "אני לא שחקן ה-NBA היחידי שמכור לזה. אני יודע שג'בארי פארקר חזק בקטע, גם מייסון פלאמלי, ווילסון צ'נדלר, צ'אנינג פריי והאחים לופז מאוד אוהבים אנימה וגיבורי על. גדלתי על סדרה כמו 'דראגון בול Z', וסדרות יותר נישתיות כמו 'גונדאם ווינג' ו'יו יו האקושו'. התאהבתי בזה וזה נשאר איתי, וכשהתחלתי להרוויח כסף טוב מכדורסל, חשבתי לעצמי, למה לא ליצור מיזם משלי, דמויות משלי?".

מיעט לקבל קרדיט ב-NBA
סדרות אנימה רבות נחשבות ליצירתיות במיוחד וגם לדרמטיות, עם הרבה טוויסטים בעלילות. במובן מסוים, כך גם מתעצבת הקריירה של אובריאנט. אחרי שסיים ללמוד בתיכון איסט סייד בקליבלנד, התקבל לאוניברסיטת לואיזיאנה סטייט וכבר כפרשמן קיבל קרדיט נרחב, למרות שחווה חילופי מאמנים.

אחרי 3 שנים שבהם רשם 12.6 נק' ו-7.7 ריב', אך גם כמעט 3 איבודים למשחק - הרבה לשחקן פנים - יצא לדראפט 2014. עוד לפני שנבחר בסיבוב השני, במקום ה-36, הגיע אובריאנט לאחד ממחנות האימונים של קדם הדראפט, ושם פגש שחקן העונה לשם סקוטי ווילבקין. ספק אם השניים חשבו שארבע שנים מאוחר יותר ישחקו יחד באלופת ישראל.

בעונת הרוקי במילווקי שותף ב-34 משחקים, פתח ב-15 מתוכם אך זכה רק לכ-11 דקות, שבהן קלע 2.9 נק'. בעונה השנייה שותף בכמות כמעט כפולה של משחקים (66), קיבל 13 דקות אך קלע כמות דומה של נקודות. את עונת 2016-2017 פתח בדנבר, שוחרר אחרי חודש ואז חתם בשארלוט. אחרי 4 משחקים בלבד הוא נחתך והחליט לנסות את מזלו בליגת הפיתוח.

הצעד הזה התברר כחכם: אובריאנט פרץ קדימה עם 18.1 נק', 8.6 ריב' והתחיל לפתח אלמנט נוסף במשחקון שלא היה קיים קודם לכן - הקליעה משלוש, והוא דייק באותה עונה ב-37% מעבר לקשת. היכולת המצוינת היקנתה לו מקום באולסטאר של הליגה באותה עונה, אבל חשוב מכך, מקום מובטח אצל ההורנטס בעונה הבאה.

אבל הקרדיט עדיין מיעט להגיע: רק 36 משחקים, רק 10.5 דקות, ולמרות שנתן תפוקה לא רעה של 4.7 נק' ו-2.5 ריב', הועבר בטרייד לניו יורק ניקס, רק כדי להיחתך שלושה ימים אחר כך.

מה אובראיינט ייתן למכבי ת"א?
למעשה, אובריאנט לא שיחק כדורסל סדיר מאז חודש פברואר האחרון. על פי דו"חות הסקאוט, אובריאנט, כמו גבוהים רבים סובל מהעובדה שהוא "טווינר": לא בדיוק 4, לא בדיוק 5, וקבוצות לא כל כך ידעו כיצד להשתמש בו. בדו"ח הסקאוט של אתר Draft.net נכתב עליו: "הוא סקורר מגוון בעמדות הפנים, שמגדיל את הטווח מדי שנה. הוא יכול לקלוע בחדירה, מחצי מרחק ועם הגב לסל. זריקת הפייד אוויי שלו קשה מאוד להגנה. לא חושש ממגע וסוחט מספר נאה של עבירות. מספק חסימות סולידיות לגארדים ונחשב לריבאונד התקפה מצוין".

בצד שמתייחס לנקודות התורפה נכתב: "הנטייה שלו לאבד כדורים חריגה מאוד ביחס לעמדה שלו. לעיתים מגיב לאט מדי לשמירה כפולה עליו. אין לו צעד ראשון מהיר במיוחד, מה שמאפשר למגנים לתת לו מרחב ולכן הוא חייב לשפר את הקליעה עוד יותר. לעיתים נוטה לעשות דברים שהוא לא יודע ואז זה מסתיים בעוד איבודים. למרות נתוניו הפיזיים, הוא ממעט לחסום זריקות או לשנות אותן ולעיתים מתרשל בצד ההגנתי. קלעי עונשין לא יציב מספיק" (61% בקולג' אך 77% בליגת הפיתוח).

לסיכום, ניתן לומר שמכבי ת"א הימרה על שחקן עם "אפסייד", ששיאו ומימוש הפוטנציאל שלו עוד לפניו, אך עדיין נחשב ליהלום בלתי מלוטש עם לא מעט מגרעות. קשה לומר אם במכבי מייעדים לו את עמדה מספר 4, כי הוא עדיין לא קלעי מספיק יציב, ומנגד בעמדה 5 הוא עלול להתגלות כנטל הגנתי.

דבר אחד בטוח: מדובר בדמות חיובית שמצטרפת לחומר אנושי טוב שנבנה בחדר ההלבשה הצהוב, ואולי כמו בסדרות האנימה שאובריאנט כל כך אוהב, הרומן הזה ייגמר בסצנה הירואית במיוחד.