גולדן סטייט תזכה באליפות. אם כל מה שמעניין אתכם ב-NBA זו השורה התחתונה ע״ש לארי או׳בריאן, כבו את הטלפונים והטלוויזיה וחזרו אלינו בקיץ הבא, לפחות. אבל מתחת לטיול של הווריירס לעבר טבעת שלישית ברצף ורביעית בחמש שנים, העונה הקרובה מבטיחה הרבה סיפורים שיעסיקו אותנו בדרך ואחרי הפיינלס של 2019. נכון, אף אחד מהם לא יכריע את האליפות, אולי גם לא את זו של 2020, אבל הם יהיו קריטיים בהנחת היסודות לכוחות הדומיננטיים הבאים של הליגה. הם גם יעניקו תקווה למקומות בהן היא לא ביקרה כבר הרבה, הרבה זמן. אלה הם, אם כן, חמישה דברים חשובים ש(אולי) יקרו ב-2019 מלבד האליפות של הווריירס.
- הלילה בערוץ הספורט: פותחים עונת NBA עם בוסטון - פילדלפיה וגולדן סטייט - אוקלהומה סיטי
אנתוני דייויס יעבור ל... קשה להאמין שדייויס יראה את עתידו בניו אורלינס אחרי עוד עונה בינונית שתסתיים במקרה הטוב בסיבוב הראשון בפלייאוף. מצד שני, קשה להאמין שהפליקנס ירימו דגל לבן וישלחו אותו למקום אחר באמצע העונה. בקיץ הבא AD יהיה זכאי לחתום על חוזה סופר-מקס וקבוצות לא מוותרות מראש על האפשרות לשריין כישרון בקנה מידה נדיר שכזה. כך שהכל יתנקז לקיץ הבא, כשדייויס כנראה יסרב לחוזה החדש ואולי גם ידרוש טרייד כשנותרו לו שנתיים בחוזה הנוכחי, בדומה לקיירי אירווינג.
לפי רוב הדיווחים, היעדים המובילים הם בוסטון, פילדלפיה והלייקרס - כל אחת מהן צעירה, משופעת בכישרון ומסוגלת להעמיד הצעה שבמצבם הפליקנס יתפתו לקבל. אבל האקס פקטור במרוץ הזה אמור להיות לברון ג׳יימס, שוודאי יאיץ במג׳יק ג׳ונסון וברוב פלינקה להיות יותר אגרסיביים מהמתחרות וכבר עזר לצרף את דייויס לסוכנות השחקנים "קלאץ'". הסלטיקס והסיקסרס יכולים (בצדק) להאמין שגם בלי דייויס יש להן מספיק כדי להגיע לגמר. לפחות בינתיים, נראה שהן גם פחות ששות להיפרד מהנכסים הגדולים שלהן (שאריץ׳ ופולץ, טייטום ובראון), אם כי קצת יותר קשה להבין את פילי. בכל מקרה, הלייקרס יסיימו עונה ראשונה עם לברון, לא יתקרבו לאליפות וירגישו שהישבן מתחיל להתחמם. כנראה שזה לא יספיק כדי להציע בתמורה את ברנדון אינגרם, אבל את לונזו, קוזמה והארט בהחלט כן. בכלל לא בטוח שזה יספיק מבחינת הפליקנס, אבל אם צריך להמר, ב-2019/20 דייויס יהיה בלייקרס.
בסדר, הבנו שהווריירס טובים (צילום: Getty)
מילווקי תהיה הסוס השחור של המזרח. כנראה שלא היה דבר יותר מתסכל בעונה שעברה מאשר לראות פוטנציאל לכדורסל כל כך כיפי כמו שיש בבאקס מתבזבז בידיים של ג׳ייסון קיד וג׳ו פרונטי. מגיע ליאניס לעבוד סוף סוף עם מאמן יצירתי כמו מייק בודנהולצר. לפי משחקי קדם העונה, היעילות ההתקפית השתפרה פלאים, גם אם הקצב עדיין נמוך. זה בכל מקרה אמור להשתנות דרמטית, כדי ליהנות מהיתרונות של אנטטוקומפו במגרש הפתוח. נכון, כולה פריסיזן ולא צריך להיסחף, אבל לשחקן הכי טוב במזרח יהיה עכשיו גם מאמן מהטובים בליגה, שעשה דברים יפים באטלנטה לפני שהיא עברה לעסקי הטאנקינג.
