העונה החולפת ב-NBA הגיעה לסיומה בבוקר ה-9 ביוני ומאז, תוך קצת פחות מחודשיים, הספקנו לעבור כמעט את כל מוקדי הפגרה. זה התחיל עם הדראפט, נמשך היישר לשוק החופשי והתגלגל אל ליגת הקיץ בלאס וגאס, שסיפקה לקבוצות הזדמנות ראשונה לראות את הרוקיז הנוצצים שלהן. אפילו הטריידים הגדולים באמת כבר מאחורינו וכעת, כאשר רוב הסגלים שלמים, כולם מחכים ל-22 בספטמבר, אז ייצאו לדרך מחנות האימונים. וכיוון שכל מה שנשאר לנו זה להמתין, ננסה בינתיים לסכם את הפגרה ולבדוק מי הקבוצות שהצטיינו ומי אלה שפחות.
המצטיינות:
דאלאס: מארק קיובן, אחד שלא מפחד מאף אחד, לא היסס להצהיר במהלך העונה שעברה שהקבוצה שלו נמצאת בשלב הטאנקינג ואכן, המאבס הפסידו 58 משחקים, הכי הרבה שלהם מאז שנות ה-90 העגומות. לצערם, זה הספיק רק לבחירה החמישית בדראפט, אבל בזכות תושיה וחוכמה המאבס קפצו למעלה והשיגו עם הבחירה 3 את לוקה דונצ'יץ'. אם המהלך הזה יצליח ודונצ'יץ' יהפוך לכוכב עליו כולם חולמים, זה יכול להיות רגע שמשנה מועדון, כמו הבחירה ההיא בנוביצקי לפני שני עשורים.
נוביצקי עצמו נשאר על חוזה צנוע לעוד עונה ויעניק חפיפה והדרכה מושלמת לדונצ'יץ' והמאבס לקחו גם את ג'יילן ברונסון, שחקן מוגבל משהו אבל גם כזה שלקח שתי אליפויות מכללות והיה אדיר בטורניר האחרון. גם הוא וגם דונצ'יץ' מנוסים במשחקים גדולים ומול קהל רב, לא משהו שגרתי עבור רוקיז. אם לא די בכך, הרי ששלוש שנים אחרי הניסיון הקודם, הפעם דאלאס הצליחה להנחית את דיאנדרה ג'ורדן ויחד עם ההתפתחות של דניס סמית' ג'וניור שמתחיל עונה שנייה, נראה שמשהו טוב ומעניין מאוד נבנה שוב בטקסס.
קליבלנד: סביר להניח שהקאבס חלמו בסתר ליבם על הישארות של לברון, אבל הם גם ידעו שזה כנראה לא הולך לקרות והמהלכים שעשו מאז הודעת העזיבה מראים שהקבוצה התכוננה היטב לעתיד. קליבלנד יודעת שהיא חוזרת כעת לבינוניות והיא החליטה לעשות את זה עם כמה שיותר סטייל וכמה שפחות התרסקות.
ההחתמה של קווין לאב על חוזה ארוך טווח וגדול הייתה הצעד האחרון בשרשרת, צעד שהפך את הקבוצה לשלו, בהנהגתו. עם הבחירה 8, שהגיעה אחרי הטרייד האיום ההוא עם בוסטון, קליבלנד השיגה את קולין סקסטון, שהותיר רושם נהדר בווגאס. הקאבס כנראה יתעקשו על רודני הוד ואם יצליחו למצוא טריידים טובים על קייל קורבר וג'ורג' היל, יהיו להם עוד כמה כלים להמשיך לבנות מהם.
ניו יורק: מישהו מוכן כבר להציל את הניקס? אחרי יותר מדי שנים של גיהנום, נדמה שמשהו טוב קורה במדיסון סקוור גארדן. זה התחיל עם ההחתמה של דייויד פיזדייל לעמדת המאמן ונמשך עם בחירת דראפט מפתיעה באיכותה - קווין נוקס במקום התשיעי. נוקס הצית את הדימיון בליגת הקיץ עם יכולת מרהיבה ולצדו, הניקס הימרו על מריו האזוניה, שחקן שמעולם לא הגשים את הפוטנציאל שלו, אבל מגיע לתפוח הגדול בגיל 23 בלבד.
