כדורגל ישראלי? חכם? אינטנסיבי? עם תנועה ללא כדור? בלתי מתפשר? מעז? מאוזן בין הגנה להתקפה? שלושה בלמים ועדיין התקפי? אז כן, כן וכן. אפשר וצריך. זו המשמעות של המושג ״נבחרת״. הניצחון אתמול הוא התשובה במגרש לכל מי שטוען ש"זה מה יש". שזה הדור הבעייתי. שזה הכדורגל שלנו. אף ספורטאי לא יכול להשלים עם אמירות כאלה, עם מושגים כאלה.
גם אם יש ירידה גדולה באיכות הכדורגל הישראלי, ירידה ברורה שדורשת טיפול, יש דרכים מנטליות ומקצועיות, ביום נתון, להחביא חולשות ולהבליט יתרונות. לנבחרת צריכים להגיע שחקנים ולהפיק מעצמם הרבה יותר ביום נתון. זו המילה ״נבחרת״. כי אפשר וצריך לצמצם פערים בטקטיקה ומערך נכון. אין דבר כזה בספורט - ״זה מה יש״.
לכן, גם באופן אישי לא הייתי יכול לקבל את התבוסתנות במשחקים הקודמים. שחקנים כן יכולים להתעלות מעל ספסול, פציעה או חוסר דקות ולמשחק אחד להתחבר ליחידה שיותר גדולה מסך חלקיה. אז פתאום לא שואלים איך טיבי לא משחק דקה במכבי ת"א. ואיך נאתכו לא משחק כמעט ביוון. ואיך בן הרוש משחק שוב כבלם. ואיך דור פרץ לא פותח תמיד במכבי ת"א. ועוד ועוד ועוד.
העמיד מערך שהנבחרת הייתה צריכה לשחק בו כבר לפני שנים. הרצוג (אלן שיבר)
השחקנים, המאמן והקהל צריכים משחק כזה כדי לחזור ולהאמין בדבר הזה שנקרא נבחרת ישראל. זה היה משחק מצוין במערך שהנבחרת הייתה צריכה להתחיל לשחק בו כבר לפני שנים (מניסיון אישי בקמפיין עם גרנט, בו כמעט עלינו).
האמונה הזו הייתה אתמול, גם בפיגור מפנדל מגוחך שהיה יכול להסיט את הנבחרת מהעיקר ולהתעסק בזה שהיא נגזלה על ידי השופט. היכולת להמשיך ליזום בחוכמה מבלי להפקיר, גם כשהנבחרת הייתה עם הגב לקיר, ראויה לציון.
מצד שני, 10 הדקות האחרונות במשחק אתמול, שהיו סוג של פאניקה, צריכות להזכיר לנו שני דברים לקראת אלבניה:
א. אנחנו עדיין לא מספיק חזקים מנטלית. עכשיו צריך להגיע עם ציפיות לקראת אלבניה ולתפקד. עכשיו צריך להתעלם מהעייפות ולתת את אותו קצב. עכשיו צריך לשמור על אותו ריכוז ואיזון שני משחקים ברצף.
ב. האנוכיות בסוף המשחק להבקיע את השער השלישי. סבע, עטר ואחרים. כולם שיחקו נהדר, אבל אסור לתת לדברים כאלה לחלחל לתוך הנבחרת. צריך לטפל בזה עכשיו. במקום 1:3 זה נגמר בקושי ועם מלחמות אגו קטנות על המגרש
אחרי שבהתאחדות הכשילו את הרצוג למשחק הראשון מול אלבניה כשנתנו לו לעבוד רק שבוע עם נבחרת שהוא לא מכיר, הפעם היה לו זמן להכיר את השחקנים ולתרגל יותר את השיטה. המחמאות מגיעות לו ולשחקנים כי הפעם הנבחרת נראתה כמו נבחרת שאנחנו יכולים להיות גאים בה. אז נקווה שלא יהיה משחק חד פעמי. שלא שוב ניפול מנטלית מול אלבניה, גם אם יהיה קשה. שהקהל יבוא בהמוניו וידחוף. כי בעיניי, המשחק הזה בעיקר הוכיח שאין דבר כזה "זה מה יש". אפשר וצריך להתעלות מעל כל הקשיים. זו המשמעות של נבחרת.
עטר, סבע ואחרים צריכים לשחק בפחות אנוכיות (אלן שיבר)
נקווה שזה לא חד פעמי (אלן שיבר)