המשלים המושלם: למה כספי כל כך מתאים לגולדן סטייט – ולהיפך

את החלטת השנה, אחרים לקחו בשביל עמרי כספי. ברגע שהנהלת גולדן סטייט החליטה להרים אליו טלפון ב-1 ביולי בשעה חצות ודקה, לעמרי נשארה בערך בחירה אחת אמיתית – האם להגיד "כן", "ברור" או "אר יו פ***נג קידינג מי? אני בא, תשלחו את החוזה".

טוב, אולי זה לא היה עד כדי כך פשוט. לפחות עבור מי שלא מכיר את עמרי.

האיש הזה צמח בתוך הקרביים של מכבי תל אביב כשהיא עוד היתה מעצמה, כשעונה אירופית שהסתיימה עם הפסד בגמר הפיינל פור יכלה בכלל להיחשב ככישלון. הניצחונות היו חלק מה-DNA שעליו גדל, יחד עם המכביזם של טרום נפילת האימפריה, שבמסגרתו אתה משיג את מה שאתה רוצה ובכל מחיר. רק שכשמגיעים ראשונים לקרקע נטושה ולכוכב לא מוכר, כמו ה-NBA, לא תמיד הכל הולך לפי התוכניות.

במסיבת העיתונאים לפני היציאה לסקרמנטו, תהיתי בפני כספי איך יעבור מהמנטליות של יד אליהו לזו של קבוצה לוזרית ב-NBA, שכמות ההפסדים שלה בעונה אחת דומה לזו של מכבי תל אביב בעשור. בחצי חיוך, כספי אמר שהוא מקווה שיוכל לעזור לסקרמנטו לנצח יותר. הוא באמת עשה מה שיכל, אבל די מהר התבררו לנו שני דברים לגבי עמרי – ראשית, הוא לגמרי שייך לליגה הטובה בעולם, ושנית, הוא כנראה לא הולך להיות סופרסטאר. בעצם, לא רק לנו הדברים הללו היו ברורים. גם לעמרי.

הכי אכזרי, הכי נחמד
מי שזוכר את הדחיפה שקיבל כספי מהבית, את ההתכתשויות הבלתי פוסקות עם הקברניטים בצהוב כחול, יכול רק להעריך איזו דרך כספי עשה. ב-NBA, אם האבא שלך פותח פה על המאמן בתקשורת, יסמנו אותך כטראבל מייקר, וטראבל מייקרס עלולים למצוא את דרכם לממוצעים נפלאים של 32 נקודות ו-8 ריבאונדים בשינג'נונג גולדן פליירס מהליגה הסינית. כספי הבין שבליגה של הגדולים, הוא בסך הכל שחקן משני, וככזה, יש לו דרך מאוד ספציפית לשרוד.

הוא לא לברון שיכול לגייס שחקנים, כוכב שיכול להציב אולטימטום, בקושי חצי כוכב שיכול להתמקח מול ההנהלה – גורלו כמעט לא תלוי בידיו. לא הוא בחר לעבור לקליבלנד שעה לפני שהחלה השבתה של כחצי שנה שבמהלכה אסור היה לו ליצור קשר עם קבוצתו החדשה, לא הוא אחראי על ההחלטה של ניו אורלינס לזרוק אותו אחרי ששבר יד במשחקו הראשון שם, ולהחתים במקומו שחקנים שבקושי שיחקו בשארית העונה. אבל אז, ברגע אחד, בטלפון אחד, הוא הבין שזו ההזדמנות שלו להחזיר את השליטה אליו לידיים, ולעשות את מה שהוא באמת אוהב ולא עשה כבר הרבה זמן: לנצח.

גולדן סטייט היא המקום האכזרי ביותר והנחמד ביותר שכספי יכול היה לבחור. אכזרי, מכיוון שבכל רגע נתון אתה מתחרה על דקות מול שחקני היכל תהילה עתידיים, שנמצאים כרגע בשיאם; כשאתה נכנס במקום קווין דוראנט, האוהדים מחכים כבר שתצא ושקווין דוראנט יחזור; וכל דבר פרט לאליפות נחשב לכישלון ענק. נחמד, מכיוון שהאווירה בגולדן סטייט, בדומה למה שחווה בסקרמנטו, אינה אווירה טיפוסית של קבוצת NBA. רק שבמקום שעה וחצי של נסיעה על כביש 80, בין החוויות הללו מפרידות שנות אור.