לפורזינגיס עוד ייקח זמן לחזור מהפציעה, אבל כשזה יקרה, לניקס יהיה סופסוף מה להציע לו והכי חשוב, לאט לאט ניו יורק מתחילה לפנות מקום בסגל לקראת המאמץ הגדול באמת שלה: לשכנע בעתיד את קווין דוראנט וקיירי אירווינג לאחד כוחות וסופסוף, להציל את הניקס.
גולדן סטייט: מה עוד אפשר לתת למישהו שיש לו הכל? את דמרקוס קאזינס כנראה. בוגי לא ישחק עד פגרת האולסטאר על פי ההערכות, אבל כאשר יהיה כשיר, הווריירס יוכלו להעמיד חמישיית אולסטארים, אחת המפלצתיות בתולדות הכדורסל. ואם לא יצליח לחזור לעצמו? כנראה שגולדן סטייט, 1:8 בהליכה בשני הגמרים האחרונים, תעמוד גם בזה ותסתדר בלעדיו.
כל הקבוצות בליגה נבהלו מקאזינס, אז דווקא הטובה מביניהן ניצלה את ההזדמנות ונתנה לו חוזה נמוך, כאשר לשני הצדדים ברור שזה שידוך לעונה אחת בלבד, כזה שיכול לעבוד בצורה מושלמת או מקסימום, להיות עוד פסיק בריצה ההיסטורית של הקבוצה מהמפרץ. אם לא די בכך, הווריירס סגרו תוך רגעים ספורים מתחילת השוק את כל השמועות על עזיבה אפשרית של KD, שחתם לעונה פלוס אופציה לעונה נוספת. אחרי חודשיים של פגרה, קשה לראות מי מערער על הדומיננטיות של האלופה בזמן הקרוב.
אורלנדו: אחרי שש שנים במעמקי הליגה (26 ניצחונות בממוצע לעונה בתקופה הזו), המג'יק מנסים לחזור לרלוונטיות. הדרך עוד ארוכה מאוד וכל הטאנקינג של השנים האחרונות בקושי הניב משהו, אבל אולי יש קצת אור בקצה המנהרה בבית של מיקי מאוס. קודם כל, יש מאמן. סטיב קליפורד, שעשה עבודה נהדרת עם לא-יותר-מדי בשארלוט במשך כמה עונות, נכנס לנעליו של פרנק ווגל המאכזב.
בדראפט, מו באמבה ומוטת הידיים המפחידה שלו נחתו היישר לידיים של המג'יק, במקום השישי. באמבה יכול להיות הדבר הגדול הבא בליגה, תרתי משמע, סנטר כמו שאורלנדו אוהבת מימי שאק או דווייט. ארון גורדון, השחקן הכי טוב של אורלנדו, לא ניסה בכלל לבדוק את השוק כשחקן חופשי עם הגבלה ומיד חתם ל-4 שנים תמורת 84 מיליון דולר, חוזה כזה שמאפשר למג'יק להעביר אותו די בקלות בטרייד בהמשך, במידת הצורך. זה עדיין לא מספיק ליותר מדי, אבל אפשר לבנות על יותר מ-26 ניצחונות לשם שינוי.
המאכזבות:
אטלנטה: ההוקס לא אהבו את מה שראו מדונצ'יץ' ולקחו הימור עצום עם הטרייד שהביא להם את טריי יאנג. אם יאנג ישתלב בליגה, הוא יהפוך לכוכב על, אבל לפחות בתור התחלה (וליגת הקיץ היא לא מדגם מייצג, אבל עדיין...) זה נראה רע מאוד עבור השחקן המגניב הזה. לאטלנטה היו בסך הכל לא פחות משלוש בחירות בסיבוב הראשון וחוץ מיאנג, היא הימרה על עוד שני שחקנים שיכולים להיות בום או באסט, קווין הרטר ועומארי ספלמן האתלטי, מהאלופה וילאנובה.
