האם המנוחה הארוכה תעזור לקליבלנד או תיפגע בה?
ב-NBA עשו השנה כמה פאשלות די רציניות בכל הנוגע ללו"ז של הפלייאוף. הגדולה מכולן: לא פחות מארבעה ימים בין משחק 2 למשחק 3 בשתי סדרות הגמר האזוריות. וכיוון שמתוך כל ארבע הקבוצות שנשארו עמנו, רק אחת נמצאת בצרות רציניות, נשאל את עצמנו האם ההמתנה הזו טובה או לא טובה לקאבלירס.
בשנה שעברה, אחרי שניצחה את בוסטון בקלות בחוץ במשחק 1 ושחטה אותה במשחק 2, קליבלנד טסה הביתה לשני משחקים, במטרה לסגור את הסדרה ולנוח עוד קצת לפני הגמר. משחק 3 נערך אז באוהיו שני לילות בלבד אחרי שהקאבס ניצחו ב-44 הפרש בבוסטון והסלטיקס, איכשהו, גירדו ניצחון מדהים ודאגו שהסדרה תחזור אליהם הביתה לעוד משחק.
משם והלאה קליבלנד הסתדרה, אבל המנוחה הקצרה (והשגרתית) ההיא, בין משחק 2 ל-3, אפשרה דווקא לבוסטון להפתיע עם כמה דברים לא צפויים, כמו 27 נקודות של מרקוס סמארט או הגבלתו של לברון ל-11 נקודות בלבד באחד ממשחקי הפלייאוף הגרועים בחייו.
הפעם כאמור, בניגוד לשנה שעברה, בוסטון יוצאת לקליבלנד ביתרון 0:2 ולא בפיגור כזה והקאבס הם אלה שצריכים להגיב. אין להם את אלמנט ההפתעה או אלמנט הנקמה המהירה, בגלל ההמתנה הארוכה וזה עלול לשחק לידיו של בראד סטיבנס, שמקבל עוד יומיים לא צפויים כדי לנסות לייצר כמה קסמים נוספים ולמצוא עוד ועוד חורים אצל הקאבס, כפי שעשה טוב כל כך בשני המשחקים הראשונים.
מצד שני, לברון ג'יימס זוכה למנוחה די נדירה וגם זה יכול להיות משמעותי. קינג ג'יימס טוחן דקות בפלייאוף הזה. הוא מוביל כמובן את כל משתתפי הפוסטסיזן עם לא פחות מ-530 דקות ב-13 משחקים עד כה (כמעט 20 אחוז מכמות הדקות ששיחק לכל אורך העונה הסדירה), כאשר הבאים בתור ברשימה הזו הם הטריו של בוסטון, רוז'יר, הורפורד וטייטום, אבל הם שיחקו משחק אחד יותר. ברבע האחרון של משחק 2, לברון נראה עייף. הוא הצליח בשארית כוחותיו להחזיר את הקאבס לחיים ולפיגור שש בלבד, אבל משם והלאה בוסטון השתלטה שוב על המשחק וניצחה בקלות, בעוד טיי לו מוותר על הכוכב שלו בדקות האחרונות.
משחק 2 היה הצמוד יותר מבין השניים בבוסטון, בעיקר כי לברון התפוצץ מהשנייה הראשונה עם 21 נקודות ברבע הפותח. קליבלנד צריכה את האנרגיות והסלים המשוגעים שלו מהרגע הראשון גם במשחק 3, כי אם הפעם יהיו לו כוחות מחודשים והוא יפתח את המשחק טוב, הקאבס יוכלו לייצר פער שבחוץ, לבוסטון יהיה הרבה יותר קשה לחזור ממנו.
איך בוסטון יכולה לגנוב עוד משחק חוץ?