הבאקס יהיו מהירים יותר, מרווחים יותר, קולעים יותר וכל זה כדי לפנות את הצבע לסופרסטאר הכי ייחודי שיש בליגה כרגע. זוכרים איך זה נראה כשבמיאמי הבינו שהכי טוב לשים מסביב ללברון כמה שיותר קלעים? כזה, רק יותר מהר. כמו לברון, יאניס גם ינהל התקפות מעמדת פוינט פורוורד וייתן לאריק בלדסו לעשות את מה שהוא אוהב, לזרוק. ובקיץ הבא ייפטרו הבאקס מאריק בלדסו שמסיים חוזה ואולי ישכנעו כוכב להצטרף. ברור שפילדלפיה, בוסטון ואפילו טורונטו יותר מהוקצעות ומגובשות, אבל תמיד קשה להמר נגד השחקן הכי טוב בסדרה. ובכל סדרה בה מילווקי תשחק, ברור מי זה יהיה. והעונה גם יהיה לו מאמן טוב. מה שמביא אותנו ל...
יאניס יזכה ב-MVP. סכנויות ההימורים הכתירו את לברון ודייויס כפייבוריטים, אבל קשה לראות את שניהם מנצחים מספיק משחקים - מאז 2007, הזוכה הגיע מקבוצה שניצחה לפחות 55 משחקים, חוץ מראסל ווסטברוק ב-2017, והמקרה של ווסטברוק יוצא דופן בגלל השיא הסטטיסטי הנדיר. חוץ מזה, אחרי 15 שנים, לברון צריך להמציא את עצמו מחדש כדי לזכות בפעם החמישית (טיעון דומה לזה של אוהדי מסי כשהפרעוש לא היה מועמד לשחקן השנה בעולם - טכנית, לברון צריך להיות ה-MVP כל שנה) ולא בטוח שיהיו לו את האנרגיות, במיוחד בשנה הראשונה שלו בקבוצה חדשה, תמיד הפכפכה ומטלטלת.
מעל הראש של דייויס ירחף הענן של החוזה הבא ועתידו בניו אורלינס ומחוצה לה, וגם הסגל שלו יצטרך זמן להתחבר, עם שני שחקני חמישייה חדשים (אלפריד פייטון וג׳וליוס רנדל). זה משאיר מקום ליאניס, שכאמור צפוי לפרוח במילווקי החדשה ואפשר לצפות ממנו להגיע ל-29-30 נקודות ו-12 ריבאונדים בערב, יחד עם סביבות 5 אסיסטים. אם הבאקס ינצחו 55 משחקים, לא דבר מופרך בהתחשב בכמות הקבוצות הרעות במזרח, יוון תהפוך למדינה החמישית עם MVP (ארה״ב, ניגריה, קנדה וגרמניה).
2019 תהיה השנה של הניקס. זה לא אומר אליפות או אפילו פלייאוף, אבל מועדון הפאר הכי חבוט בספורט האמריקאי חוזר להאמין. דייויד פיזדייל הוא בחירה מעולה לפתח את קווין נוקס ופרנק ניליקינה, שני הצעירים המבטיחים בסגל. התזמון של הפציעה של קריסטפס פורזינגיס והיעדר שאיפות הפלייאוף מורידים מהלחץ עליו לחזור, כך שכבר כעת יש הרבה סיבות לשאת עיניים לקיץ. קיירי אירווינג ו/או קווין דוראנט כנראה לא יגיעו, אבל קוואי לנארד או ג׳ימי באטלר אולי כן, ואם זה יחד עם קמבה ווקר, למשל, השלד של פורזינגיס-נוקס-ניליקינה והרבה כסף שמתפנה לשחקנים משניים, הניקס סוף סוף יוכלו להשתחרר מהתקופה האומללה.
