מכבי תל אביב איבדה הערב באיסטנבול את הסיכוי להעפיל גם באופן רשמי, אבל מבחינתה, עונת היורוליג הזו הסתיימה כבר מזמן. נאמר כבר הכל על העונה הזו, וברור שכגודל ההשקעה והציפיות, גודל הנפילה. מה לא שינו והחליפו במכבי השנה, ממאמנים ועד שחקנים, אבל ערימת הכישרון שהתקבצה לה בקיץ שעבר לא הצליחה להתחבר בשום שלב.
הפוקוס של הצהובים עבר לזירה המקומית, ולמעשה השינוי הגדול שחל במכבי בחודשים האחרונים היה בסגנון המשוחרר של שחקניה, ברגע שהיה ברור שלהצלבה הם כבר לא יגיעו. מכבי משחקת כמו קבוצה שאין לה מה להפסיד. גם כשלא הולך, יש הרבה פחות מבטים מתוסכלים, האווירה הרבה יותר חיובית גם אחרי טעויות, וגם אחרי ריצה כמו של אנדולו במחצית השנייה, אחרי שהטורקים הרימו את האגרסיביות והאינטנסיביות, היא לא נשברה. בכל כך הרבה מקרים זה הוביל לתבוסה ב-20-30 הפרש, אבל במיינדסט הנוכחי, השחקנים של בגאצקיס הצליחו להוריד ל-6-7, עדיין נשארה בתמונה ועם סיכוי לנצח.
גריינג'ר. גם כשאנדולו הרימה את האינטנסיביות, מכבי לא נשברה (Getty)
למה היא לא ניצחה גם הערב? המחלות הרגילות של קבלת החלטות רעה, איבודי כדור והגנה רכה. ברגעי ההכרעה, 6 דקות לסיום, בגאצקיס מעלה לפרקט בשיא המאני טיים את נימרוד לוי ואיתי שגב, שלא דרכו על המגרש כל הערב, ולמעשה כל העונה. זה לא הוגן כלפי השחקנים, שיושבים קרים במשך שעה וחצי ולפתע נזרקים למערכה. ועדיין, גם כשההחלטות הללו הגדילו את הפער מ-7 ל-13, מכבי לא נשברה, ובסבלנות הצליחה לזחול חזרה למשחק ולהישאר עם ראש מעל המים בעזרת הרבה עבודה קשה. ועדיין, בלי הלחץ ועם כל השחרור הזה, היא סופגת 92 נקודות, 8 מעל הממוצע שלה ביורוליג. ככה אי אפשר לנצח בחוץ.
אחרי כל השינויים, בסופו של דבר הסגל הנוכחי חלש משמעותית ממה שהיה בתחילת השנה, והיום המחליפים הם אלה שמקבלים את הבמה. בלי שחקני האגו שלה, ווימס ששוחרר וגאודלוק, יתר הזרים מאוד רעבים ורוצים
להוכיח שהמקום שלהם על הבמה הגדולה. ויקטור ראד, המחליף של קווינסי מילר, לוקח על עצמו את הקבוצה כמו שעשה בניז'ני, לטוב ולרע, די ג'יי סילי (המחליף של גאודלוק) וקולטון אייברסון (המחליף של צירבס) נלחמים כדי להוכיח שגם הם שווים מקום ביורוליג.
ראד. לוקח על עצמו הכל, לטוב ולרע (Getty)
אייברסון. האגו נעלם, המחליפים מנסים להוכיח את מקומם ביורוליג (Getty)
אחרי אובדן הסיכוי התיאורטי, המטרה במכבי תישאר כשהייתה: לאגור ניצחונות, גם מבחינת השחקנים, שמשחקים כעת על חוזה היורוליג הבא, וגם מבחינת המועדון, שלא רוצה את הכתם של המקום האחרון, שלא יוסיף לאף אחד כבוד. זה הקרב היחיד שנשאר, לא כי זה משנה משהו לשנים הבאות, אבל בשביל מלחמה על הכבוד עד השנייה האחרונה.
בארץ הסיפור אחר. מכבי לקחה גביע כסוג של אנדרדוג ועכשיו היא תצטרך לראות איך היא מתמודדת בליגה. עם
כל הנחישות, הקבוצתיות והאגרסיביות שהיא הביאה בתקופה האחרונה, היא הצליחה לנצח רק בדוחק קבוצות נחותות ממנה. ביתרון משחק בודד על הפועל חולון, היא גם יכולה לאבד את המקום הראשון. הליגה והגביע תמיד היו הלחם והחמאה של מכבי, אבל הם כבר לא באמת שלה הרבה זמן. ולא בטוח שהיא פייבוריטית.
מכבי חוגגת על הפועל. גם בארץ זה לא הולך להיות קל (אלן שיבר)