מתקרב הרגע בו נתחיל לדבר קצת, או קצת יותר מקצת, על נבן ספאחיה, החלטותיו המקצועיות ורמת ביצועיו במכבי תל אביב. מתקרב, אבל הרגע עדיין לא הגיע. נבן ספאחיה נחת הקיץ במכבי תל אביב קודם כל על תקן מעין נאמן שיפקח על הליך הבראתה. לאחר מספר שנים הרות אסון, נזקקה הסמי פינליסטית בראש ובראשונה לדמות מקצועית שתשיב מעט פאסון והגיון לפרקט של יד אליהו הישן. עוד לפני טקטיקות, תרגילים וניהול חילופים, נזקקה מכבי ת"א לדמות מתאימה, חזקה וכריזמטית ופגעה ביג טיים עם המאמן הקרואטי שחזר מה-NBA.
וגם מקצועית, נכון לתחילת חודש ינואר 2018, אפשר להגיד בלב שלם שמכבי ת"א מודל 2017/18 השתדרגה באופן משמעותי בעמדת מאמן לעומת אלו שאיישו את הנישה הזאת בשנים הקודמות. מכבי החדשה נראית ומשחקת, להבדיל מגרסאות החיקוי הפאתטיות שהסריחו את הפרקט בשנתיים הקדומות, כמו קבוצת יורוליג לגיטימית. וזה המון, כאשר קרדיט מרכזי בשינוי המגמה מגיע לקואץ' ספאחיה.
העניין הוא שבאיזשהו שלב נצטרך (מלהגים ואוהדים כאחד) להפסיק לבחון את המאמן הקרואטי והחביב רק באופן השוואתי למה שהיה עד חזרתו לארץ הקודש. ובאיזשהו שלב נצטרך להפסיק לשפוט אותו, לחיוב או לשלילה, רק בכובעו כמעין נאמן. ובאיזשהו שלב נצטרך לבקר אותו, עניינית, על בסיס ניהול חילופים, ניהול רוטציה וניהול משחק. והגנה. ולפחות נכון לעכשיו, על בסיס האופן שבו מתנהל ומנהל קואץ' ספאחיה (את גודס, כן?) את החומר שעומד לרשותו, צצים כאן הרבה מאוד סימני שאלה – שיכולים בהמשך להפוך לסימני קריאה.
חזינו בדוגמא נוספת לסימני השאלה המדוברים במשחק ההפסד של מכבי תל אביב אמש במדריד. ביתרון 52:54, כשנותרו 6:40 דקות לסיום הרבע השלישי במשחק החוץ במדריד, קרו כמה דברים רעים לקבוצה של נבן ספאחיה. הראשון שבהם - החלפתו של לוקה דונצ'י'ץ' בפביין קוזר, איננו באחריותו. אלא שבתוך פחות משישים שניות מרגע זה, החליף מאמנה של מכבי תל אביב שלושה שחקנים שפתחו עבורו את הרבע: קיין, רול ופרחוסקי. כשהחזיר לפרקט את רול וקיין, התוצאה כבר הייתה 54:67 למקומיים. את פרחוסקי, במשחקו הטוב ביותר בצהוב-כחול, השיב בפתיחת הרבע הרביעי.
צירוף האירועים, קרי ספסולו של דונצ'יץ' המתוסכל והכאוב מחד, פלוס השלכת חמישייה שכוללת את ג'קסון, דיברתולומיאו, זוסמן, בולדן וטיוס אל הפרקט סגרו עניין והפכו משחק צמוד לניצחון קל של הקבוצה המקומית. לא שמדובר בהכרח בהרכב רע במיוחד של מכבי תל אביב, אבל זה היה ההרכב הלא נכון למשחק הזה ולדקות הללו. התקפית והגנתית.