ואם כבר דיברנו על בוסטון בחוץ, מה עוד נגיד על הקבוצה שרחוקה, איכשהו, רק שני ניצחונות מהעפלה סנסציונית לגמר ה-NBA? הסלטיקס אפילו לא צריכים לנצח בקליבלנד כדי שזה יקרה, אבל לא מומלץ להם להגיע למשחק שביעי ומכריע מול לברון, גם אם זה יהיה ב-TD גארדן בו הם מציגים בפלייאוף הזה יכולת אדירה (מאזן 0:9 בבית בהפרש ממוצע של 11.3 נקודות למשחק).
אז מה עושים? מנצחים בקליבלנד. הבעיה? בוסטון במאזן 4:1 בלבד בפלייאוף הזה במשחקי החוץ, כולל הפסדים ב-24 ו-11 הפרש במילווקי וב-11 הפרש בפילדלפיה. ניצחון החוץ היחיד של הסלטיקס בפלייאוף הזה היה במשחק הקונפטי בפילדלפיה, אליו התייצבו הירוקים בדיוק כמו הפעם, ביתרון 0:2. המפתח שלהם למשחק ההוא היה ההופעה המעולה של ג'ייסון טייטום (24 נקודות ב-64.7 אחוז מהשדה) ובוסטון תזדקק שוב לרוקי שלה במיטבו, אחרי שבשני המשחקים הראשונים מול הקאבס הוא היה קצת מפוזר עם 27 נקודות ב-47.8 אחוז בלבד מהשדה. טייטום של הרבע השני במשחק 2 הוא בדיוק מה שבוסטון זקוקה לו כדי לעקוץ באחד משני משחקי החוץ הקרובים ולהיות על המסלול המהיר לגמר. את השאר יעשה סטיבנס.
האם יוסטון מסוגלת לשחזר את היכולת ממשחק 2 גם באורקל ארינה?
לפני שגמר המערב יצא לדרך ובעיקר אחרי משחק 1 הדי חד צדדי, היה קל לשכוח שהרוקטס ניצחו העונה לא פחות מ-65 משחקים ושלטו לחלוטין בעונה הסדירה. הם הזכירו את זה במשחק 2, עם הופעה דומיננטית וניצחון מוחץ, אבל לשחזר את זה באוקלנד כבר תהיה משימה הרבה יותר מסובכת.
הכל הלך ליוסטון במשחק 2, בדיוק כמו שדריל מורי חלם שיהיה כאשר הרכיב את הסגל הזה. פי ג'יי טאקר צולף שלשות מהפינה, אריק גורדון צולף שלשות מכל מקום, יש מי שיעצור את סטף קרי וקליי תומפסון ופתאום, גולדן סטייט, מלכת המסירות והמשחק הקבוצתי והיפה, הופכת לסוג של קליבלנד עם בידודים בלתי נגמרים לקווין דוראנט, שעם כל הכבוד לו, הוא לא לברון.
מייק ד'אנטוני אפילו העז לעקוץ את הבידודים הללו במסיבת העיתונאים שאחרי הניצחון הענק של יוסטון, אבל הוא צריך לשבור את הראש בימים האלה כדי להבין מה עוד אפשר לעשות, כי הוא לא יקבל עוד משחק בו טאקר קולע שתי נקודות פחות מקרי ותומפסון גם יחד.
בתור התחלה, מה שעוד נשאר ליוסטון בקנה זו הופעה טובה של כריס פול. בגמר האזורי הראשון בקריירה שלו, הרכז הוותיק מספק לא מעט רגעים יפים, אבל עדיין לא לקח על עצמו משחק שלם, כמו שעשה למשל במשחק 5 נגד יוטה, כשהארדן היה חולה. לפול, שנהנה בסך הכל מפלייאוף מצוין, בהחלט יש את היכולות לנצח לבד משחק אחד בסדרה הזו ואם הוא יצליח לעשות זאת באורקל ארינה, יוסטון תחזיר לעצמה את יתרון הביתיות. מכל שחקני יוסטון, CP3 הוא הכי "מרושע", זה שיכול לבוא לבית החם של גולדן סטייט, לא להיבהל מהקהל ולצלוף 40 נקודות. בינתיים הווריירס מגבילים אותו ל-19.5 נקודות, 25 אחוז בלבד לשלוש (3 מ-12, אחרי שקלע ב-44 אחוז לשלוש בסדרה מול יוטה) ורק 4.5 אסיסטים בממוצע בשני המשחקים הראשונים, וזו ההזדמנות שלו להתעלות על הבמה הגדולה ביותר בקריירה שלו עד היום.
