דראפט 2009 היה אחד האירועים הזכורים ביותר לאוהדי הכדורסל הישראליים. רבים מהם היו צמודים למסך בציפייה לשמוע את דייויד סטרן מכריז על בחירתו של עומרי כספי, בדרכו להיות הישראלי הראשון ב-NBA. לאחר שבלייק גריפין (בחירה 1) , ג׳יימס הארדן (3) טייריק אוונס (4) וריקי רוביו (5) כבר קיבלו את הכובעים (אסור כמובן לשכוח את האשים ת׳אביט וג׳וני פלין שנבחרו שני ושישי בהתאמה), בוז צרם פרץ מהטלוויזיה והעיר את מי שהתחיל להירדם. אלה היו אוהדי הניקס שהתאכזבו לשמוע שסטף קרי נבחר במקום השביעי ע״י גולדן סטייט, שנייה לפני שהגיע תור ניו יורק לבחור. הניקס, למי שתהה, בחרו בג׳ורדן היל.
כאן רבים מאיתנו נחשפו לראשונה למי שעתיד להיות הקלע בגדול בכל הזמנים. אוסף המהלכים של הג׳וניור ממכללת דייוידסון הקטנה היה מהפנט - הבחור הכחוש רקד על המגרש ללא פחד, זרק מכל מקום ובעיקר קלע מכל מקום (קרי היה מלך הסלים של ה-NCAA בעונתו האחרונה). בחיוך מבויש עלה ולחץ את ידו של הקומישינר. אותו חיוך היום משגע וקוסם לכל כך הרבה אנשים ברחבי העולם, גם כאלה שאין להם שום עניין בכדורסל.
מעמדו בליגה כיום אינו מובן מאליו כלל. דווקא לאחר שתי עונות ראשונות לא רעות, התחילו הבעיות בקרסוליים (קרי שיחק רק 26 משחקים בעונת 2011/2012 המקוצרת) וספקות שהועלו עוד לפני שהגיע לליגה, שהמרכזי ביניהם היה האם קרי יכול לשרוד בליגה למרות מבנה גופו השברירי.
למרות הבעיות הרפואיות, גולדן סטייט החתימה את קרי ב-2012 על חוזה של 44 מיליון דולר לארבע שנים. אותה עסקה התעכבה עד ליום האחרון בו קבוצות יכלו להאריך את חוזיהם של בוגרי דראפט 2009.
לא מעט גבות הורמו לאחר חתימת העסקה. ״לאחר קבלת ההחלטה לשלם לסטף קרי 11 מיליון דולר, אין ספק שהוריי רב מהמרים על כך שבעיית הקרסוליים שלו הן נחלת העבר״, כתב גראנט יוז בבליצ׳ר רפורט, ״קשה מאוד לקבל את זה, בהתחשב בכך שרק בשבוע שעבר נפצע בקרסול״. בדיעבד כמובן, העסקה הזו התבררה כאחת הטובות בהיסטוריה.
הפריצה הגדולה התחילה בעונת 2014/15 עם הגעתו של סטיב קר לגולדן סטייט, אבל הרמזים הגיעו עוד ב-2013, עם הופעה של 54 נקודות בגארדן והצגות נגד סן אנטוניו בפלייאוף. הספרס אמנם ניצחו 2:4 בסדרת חצי גמר המערב, אבל עבדו קשה מאוד נגד הווריירס העקשנים. באותה עונה קרי התחיל להראות לעולם שיש לו מה למכור בליגה, ותוך כדי הפך את גולדן סטייט לקבוצה רלוונטית בליגה לאחר זמן רב.
נכון, לא כולם מתחברים לסגנון של סטף וחבורתו. שחקני עבר רבים טענו שסגנון המשחק של הווריירס ושל קרי בפרט לא היה עובד בתקופתם. גם לברון ג׳יימס דיבר לאחרונה על כך שהליגה מעדיפה לשמור על הקלעים, כי זה יותר סקסי. יגידו מה שיגידו המבקרים, עם עובדה אחת קשה מאוד להתווכח - סטף קרי הוא מהפכן ואחד השחקנים החשובים ביותר בתולדות הליגה.
מספר 1 באהבת הקהל (getty)
הוא הגדיר מחדש את המושג ״ריווח״ ברגע שהתחיל לקלוע שלשות מעשרה מטרים כמו לייאפ ויחד עם שאר חבריו מהווריירס התחיל להגשים את חזונם של כל אותם מנהלים בליגה שלא דרכו מעולם על מגרש הכדורסל, אבל הבינו במספרים ובסטטיסטיקות מתקדמות. כיום, הסגנון שנחשב בעבר לפרוע, מבולגן ולא אורתודוכסי, הוא הסטנדרט. כולם מחפשים את סטף קרי הבא, כשההייפ סביב רכז מכללת אוקלהומה, טריי יאנג, הוא דוגמא טובה לכך.
