וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם". כך מתואר בתנ"ך סיפור יוסף והאחים. רש"י מפרש כי הבור היה ריק ולא היו בו מים, אבל נחשים ועקרבים היו גם היו.
מדברים אצלנו רבות על מעמד המאמן. כבר תקופה ארוכה טוענים שהוא נמוך מים המלח. ואכן, רק בחלק הראשון של העונה הנוכחית, היינו עדים למספר רב של מאמנים שהושלכו לתחתית הבור, זכו לאינספור עקיצות ארסיות ונשכחו מאחור. עם זאת, באופן פרדוקסלי, דווקא התנהגות הבעלים והקהל כלפי המאמן, שהפכו אותו בשנים האחרונות לשק אגרוף ולכתובת הבלעדית לכל תחלואי העולם, ממצבת את המאמן כחשוב ביותר במערכת. ואם כך הדבר, הרי שמעמדו היה צריך להיות בהתאם – בהיררכיה המקצועית והכלכלית. וזה כמו שאתם יודעים לא קורה.
קיבל החלטה נכונה (צילום: אלן שיבר)
הכל תלוי במאמן, וב"ש בידיים טובות (צילום: לירון מולדובן)
מבולבלים? לפחות על פי התנהלות הקהל, הבעלים והפרשנים, הכל תלוי במאמן. ואם כך הדבר והמאמן אחראי בלעדי לכל הרע שיש בעולם, הוא אמור להיות גם מקור השפע שלו. הרי אם כל הכשלים של מכבי הם רק באשמת שוטה ארבלדזה, של בית"ר רק בגלל רן בן שמעון ושל הפועל חיפה בגלל אלי כהן, יוצא ששאר בעלי התפקידים במועדון זניחים באופן יחסי. בדיוק כמו שאם ההצלחה של הפועל באר שבע עומדת לזכותו הבלעדית של ברק בכר, באופן אוטומטי החשיבות של שאר הברגים במערכת מועטה.
זהו, שלא! "אל תעשה את עצמך כזה קטן, כי אתה לא כזה גדול. וההפך", נהג לומר לי אחד המורים בתיכון. משום מה, אחרי כל שיעורי האלקטרוניקה, דווקא את המשפט הזה לקחתי מבית הספר. מאז הוא הולך איתי שנים ומזכיר לי לשמור על צניעות, לקחת הכל בפרופורציות ולזכור שלא הכל תלוי בנו. וגם אם כן, הרי שעד גבול מסוים.
כל מי שעמד על הקווים יודע שיש כל כך הרבה גורמים במשוואה שמרכיבים את הנוסחה להצלחה. החל מהחומר האנושי של השחקנים, ועד האיכות המקצועית והמנטלית שלהם. החל מההתנהלות של ההנהלה, השקט התעשייתי והתנאים האידיאלים שהיא מעניקה, ועד היחסים הבין אישיים שבה. החל מהאווירה הציבורית והאנרגיה במועדון ועד מזל. כן, לפעמים הכל גם עניין של מזל.
"הכי טוב שהיה"? בואו נחכה עם זה קצת (gettyimages)
בתוך כל זה נמצא המאמן. כמו מנצח, הוא תלוי בעצמו, אבל לא רק. בלי שייתנו לו את השרביט באמת ובתמים, הוא לא לשלוט במתרחש ולהשריש את דרכו. בלי חבר'ה נחושים ונטולי אגו יהיה לו קשה לנפק ביצועים גבוהים. בלי הנגנים הטובים ביותר, יהיה לו קשה להסתיר את הזיופים.
"המאמן הכי טוב שהיה כאן מאז ומעולם", "המאמן מספר אחת בארץ", "ברק בכר חייב לצאת לאירופה", "מאמן הנבחרת הבא", הם רק חלק זעיר מהציטוטים של גדולי הספורט במדיות השונות, בחודשים האחרונים. מה אגיד לכם, טוב שאנחנו הישראלים לא יודעים להגזים.
שלא יהיה לכם ספק, אני חושב שברק בכר מאמן מצוין וממה שהבנתי מדובר גם באדם טוב, אבל אני גם זוכר שהיו כאן מאמנים גדולים שלקחו אליפויות ומיד אח"כ ירדו ליגות, מאמנים שהצליחו במועדון מסוים וכשלו באחר, שהוחתמו בחוזים ארוכי טווח וגם פוטרו אחרי ארבעה מחזורים. אני זוכר שאף אחד לא חסין. אני זוכר שהמאמן, גם אם קוראים לו ברק בכר, צריך גב, שקט ולהקה טובה, כדי שהכל יתחבר. בכר בחור חכם. הוא יודע שאת זה נותנים לו בבאר שבע. הוא יודע שאף אחד לא מבטיח שזו תהיה מנת חלקו בקבוצה אחרת ובחר להישאר. השאלה כמה זמן זה יימשך?
"אם זה תלוי באלונה, היא היתה מחתימה את ברק לעשר שנים", פרסם ערוץ הספורט ציטוט של אחד מהגורמים הבכירים במועדון הדרומי. מעבר לעובדה שלהבנתי זה תלוי רק בה, אני מקווה מאוד שכך יחשבו אותם גורמים בבירת הנגב גם כשיגיעו הימים הקשים. שלא ייקחו חלילה את בכר אחרי כישלונות וישליכוהו לבור, כמו שעושים כאן לשאר המאמנים. כי אם נחזור לרגע לסיפור יוסף, הרי שהוא מלמד אותנו דבר חשוב: כמו שמאיגרא רמא ניתן ליפול לבירא עמיקתא, גם מתחתית הבור אפשר להגיע לגדולות. ובמשפט אחד: פעם אנחנו למטה ופעם למטה.
הייתה מחתימה את בכר לעשור אם הייתה יכולה. ברקת (צילום: אלן שיבר)
עושה היסטוריה בבירת הנגב (gettyimages)