חוץ מפול, מי שעוד יצטרכו לעזור אל מול הירידה הצפויה של טאקר ואריזה הם קלינט קאפלה ולוק מבה א מוטה. הסנטר, שהיה פנטסטי מול יוטה, לא ממש מוצא את עצמו נגד החמישייה הנמוכה של הווריירס. הוא אומנם קולע בקלות כשהוא מקבל את הכדור (80 אחוז מהשדה בשני המשחקים הראשונים), אבל הוא בקושי מקבל את הכדור (5 זריקות בממוצע למשחק בסדרה הזו, לעומת 10.1 בשני הסיבובים הראשונים).
ד'אנטוני יצטרך להחליט אם הוא מחפש בכוח פתרונות לקאפלה, או מעביר את הדקות שלו למישהו אחר והדברים הללו נכונים עוד יותר לגבי הפורוורד הקמרוני, שנראה נורא בפלייאוף הזה. מבה א מוטה נפצע בכתף רגע לפני סיום העונה, פספס את הסיבוב הראשון כולו וחזר מול יוטה, אבל מתקשה מאוד בתנועת הקליעה שלו וסיפק רק סל שדה אחד ומטה בשישה משבעת המשחקים שלו בפוסטסיזן. בסך הכל, הוא עומד על 8 מ-32 מהשדה, 25 אחוזים מזעזעים מאוד (2 מ-13 לשלוש ב-15.4 אחוזים עוד יותר מזעזעים) ובמשחק 2 ד'אנטוני בקושי שיתף אותו (7 דקות בלבד, לעומת 18.6 לפני המשחק הזה). מבה א מוטה היה אמור להיות עוד גוף ארוך שיאט את הווריירס ובעיקר את דוראנט, אבל אם הוא לא מסוגל, הוא לא יכול להיות על המגרש.
גולדן סטייט לא מרבה להפסיד בפלייאוף תחת סטיב קר, אבל כשזה קורה, ובעיקר כשהיא חוטפת בראש, היא מגיבה טוב בדרך כלל. בשנה שעברה ספגה 21 הפרש במשחק 4 של הגמר וניצחה את משחק 5 כדי לזכות באליפות וגם העונה, אחרי תבוסה בניו אורלינס במשחק 3, היא דרסה את הפליקנס במשחק 4 וחיסלה את הסדרה. יוסטון חייבת למצוא איך להתמודד עם הסערה שתבוא, בעיקר מכיוונו של סטף קרי שירצה לשכוח ממשחק 2 כמה שיותר מהר.
האם סטף קרי פצוע ומה זה אומר על הווריירס?
ומכאן נעבור לקרי. יוסטון סימנה אותו היטב במשחק 2 ותקפה אותו ב-23 פוזשנים, יותר מכל שחקן יריב אחר של הרוקטס בכל משחק אחר בפלייאוף הזה. ה-MVP לשעבר הודה לאחר התבוסה שגולדן סטייט הייתה "איטית מדי בצעד אחד" לעומת הרוקטס וזה התחיל בו, כאשר כריס פול משיג נקמה קטנה על מהלך שקרי עשה לו לפני כמה שנים, וזורק את הגארד של האלופה לפרקט.