סימני שאלה שעלולים להפוך לסימני קריאה. ספאחיה
נתחיל בדוגמא הגנתית. חרף משחק התקפה טוב, התקשה מאוד יובל זוסמן בכל מאצ'מאפ הגנתי אליו הוצב אתמול. הדבר בלט כבר במחצית הראשונה. כאן, ברבע השלישי, יש טיפול לא מספיק טוב של זוסמן וטיוס בפיק אנד רול קוזר וטבארס. עזרה מיותרת של ג'קסון מהצד החזק (הצד הקרוב לכדור) הובילה לשלשה של קמפאצו מהפינה.
via GIPHY
נמשיך בדוגמאות התקפיות. בניגוד למגמת המשחקים האחרונים, הפעם מכבי איבדה יותר – והפסידה. וניזוקה בעיקר ברבע השלישי. כאן, לאחר מהלך פוסט אפ פליי הולכים לפיק אנד רול ג'קסון וטיוס. ג'קסון (המצוין) מתחכם – ולא בפעם היחידה במשחק, וזה עולה ביוקר.
via GIPHY
כמה ביוקר? ככה ביוקר.
via GIPHY
או כאן, לאחר עוד איבוד מיותר של ג'קסון, שגם מוותר על הירידה להגנה. יובל זוסמן מסתפק בהתייצבות מאחורי תומפקינס, בדרך לסל קל בריבאונד התקפה.
via GIPHY
מי שעוקב אחר ניהול החילופים של הצוות המקצועי הצהוב כחול מתחיל לזהות מגמה בעייתית בשבועות האחרונים. יותר מדי פעמים מוצא עצמו ספאחיה עם חמישיות משונות על הפרקט מצד אחד, ועם ניהול חילופים מעט מקובע מהצד השני. וככל שהתופעה הזאת תימשך, לא תהיה ברירה אלא להצביע עליה באופן ברור ולבקר בחריפות מאמן שניהול המשחק שלו עולה בהפסדים. ולבקר בחריפות מאמן שמדבר הגנה, הגנה והגנה – אבל קבוצתו מציגה בשבועות האחרונים את ההגנה הגרועה במפעל.
אבל, כאמור לעיל, הרגע הזה עדיין לא הגיע. כי נבן ספאחיה לא הפסיד את המשחק במדריד. במכבי תל אביב יש שלושה שחקנים, בסך הכל, שיכולים לייצר לעצמם. שיכולים לקחת את הכדור ולכבוש. שניים מהם, דשון תומאס ונוריס קול, לא התלבשו אתמול. אז נכון, לריאל מדריד יש סגל חסר בהרבה – אבל גם בתצורתו הנוכחית, מוכשר וחזק בהרבה. ונכון, קבוצה חזקה נמדדת ביכולתה לשחק כדורסל איכותי גם כאשר סובלת היא מהיעדרויות – אבל מכבי תל אביב היא לא קבוצה חזקה. היא קבוצה בינונית.
רק שלושה שחקנים במכבי מסוגלים לייצר לעצמם (getty)
בהיעדרם של תומאס וקול, מכבי החזיקה מעמד הרבה מעבר לצפוי, בעיקר בזכות הצגת יחיד התקפית נהדרת של פייר ג'קסון, שהוביל גם למשחקו הטוב ביותר העונה של ארטסיום פרחוסקי (ולמפגן שלשות אדיר ובלתי צפוי במחצית הראשונה של המשחק).
מעבר לסטטיסטיקה הנדירה – כולל מדד יעילות 32 (שני רק למדד היעילות במשחק הבכורה מול במברג), התחושה הייתה שג'קסון שולט לחלוטין במשחק ההתקפה של מכבי. ברצותו, הוא מתקיף את הצבע ומגיע עד לטבעת. ברצותו, הוא זורק כל שומר שניקרה בדרכו.