סיבה נוספת לחשיבותו של סטף בהיסטוריית הכדורסל היא התקווה שהוא נותן לילד שמחזיק את הכדור הכתום בפעם הראשונה. רובו המוחלט של העולם אינו בעל גנטיקה כמו של רוב כוכבי ה-NBA לאורך השנים, אבל לקלוע לסל כולם יכולים. נכון, מימדיו של קרי עדיין גדולים מהממוצע (1.91 מ׳, 86 ק״ג) והוא ירש את יכולות הקליעה של אביו, דל, שקלע 1,245 שלשות בקריירת NBA שנמשכה 16 עונות (סטף משחק עם גופייה מספר 30 בגלל אביו). עם זאת, ניתוח הקליעה שלו ולימוד סגנונה הוא חומר חיוני לכל מאמן צעירים שנוגע באלמנט החשוב ביותר של המשחק.
אבל הגדולה שלו היא הרבה מעבר לקליעה. הרוטינות לפני המשחקים, מוסר העבודה הגבוה שמביא לשיפור מתמיד, החוסן המנטלי וכמובן החיוך. אלה הרגלים שכל אחד, ללא שום קשר ליכולות אתלטיות, יכול לבצע. שחקן צעיר שיסתכל על התכונות הללו של קרי ולא ינסה רק לזרוק שלשות מטר מאחורי השלשה, גם יגדיל את סיכוייו בסופו של דבר להפוך למקצוען ויתרה מכך - הוא ייהנה מהדרך וירוויח הרגלים שיתרמו לו בכל תחומי החיים.
לא צריך להיות גנטיקה מפלצתית כדי להפוך לכוכב
״אני לא רואה הרבה דברים שונים אצלו היום מאיך שהוא היה בגיל 16-17 כשגייסנו אותו״, אמר עליו ב-2015 מאמנו בקולג׳, בוב מקילופ (איש מרשים בפני עצמו אשר העביר שתי סדנאות אימון נהדרות בישראל בשנים האחרונות), ב-The Michael Kay Show, "הוא היה רזה, לא אתלטי במיוחד. הוא היה לא מוערך. אנחנו היינו ברי מזל. הרבה מאמנים ב-ACC התחרטו שלא בחרו בו״.
כמה רזה? התיכון בו למד קרי, Charlotte Christian School שבשארלוט, העלה את הגופייה מספר 20 איתה לתקרת האולם הביתי. קרי לא שיחק עם גופייה מספר 30 מהסיבה הפשוטה שהיא הייתה במידה גדולה מדי עבורו.
קרי ומאמנו הוותיק נשארו בקשר הדוק גם לאחר שעזב את הקולג׳: ״אנחנו מדברים בערך פעם בשלושה שבועות״, אמר מקילופ באותו ראיון, ״זה מדהים כמה אנשים מנסים להיות חלק מהסביבה שלו. הוא בן אדם כל כך נהדר, שאף פעם לא רוצה לפגוע באף אחד. אני יודע שיש לו הרבה דברים להתעסק בהם מלבדי, אבל אני תמיד יכול להתקשר אליו והוא יענה״.
״הילד בן 30, יש לו חוב גבוה, עדיין לא אכל בשביל לשבוע״, שר טונה בלהיט ״רוק 30״. למרות הספקות לאורך השנים בסגנונו וביכולותיו, סטף מפתיע בכל פעם מחדש. משחקן תיכונים שנדחה על ידי המכללות הגדולות, עד לעשירייה הראשונה בדראפט. מעונת ה-MVP הראשונה המדהימה, הוא חזר אפילו טוב יותר בדרך לעונה היסטורית ותואר MVP נוסף.
לאחר המפלה בגמר 2016, הוא היה מדהים בפלייאוף 2017 וקרוב לממוצע טריפל דאבל בסדרת הגמר ( 26.8 נקודות, 9.4 אסיסטים ו-8 ריבאונדים). הפופולריות שלו בשיא והבחירה בו לקפטן באולסטאר האחרון רק הוכיחה את זה. האיש שכל חייו שובר סטיגמות, נכנס לעשור הרביעי כשהוא במקום הראוי לו, וזה האולימפוס של ה-NBA. רק שלא יפסיק לחייך.
מגיע לו להיות על גג האולימפוס