הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

למרות המחלה: שחקן הבייסבול שהרגיש הכי בר מזל בעולם

נער למשפחת מהגרים מגרמניה שהפך לקפטן היאנקיס, שיחק 16 עונות ברציפות וזכה לכינוי "סוס הברזל". לו גריג הלך לעולמו עקב מחלת ניוון שרירים, אך המורשת תישאר. פרוייקט סרטי הספורט מציג: "גאוות היאנקים", מקום 10

רון פוגל
רון פוגל  14.03.15 - 09:30
תחילת כתבה

רון פוגל, מבקר קולנוע ו"חולה" על סרטי ספורט יסקור בשבועות הקרובים את עשרת סרטי הספורט הטובים ביותר שנעשו (לדעתו) וידרג אותם מהמקום העשירי ועד לסרט המאושר שיזכה במקום הראשון. השבוע, הסרט הראשון בפרוייקט, שהגיע למקום העשירי בדירוג עשרת סרטי הספורט: גאוות היאנקים. שנת יציאה: 1942. במאי: סם ווד. משחק: גארי קופר.

לו גריג היה גיבור אמריקאי שחי את החלום האמריקאי. נער למשפחת מהגרים מגרמניה שהפך לקפטן קבוצת ניו יורק יאנקיס ולאחד הספורטאים הנערצים ביותר באמריקה. בחור ביישן, שהעדיף בייסבול על לימודי הנדסה, בן נאמן להוריו הדאגניים ובעל למופת לאשתו. גריג שנודע בחוסנו הגופני שיחק במשך 16 עונות 2,130 משחקים ברציפות, שיא שנשבר רק לאחרונה, ובעקבות הישג זה קיבל את הכינוי "סוס הברזל".

למרות ששיחק באותה קבוצה עם בייב רות, בזכות כח רצון ורוח לחימה בלתי נגמרים (וגם הרבה כשרון) הפך לפנים של הספורט באמריקה של שנות ה-30 או כמו שאחד העיתונאים אמר "בחור טוב שעושה את העבודה ולא מסתבך בכל מיני שערוריות".

בשנת 1939 חלה גריג במחלת ניוון השרירים (שכיום נקראת על שמו) ונאלץ לפרוש. שנתיים לאחר מכן, הוא הלך לעולמו. רק שנה לאחר מותו, הופק הסרט "גאוות היאנקים" המספר את סיפור חייו של גריג. סרט שהפך לקלאסיקה בתחום סרטי הספורט וסצנת הסיום שלו נכנסה לפנתיאון כאחת הסצנות הזכורות ביותר בקולנוע האמריקאי בכל הזמנים.

כבר בפתיחת הסרט מצוטט הסופר דיימון רניון כשהוא משווה את נחישותו של גריג מול המחלה למאבקם של החיילים בזירות השונות במלחמת העולם השנייה. פתיחה זו בעצם הופכת את גריג לחלק מהאתוס האמריקאי ומבהירה לצופה כי גיבור הסרט ייצג בחייו ובמותו את כל מה שנכון וטוב באמריקה בכלל ובספורט האמריקאי בפרט.

לאחר סצנת פתיחה בה אומרת אימו של גריג לבנה שהוא "יכול להיות כל מה שהוא ירצה" ומנציחה את החלום האמריקאי (כפי שסרטי ספורט רבים עשו ויעשו) אנו פוגשים את גריג בן העשרים כשהוא מתחיל ללמוד באוניברסיטת קולומביה היוקרתית ומתקבל לאחוות הסטודנטים.

את גריג מגלם גארי קופר שהתמחה בדמויות לאקוניות וסמכותיות ותמיד היה הגיבור האמריקאי שנאבק לבדו מול הרעים. קופר הגבוה התאים לגלם את גריג כאדם הפשוט שזוכה בתהילה בזכות עבודה קשה ואמונה והוא האול אמריקאן המושלם, צח כשלג, אדם ששימש כמודל חיקוי לאומה שלמה שהייתה זקוקה למודלים שכאלו כדי להתמודד עם שנות שפל כלכלי ממושך.

רוב הסרט מתאר את נסיקתו לצמרת של גריג כשחלק מחברי קבוצתו מגלמים את עצמם (בראשות בייב רות האגדי) ומוסיפים לאותנטיות של הסרט. סצנות הבייסבול משניות לסיפורו האישי של גריג אולם יש לא מעט מהם במהלך השעתיים ומשהו של הסרט - כמו הסצנה שהועתקה מהמציאות שבה בעקבות הבטחה לילד חולה מכה גריג שני הום-ראנס במהלך משחק האליפות מול שיקאגו, דבר שרק מוסיף להפיכתו לאגדה עוד בחייו.

סם וודס, שביים כמה מסרטי האחים מרקס ואת הסרט "היה שלום מר צ'יפס" מביים את הסרט בקורקטיות מעוררת הערכה, למשל בסצנה שבה גריג חש בחולשה ומודיע למאמן כי הוא לא ישתתף לראשונה במשחק לאחר 16 עשרה שנים רצופות. המצלמה עוקבת מהספסל של היאנקיס על גריג העושה את דרכו בכבדות מהמגרש את עמדת המחליפים והצופה לא יכול שלא לחוש מועקה.

לאחר שגריג אובחן כחולה, הכריזו ביאנקיס על יום לכבודו. במהלך הפסקה בין שני משחקים ב-4 ביולי 1939 (כמה סמלי להיפרד מהגיבור של אמריקה ביום העצמאות האמריקאי) גריג הוזמן לשאת דברים. לפני 63 אלף אוהדים כואבים נאם ואמר את אחד המשפטים הזכורים ביותר בתולדות הקולנוע האמריקאי: "אמרו שיש לי מזל רע, אבל היום אני מרגיש האיש הכי בר מזל בעולם". כך נפרדה אמריקה מאחד מכוכבי הספורט הגדולים שלה בכל הזמנים.

הסרט "גאוות היאנקים" נגוע בחוסר אובייקטיביות אבל גם 73 שנים אחרי צאתו הוא נשאר אחד מסרטי הספורט הטובים שנעשו בכלל ועל בייסבול בפרט. ג'יימס ארל ג'ונס יאמר שנים אחר כך בסרט "שדה החלומות": "אמריקה היא בייסבול". לו גריג היה גיבור אמריקאי ששיחק בייסבול והסרט מנציח בגאון את זכרו.