מעבר לדראפט, ההוקס הביאו בטרייד את ג'רמי לין, שמצבו הבריאותי ומצב החשק שלו לא ממש ברורים כרגע ואז שלחו את דניס שרודר, השחקן הכי איכותי שלהם בעונה שעברה, לת'אנדר תמורת כרמלו אנתוני שימשיך הלאה ולא ישחק עבור ההוקס. בשביל כל הסיפור הזה, הם קיבלו בחירת סיבוב ראשון מוגנת מאוד ב-2022 או בקיצור, לא יותר מדי. תוסיפו לכל זה את לויד פירס בתפקיד ראשון בקריירה כמאמן ראשי ותקבלו קבוצה שלא נראית מבטיחה לתקופה הקרובה. אולי אם הכל יתחבר יום אחד.
לוס אנג'לס קליפרס: אף אחד לא הצליח להבין איך בעונה שעברה, אחרי שנפרדו גם מכריס פול וגם מבלייק גריפין, הקליפרס המשיכו להיאבק על הפלייאוף כמעט עד לרגע האחרון. אל דאגה, בעונה הקרובה זה לא הולך לקרות. גם דיאנדרה ג'ורדן עזב וכך, הגיע לסיומו הרשמי הטריו של ה"לוב סיטי". על הדרך, דוק סופסוף נפרד מהבן המעצבן שלו, אוסטין ריברס, שהלך בטרייד לוושינגטון, הרחק הרחק מאבא. אז מה נשאר לנו? קבוצה עם כמה שמות מעניינים (לו וויליאמס, אייברי בראדלי, פטריק בברלי) ובעיקר, עם הרבה תהיות אחרי שתי בחירות די משונות בדראפט: שיי גילגס אלכסנדר במקום ה-11 וג'רום רובינסון במקום ה-13, שני גארדים שהתאמתם לליגה מוטלת בספק ושכנראה יגרמו לעזיבתו של מילוש תאודוסיץ', הדבר הכי מרתק בצד האפרפר של LA בשנה שעברה.
פילדלפיה: כל הקבוצות האחרות ברשימה יכולות להישפט לפי המעשים שלהן בצורה נקייה, אבל אצל פילי זה לא המצב. דווקא אחרי שסופסוף עשתה את הקפיצה הענקית והפרוסס החל לספק את הסחורה עם מקום שלישי וחצי גמר מזרח, פילדלפיה נקלעה לבלגן לא מתכונן סביב בריאן קולאנג'לו, שהתפטר בעקבות פרשת חשבונות הטוויטר הסודיים.
בהיעדרו של ג'נרל מנג'ר, הסיקסרס התייצבו לדראפט בסיטואציה מוזרה והמאמן ברט בראון, שקיבל הארכת חוזה משמעותית (עדיין לא ברור אם הוא האיש הנכון לקחת את פילי לשלב הבא, או שהיה מתאים רק לתקופת הבנייה. בפלייאוף הוא היה חלש מאוד מול סטיבנס), נאלץ לשמש גם כמקבל החלטות ולבחור בין ההווה לעתיד של הקבוצה. הסיקסרס לקחו את אלוף המכללות מיקל ברידג'ס המקומי, שאימו עובדת בקבוצה ובזמן שהוא נחנק מדמעות התרגשות במסיבת העיתונאים של הדראפט, כבר הספיקו להעביר אותו בטרייד לפיניקס תמורת זהיר סמית', שחקן אתלטי ומסקרן, אבל גם כזה שלא ברור עד כמה יוכל להיות יציב.
הקבוצה כן הצליחה לשמור על ג'יי ג'יי רדיק, אך לא להביא את קוואי לאונרד, שהוזכר כאופציה לטרייד במשך תקופה ארוכה, עניין שאולי נפל בגלל המחסור ב-GM שייקח החלטות. זה החלון של פילי לעשות משהו והחלון הזה יכול להיסגר מהר מהצפוי אם הקבוצה לא תתייצב שוב.