שימו לב כאן, לאחר פיק אנד רול מיותר בין דיאנדרה קיין לבין פרחוסקי, כיצד ג'קסון מתגנב לשומר שלו ג'ף טיילור במעלה קשת שלוש הנקודות, תולש מיד ימינה ומוצא נהדר את הביג מן הבלארוסי שלו.
via GIPHY
או כאן, במשחק מעבר, כיצד מתקיף ג'קסון נהדר את הטיפול ההגנתי הנרפה של יונאס מצ'יוליס, בדרך לשתי נקודות קלות ויפות.
via GIPHY
העניין הוא שהכשרון ההתקפי של מכבי נגמר, פחות או יותר, ברגע שהכדור עוזב את ידיו של הגארד המוביל שלה. עם כל הכבוד לשיפור הדרמטי בביצועיו ההתקפיים של פרחוסקי בשבועות האחרונים, והמדובר בשיפור מרשים במיוחד, הוא עדיין רחוב מלהיחשב לשחקן שאפשר לזרוק לעברו את הכדור ולרדת להגנה עם חיוך מרוח על הפנים. ואם לא ג'קסון, אז למי מוסרים בקבוצה הזאת?
תיחכום היתר בהתקפה עלה ביוקר (getty)
מכבי, כהרגלה (המגונה) בקודש, הריצה גם אתמול מהלכים רבים שבהם מקבל ההחלטות אמור להיות מייקל רול. מייקל רול הוא הרבה מאוד דברים טובים, אבל ספק רב אם האיש יכול להיות כל סוג של גו טו גאי בקבוצה בעלת שאיפות יורוליג. אתמול, למשל, סיים כמעט 30 דקות משחק עם מדד יעילות שלילי. זאת, אגב, סיבה טובה בהחלט לספסול המדובר שלו באותו רגע מומנטום ברבע השלישי – אבל מסתבר, בדיעבד, שהספסול המשולש עשה לצהובים רק רע.
גם אם לעיתים מצליחה מכבי לייצר משהו ממהלכים שבהם מקבל ההחלטות איננו כשיר לכך (למשל דיברתולומיאו, קיין או רול), הרוב בדרך כלל מסתיים בכי רע.
למשל כאן. מייק ד'אנתוני סיפר על משפט גדול שאמר לו פעם שחקנו קורי ברואר. קואץ', אמר ברואר (בתרגום חופשי), אני הגעתי לטבעת כמו שרציתי. אבל אז פשוט נגמר לי הכשרון. במקרה של ספאחיה, הצליח מייקל רול לנצל מהלך פיק אנד רול עם אלכס טיוס כדי להגיע עד לטבעת. אלא שאז פשוט נגמר לו הכשרון.
via GIPHY
או כאן. האם יש מי שחושב שמהלך בין שניים, שמערב את מייקל רול ואת ג'ייק כהן, הוא פתרון הגיוני מול הגנה של קבוצת יורוליג?
via GIPHY
כעיקרון, האחריות למהלכים התקפיים מיותרים כפי שהראינו כאן מונחת לפתחו של המאמן. העניין הוא שלפחות אמש, כאשר האופציות ההתקפיות של מכבי כל כך מועטות, קשה לחשוב על הרבה אפשרויות אחרות בתוך ההתקפה המסודרת.
מכבי ת"א נכנסת כעת לרצף של ארבעה משחקים, מהם שלושה (במברג והכוכב האדום בלגרד בבית + מילאנו בחוץ) הם משחקים שאין ברירה אלא לנצחם, אם עדיין רוצים סיכויים ריאליים לסיים במקומות שמובילים לשלב ההצלבה ביורוליג. ומכבי תל אביב צריכה ויכולה לנצח את המשחקים הללו, אם או בלי הפצועים הנוכחיים, כל עוד תצליח למצוא פתרונות הגנתיים שייצבו אותה מחדש וכל עוד תשכיל להעמיד הרכבים מתאימים ברגעים הנכונים. או במילים אחרות: כל עוד יצליח ספאחיה להפסיק את הדימום ההגנתי של מכבי תל אביב וכל עוד יצליח להיראות כמו מנהל משחק ערני, דרוך ובעל חושים טובים. כי כרגע הוא רחוק מלהיראות ככזה.
הצהובים נכנסים לתקופה מכריעה (getty)