הסיפור של שני משחקי חצי גמר ליגת האלופות ביומיים האחרונים הוא היכולת המאכזבת של הכוכבים. פרננדו טורס, סטיבן ג'רארד (בינוני), פרנק למפארד, מייקל באלאק ודידיה דרוגבה שלשום; סמואל אטו, ליאונל מסי (בינוני), כריסטיאנו רונאלדו, וויין רוני, וקרלוס טבז אתמול. שני הכוכבים היחידים ששיחקו כיאה למעמדם היו פטר צ'ך ואנדרס אינייסטה – הראשון שוער והשני לא בדיוק סופרסטאר זוהר.

בפלייאוף ה-NBA שהחל לפני פחות משבוע כבר היו הצגות ענק של לברון ג'יימס, טים דאנקן, טוני פארקר, מאנו ג'ינובילי, אמארה סטודמאייר, דווייט הווארד, פאו גאסול, וכריס פול. גם בראיינט, נוביצקי, אייברסון, פירס, גארנט, נאש, בוש, בוזר, קירלינקו, ודרון וויליאמס הציגו יכולת גבוהה. זהו לא טקסט על כדורסל אבל העקרון ברור: ב-NBA השחקנים הגדולים נוטים לשחק גדול במשחקים הגדולים.

בצ'מפיונס ליג, לעומת זאת, הרבה פעמים זה לא קורה. חלק מהסיבה בוודאי טמון בשוני האינהרנטי בין כדורסל לכדורגל – משחק בו קשה יותר להציג יכולת אישית מבריקה. אבל חשוב יותר דווקא לנתח את הסיבה הנוספות לתופעה: חשש של מאמנים.

שלשום באנפילד למשל נערך דו-קרב בין שני "מאמנים טקטיים" (מונח PC להגנתיים), כאשר בניטז מעט אמיץ יותר מגרנט. לליברפול כמעט אין שחקנים בעלי יכולת טכנית גבוהה ולכן סיכוייה לנצח מעט פחתו כאשר בניטז החליט לא לעלות עם ג'רמיין פנאנט המצוי לאחרונה בכושר נפלא. גרנט מאמן את הקבוצה היקרה בעולם אך גם היא לא רוויה בעילויים טכניים. אחד מהם הוא סלומון קאלו, שגרנט משום מה ספסל עד הדקה ה-63. כשקאלו עלה הוא סיכן את ליברפול ובישל את שער השוויון העצמי של ריסה.

כמובן שגם לליברפול וגם לצ'לסי היו די טאלנטים אינדיבידואליים בהרכב כדי להכריע את המשחק מוקדם יותר. אבל טורס החטיא שתי הזדמנויות ששחקן ברמתו אסור שיחטיא; ג'רארד הסתפק בוולה יפהפה שנעצר על ידי צ'ך המזהיר; דרוגבה לא הצליח לגבור לבדו על הגנת ליברפול; ובאלאק בעיקר למפארד היו איומים. כלומר: כל החמישה הפגינו יכולת מאד לא גדולה במשחק מאד גדול.

אתמול בקאמפ נואו כבר היה משחק בין קבוצות מוכשרות בהרבה המאומנות על ידי מאמנים התקפיים בהרבה. עם זאת, זה היה משחק מאד קטן. האשם העיקרי הוא אלכס פרגוסון, שכמעט נגד טבעו החליט להסתגר כדי להעביר את ההכרעה הביתה. למרות שהעלה את שלישיית המופלאים – רונאלדו, רוני, טבז – שני האחרונים תופקדו כמעט כמגנים. רונאלדו ניסה אמנם לבצע כמה מהלכים אישיים יפים אך הם נקטעו באיבם והיו מועטים. רוני וטבז לא הראו כלום מהכשרון העצום שלהם.

פרגוסון לא אשם כאשר הכוכבים שלו מאכזבים אבל הוא כנראה היה משפר את סיכויי קבוצתו לכבוש, ובוודאי את חוויית הצפייה של מאות מיליוני אנשים, אם היה מחלק יותר דקות לאנדרסון, נאני וגיגס הטכניים במקום סקולס, קאריק, והארגריבס המשמימים אתמול מבחינה התקפית.

הביקורת על סר פרגוסון נאמרת בדחילו ורחימו, וגם לרייאקרד לא מגיעה מקלחת מי רותחים. הקבוצה שלו שלטה במגרש והגיע לה לנצח אך סיכוייה לעשות זאת היו גבוהים יותר לו היו עומדים לרשותה בוז'אן קרקיץ' ותיירי הנרי – מזן השחקנים שמסוגלים לנצח את המשחק במבצע אישי. כמובן שמסי ואטו מעולים מספיק כדי לכבוש גם בלעדיהם. אולם נראה היה כי חסר אתמול לברצלונה, שנהנתה מהנעת כדור משובחת של צ'אבי ואינייסטה ודקו, כח אש וביצועים אישיים. ובמלים אחרות: היה חסר לה, בעיקר, רונאלדיניו.