לוס אנג'לס לייקרס: הפרובוקציה של הכתבה הזו. הלייקרס קיבלו את שחקן הכדורסל הטוב בעולם, כנראה השני הטוב אי פעם. אז איך הם יכולים להיות בצד הרע של הטקסט? כי מאותו רגע בו לברון הנחית את עצמו בעיר המלאכים, הקבוצה עשתה כמעט כל צעד אפשרי כדי להראות שהיא זורקת את העונה הקרובה לפח וממשיכה לחכות.
על הנייר, רעיון הגיוני בהתחשב בעוצמה של הווריירס ובזמן שלוקח לבנות סביב לברון אבל קודם כל, קינג ג'יימס לא הופך לצעיר יותר ולבזבז שנה שלו זה בעייתי וחוץ מזה, גם אם מחליטים ללכת בקטן, לא צריך להפוך את העסק לקרקס מוחלט עם מייקל ביזלי, קנטביוס קולדוול פופ, ג'בייל מגי, רייג'ון רונדו ולאנס סטיבנסון באותה קבוצה, לצד משפחת בול והפה הגדול שלה ולצד לברון, שתמיד מחולל סערות. לברון הבהיר שהוא ב-LA כדי להישאר, אבל הוא עלול לחטוף את הג'ננה מהר מאוד במהלך העונה הקרובה.
יוסטון: הרוקטס היו רחוקים דקות בודדות בעונה שעברה מהדחת האלופה גולדן סטייט, אבל הפגרה הנוכחית לא עשתה להם טוב. האובדן של טרבור אריזה ומיד אחריו של לוק מ'בה א מוטה, שניים מעוגני ההגנה של הקבוצה שעזרו להמם את הווריירס בכמה מפגשים בסדרה, תתברר כנראה כמכה רצינית, בעיקר כאשר מי שיקבל את הדקות שלהם יהיה ככל הנראה כרמלו אנתוני הגמור.
המהלך האחרון היה השארתו של קלינט קאפלה, שבחן את השוק והבין שאף אחת לא רוצה אותו בסכומים שיוסטון מוכנה לשלם. יכול להיות ש-90 מיליון ל-5 שנים עוד יתבררו כסכום הגיוני, אבל למי ששכח, קאפלה לא יכול היה להיות על המגרש במאני טיים מול הווריירס ולא בטוח שהוא האיש הנכון לחמישייה שיוסטון רוצה להריץ. יוסטון עדיין הקבוצה השנייה הכי טובה במערב, אבל הפער מהווריירס צמח בפגרה הזו והפער מהיריבות שלמטה הצטמצם.
וזו שלא ברורה:
דנבר: אחת הקבוצות הכי מסקרנות של הפגרה היא זו שפספסה את הפלייאוף אשתקד בערב סיום העונה, בקרב ישיר מול מינסוטה. ניקולה יוקיץ' יישאר בדנבר בשנים הקרובות, אחרי שחתם על חוזה ארוך טווח וכך גם וויל בארטון ומעבר לשניהם, הנאגטס לקחו שני הימורים ענקיים, שיכולים ללכת לכאן או לכאן. הראשון הוא מייקל פורטר ג'וניור, שהיה אמור להיות המקום הראשון בדראפט וראה איך הפציעות מורידות אותו למקום ה-14. הרבה קבוצות העדיפו לוותר, הנאגטס הלכו על זה בסוף הלוטרי ואולי יתנו לו לשבת שנה שלמה בחוץ, בתקווה שיחלים. אם יחלים, הוא יכול להיות השחקן הכי טוב בדראפט הזה.
ההימור הנוסף הוא אייזיאה תומאס, שלפני שנה חלם על חוזה של 100 מיליון וכעת הסתפק בחוזה מינימום, אחרי עונה רווית תהפוכות ובעיות. בקושי שנה חלפה מאז ש-IT היה מועמד ראוי ל-MVP ומלך הרבע הרביעי והוא יכול לפתור את אחת הצרות הכי גדולות של דנבר בעונה שעברה, בסיום המשחקים. מצד שני, עם האישיות התוססת שלו והאוויר הדליל במייל היי סיטי, הוא גם יכול לרסק עוד חדר הלבשה. דנבר, על הנייר, עשויה להיות הפתעת העונה, אבל בשביל זה היא צריכה שהרבה דברים ילכו לכיוון שלה.