הווריורס לא דומים לשום דבר שאנחנו מכירים. מהדיווחים שמגיעים משם מדובר בעצם על סוג של קומונה: שחקנים מוותרים על מיליוני דולרים לטובת תחזוק הקולקטיב, המאמן מאפשר לכוכבים לנוח כדי שחבריהם הפחות נוצצים ירוויחו ביטחון ודקות, וכולם סחבקייה אחת גדולה, עם פתיחות תקשורתית נדירה ומדיניות ברורה – אם תתאמץ ותשקיע, שכרך יגיע. עבור כספי, שבמשך שנים עבר תחת כמה מגרועי המאמנים שהליגה יכולה להציע, שהיה יכול לעמוד התקפות שלמות בלי לגעת בכדור, הקבוצה הזו היתה חלום.

חסימה, תנועה, קרש, סל
המעבר שלו התקבל בלא מעט הרמת גבות. מה יש לו לתרום שם, שאלו, הרי הוא לא יכול אפילו להוביל את נבחרת ישראל לשמינית גמר אליפות אירופה כשהטורניר נערך אצלו בבית. אבל זו המהות של עמרי כספי: הוא לא תופס את עצמו ככוכב. מודל לחיקוי והשראה, ודאי. סמל למצוינות, השקעה והתמדה, ברור. כוכב? כוכבים יש בגולדן סטייט מספיק, תודה. כדי שהכוכבים האלה יעבדו קשה פחות ויהיו יעילים יותר בינואר, ויגיעו טריים יותר לאמצעי מאי, צריך ששחקני המשנה סביבם יפרפרו, יטרידו את ההגנות, יסדרו להם חסימות, יקריבו במקומם עבירות, יעיפו אליהם ריבאונדים. והו, כמה שכספי נהנה מזה.

נכון ל-20 בחודש, שני טרנדים סותרים לכאורה מתרגמים את התפקיד הזה למספרים: אחוז ההתקפות שכספי מסיים בזריקה, סחיטת זריקת עונשין אסיסט או איבוד, הוא 13.3 בלבד – השני הנמוך ביותר בקריירה שלו אחרי הקיפאון במינסוטה. לעומת זאת, על פי אתר Cleaning the glass, בממוצע ל-100 זריקות מהשדה כספי מייצר 133.9 נקודות – יותר מקארי או דוראנט. הוא פשוט נמצא כל הזמן בתנועה, עושה את רוב העבודה בלי הכדור ביד; כשהכדור כבר מגיע אליו, זה בדרך כלל מתחת לסל ללייאפ אחרי שברח מהשומר שפזל לעבר דוראנט, או כשהוא יוצא מחסימה ומוצא את עצמו חופשי.

לעומת זאת, על פי אתר ה-NBA, כספי לוקח ריבאונד כמעט בכל הזדמנות שישית שיש לו על המגרש, הנתון הגבוה בחייו; מאבד את הכדור בתדירות הכי נמוכה בחייו; הוא מוסר אסיסטים בתדירות גבוהה יותר מאשר בכל עונה אחרת, ואחוז הסלים שלו שנקלעים מאסיסטים, 83.6, גם הוא הגבוה ביותר בחייו. כל הנתונים האלה צועקים "שחקן משנה". במקרה של כספי בגולדן סטייט ווריורס, הם צועקים, ליתר דיוק, "שחקן משנה מצוין, בקבוצה שזקוקה בדיוק לכאלה".

הקלישאה הכי חבוטה בהקשר לקריירת NBA היא שהכל עניין של סיטואציה. גולדן סטייט במצבה הנוכחי זו סיטואציה שלכספי האגואיסט, לו היה כזה, היה הכי קל לוותר עליה לטובת חוזה גבוה פי 3 באיזו אטלנטה או ברוקלין, שם היה מקבל מקום בחמישייה, משחק יותר, קולע יותר, ומסיים את העונה בלי להותיר חותם על כלום. רק שלכספי האמיתי הפסיקו להיות חשובים המספרים האישיים, על המגרש ובחשבון הבנק – הוא רק רצה לטעום לשם שינוי איך זה להיות חלק מקבוצת NBA גדולה ומנצחת. ודווקא הוויתור הזה יוצר חיבור נפלא, ולעתים אפילו שורות סטטיסטיות חלומיות ופרגון מול מיקרופון מצד הכוכבים הכי גדולים בליגה.

ב-1 ביולי 2017, כשההנהלה של גולדן סטייט התקשרה, עמרי כספי כנראה הרגיש שהוא חתיכת בר מזל. בסוף דצמבר 2017, כשעיתונאים אמריקנים נדהמים איך גולדן סטייט השיגה את כספי בשכר מינימום, כולם מבינים שהעיסקה הזו היתה משתלמת לשני הצדדים.