יוסטון תוקפת את קרי בעיקר דרך הבידודים המפורסמים שלה (15 כאלה עליו במשחק 1 ועוד 13 במשחק 2, יותר ממה שהוא נאלץ להגן מולו בכל משחק אחר בקריירה שלו) והיא מרשה לעצמה לעשות זאת, ולא לנסות אפילו להסתיר את המצב, כי קרי נראה כמי שמתמודד עדיין עם הפציעה בברך.
קרי פספס את עשרת המשחקים האחרונים של העונה הסדירה ואת ששת הראשונים של הפלייאוף הזה בגלל הנקע בברך ולמרות שנראה בסדר לאחר שחזר מול ניו אורלינס, כרגע נדמה שהוא לא ממש בריא וליוסטון יש את הכלים לתקוף אותו שוב ושוב.
ההפוגה בין משחק 2 ל-3 תאפשר לסטיב קר לבחון היטב את מה שקרה ולנסות למצוא את הפתרונות לקשיים של קרי בהגנה, שם הוא מוציא כל כך הרבה אנרגיה עד שגם ההתקפה שלו נפגעת, אבל גם אם קר אכן יחזור עם תשובות והווריירס יעפילו לגמר, אם אחד משני הכוכבים הגדולים שלהם פצוע, אולי יש לגולדן סטייט איזושהי סיבה לדאגה.
איך עומרי כספי היה יכול לעזור לגולדן סטייט כרגע?
אולי כבר הספקתם לשכוח, אבל עד לשבוע האחרון של העונה, הפורוורד הישראלי היה חלק מהאלופה ואמור היה לשחק עמה בפלייאוף, לפני שאיבד את מקומו לקווין קוק.
אז כצפוי, ברגע שקרי שב לפרקט מהפציעה, קוק חזר למימדיו הטבעיים כשחקן שולי מאוד בגולדן סטייט ובפלייאוף הזה הוא קולע רק 6.6 נקודות ב-15 דקות בממוצע למשחק, אחרי 13.2 נקודות ב-28.7 דקות בחודש מרץ ו-14.3 ב-35.8 דקות באפריל, לקראת סיום העונה הסדירה.
בלי קשר, לווריירס יותר קשה העונה מאשר בעונה שעברה, אז דרסו את המערב עם 0:12 קליל בדרך לגמר. גולדן סטייט כבר איבדה משחק אחד בכל סדרה השנה ואפשר לדמיין מה בכל זאת כספי היה יכול לתרום לה בפלייאוף הזה, אם היה שומר על הדקות שקיבל בנובמבר ודצמבר, אז שיחק באופן קבוע ברוטציה.
כספי של החצי הראשון של העונה לא סיפק את השלשות שציפו ממנו לתת ושבשבילן הוא הובא מלכתחילה, אבל כן הצליח לייצר לווריירס הרבה נקודות קלות בעזרת החיתוכים שלו. גולדן סטייט רק במקום ה-13 מבין משתתפות הפלייאוף בממוצע הנקודות שלה בצבע למשחק עם 39.2, ירידה של כמעט 5 נקודות מה-44.1 שלה בעונה הסדירה. לכספי היו בעונה הסדירה 3.8 נקודות בצבע כל משחק ומבין שחקני הספסל, הוא היה שלישי בנתון הזה, אחרי דייויד ווסט וזאזה פאצ'וליה.
וזה עוד עניין. הספסל של הווריירס קצת חסר אנרגיות, משהו שכספי, כששיחק, היא מייצר. בכל פעם שסטיב קר מוריד את קווין דוראנט ודריימונד גרין, רמת האינטנסיביות של הווריירס צוללת במהרה וזה עלה ביוקר בכמה משחקים עד כה.
לסיום, חשוב לומר: עומרי כספי הוא ממש לא ההבדל בין גולדן סטייט טובה לפחות טובה. גם הוא יודע את זה. אבל שווה בכל זאת לחשוב, אם לשפוט רק לפי מה שנתן כאשר כן שיחק, בחצי העונה הראשונה, איפה הוא כן יכול היה לתרום ולחזק את גולדן סטייט הנוכחית.