כמו תמיד, עתיד המועדון תלוי בהנהלה שלו, וכאן אמורים לראות שינוי. אחרי יותר מ-15 שנים של אייזאה תומאס, דוני וולש ופיל ג׳קסון, הגיע שם פחות מוכר לאוהד הממוצע, אבל כנראה יותר מוכשר לתפקיד. סקוט פרי החל את דרכו הניהולית בצוות של דטרויט, שם עזר לבנות סגל שהגיע שש פעמים רצופות לגמר המזרח, פעמיים לגמר הליגה ואפילו לקח אליפות. הוא היה אמור להושיע מועדון אומלל אחר, סקרמנטו, שם החתימו אותו באפריל, אבל שלושה חודשים אחר כך הצטרף לסטיב מילס בניו יורק. בשנה הבאה יגיע המבחן הגדול הראשון שלו - אם ואיזה כוכב יסכים לנחות בגארדן. פיזדייל יעשה כיף עם הצעירים העונה ובקיץ פורזינגיס ישתכנע שכאן נמצא עתידו. היכונו לחזרה של הניקס.
קוואי לנארד לא ישחק בלייקרס. קצת מתחמק, נכון, כי להגיד מה לא יקרה אמור להיות יותר קל, אבל במקרה מדובר בעובדה הכי מוגמרת של 2019 בעיני פרשנים, אוהדים וגורמים רבים בתוך הליגה. לקוואי יהיו שלוש אפשרויות בקיץ - לממש את האופציה לעונה נוספת בטורונטו (ישאיר סביב 15 מיליון דולר על השולחן), לצאת מהחוזה ולחתום מחדש בראפטורס, או לצאת ולהצטרף לקבוצה אחרת. כיליד לוס אנג׳לס, הלייקרס (וגם הקליפרס הנשכחים) הם הבחירה הטבעית. למי שדווח לגביו חזור ושוב שהוא מעוניין בשוק גדול, הכרה במעמדו, חוזה נעליים וכל יתר השופוני, LA היא מרכז העולם. אבל עם לברון תמיד תהיה כינור שני, אף פעם לא תהיה פרנצ׳ייז פלייר ועם כל מה שאנחנו יודעים (לכאורה) על לנארד וההעדפות שלו, להגיע ללייקרס כדי להיות האופציה השנייה (שלישית אם גם דייויס מגיע..) ולהוביל את יחידת ״הצוות של לברון לא מספיק טוב אז הוא צריך לסחוב אותו על הגב״ המאוסה, יהיה מהלך תמוה, אולי הרסני למה שאמור להיות שיא הקריירה שלו.
לך לניקס או לפילי, שני מועדוני פאר שיציבו אותך כפנים שלהם. תישאר בטורונטו קיבינימט. כל אחת משלוש האופציות האלה ייתנו לקוואי אפשרות להוביל קבוצה לסדרת הגמר על בסיס שנתי ובחלקן התהילה שיגרוף תהיה גדולה הרבה יותר מזו שיזכה לה כסגן של ג׳יימס. קיירי בטח יוכל לספר על זה דבר או שניים. קוואי יימצא בצומת דרכים בשנה הקרובה. אחרי עלייה מטאורית ו-MVP פיינלס בגיל 22, הגיעה סטגנציה מסוימת והשנה האחרונה ודאי לא הוסיפה לו מעריצים. לנארד היה בדרך להיות שחקן היסטורי, טופ 20 בכל הזמנים, ואולי יותר מכך. להיות הסייד קיק של לברון ישאיר אותו כעוד כוכב זמני, שעוד עשור או שניים נזכור במאוד במעומעם. אל תלך ללייקרס, קוואי. אל.