עם פתיחתו של משחק 2 בגמר המערב, עלתה שקופית בשידור ב-TNT והראתה את כמות הכדרורים מהמשחק הראשון: ג'יימס הארדן 550, הטריו הגדול של גולדן סטייט (קווין דוראנט, סטף קרי וקליי תומפסון) ביחד: 549.
הכוכב המזוקן אומנם סיים את משחק 1 עם 41 נקודות, אבל כמעט ולא קיבל עזרה מהרול פליירס שלו ביוסטון, אלה שנבחרו בפינצטה על ידי הג'נרל מנג'ר דריל מורי ואומנו כל השנה על ידי מייק ד'אנטוני כדי להגיע מוכנים בדיוק לרגע הזה, לגמר המערב מול גולדן סטייט.
וכך, אחרי שעמלה קשה כל כך כל העונה על יתרון הביתיות, יוסטון איבדה אותו כבר במשחק 1, מה שהפך את משחק 2 הלילה (בין רביעי לחמישי) לסופר קריטי. הפסד נוסף היה מציב את הרוקטס בחצי הדרך לסוויפ משפיל במיוחד. יוסטון הייתה חייבת שינוי וכידוע, השינוי מתחיל בראש. ושם ניצב ג'יימס הארדן.
גם מבלי להמתין לנתוני הכדרורים המדויקים של משחק 2, אפשר להיות בטוחים שהם יהיו יותר מאוזנים. הארדן עדיין החזיק את הכדור הרבה בבידודים שלו, אבל הפעם הוא דאג לקצר את ההתקפות ובעיקר, לשתף את החברים לקבוצה.
אחרי שעזר ליוסטון לצלוח את דקות הפתיחה אל מול הבליץ של דוראנט, הארדן החל, יחד עם כריס פול, להכניס למשחק את שאר שחקני הרוקטס והנתונים בהתאם. במשחק 1, טרבור אריזה, פי ג'יי טאקר, לוק מבה א מוטה וג'רלד גרין קלעו יחד 16 נקודות ב-5 מ-22 מהשדה. הפעם, ד'אנטוני העביר דקות ממבה א מוטה לאריזה (שבניגוד למשחק הראשון ידע להישמר מבעיית עבירות מוקדמת) והרביעייה הזו סיפקה 46 נקודות. 41 מתוכן הגיעו מאריזה וטאקר, שקלעו יחד ב-15 מ-18 מהשדה.
כמובן שמדובר בשני קיצונים ומשחק 3 כנראה לא יראה כמו המשחק הראשון, אבל גם לא כמו המשחק השני ובכל זאת, הלילה ראינו את הכיוון אליו יוסטון צריכה לשאוף. קצת פחות "הירו בול" של הארדן ולפעמים של פול וקצת יותר קצב בהתקפה, כזה שמאפשר לשחקני המשנה ובעיקר לאריק גורדון, במשחק עצום נוסף, להיכנס לעניינים ולספק תרומה אמיתית.
הדרך היחידה בה יוסטון תוכל לעשות משהו מול הווריירס היא להשתמש נכון בשחקנים שהיא הביאה כדי לעשות משהו מול הווריירס.
כמובן שצריך שניים לטנגו והקצב הגבוה וההתפוצצות הזו של יוסטון לא הייתה מתאפשרת בלי משחק גרוע באמת של כל וורייר שאיננו עונה לשם קווין דוראנט. KD קלע הלילה 38 נקודות וכל שאר שחקני החמישייה (קרי, תומפסון, גרין ואיגודאלה) קלעו גם יחד רק 35. ככה, לווריירס אין סיכוי.
אם את משחק 1 סיימה האלופה עם 9 איבודים בלבד ולא פחות חשוב מכך, עם 9 חטיפות, הרי שהפעם היא איבדה 15 כדורים (חמישה מהם בחמש הדקות הראשונות של המשחק) וחטפה רק שישה כדורים. ביחד, אלו תשעה פוזשנים פחות לווריירס לעומת המשחק הראשון וזה מנע מגולדן סטייט להכתיב את הקצב שלה ולהשיג נקודות קלות במתפרצות.
במשחק הקודם היא קלעה לא פחות מ-18 כאלה, מול 3 בלבד של הרוקטס. הפעם יוסטון סיימה עם 12 נקודות במתפרצות וגולדן סטייט רק 7. המארחים שיחקו כמו שרצו, בקצב בינוני במקרה הטוב (אך עדיין מהיר יחסית למה שהתרגלנו מהם) ולא פחות חשוב, מנעו מגולדן סטייט לייצר ריצה שיכולה לחסל משחקים.
בסופו של יום, גולדן סטייט נראתה כמו קליבלנד. כוכב על אחד שקולע וקולע וקולע, וחבורה שלא מצליחה לייצר כמעט כלום מסביבו.
בניגוד לקאבס, כאן מדובר בעוד שלושה אולסטארים וכמה שחקני משנה מבריקים במיוחד, כך שסביר להניח שבבית, כבר ממשחק 3, גולדן סטייט תיראה טוב יותר ברמה הקבוצתית וגם השלשות יחזרו ליפול. אחרי הכל, הווריירס כבר הפסידו בפלייאוף הזה גם בסן אנטוניו החלשה וגם בניו אורלינס, שם חטפו בראש כמו הפעם. הם יודעים להתרומם בחזרה.
כך או כך, יכול להיות שד'אנטוני מצא הפעם את הנוסחה שתאפשר לו לחיות עם דוראנט ולמנוע מכל השאר לנצח אותו.