עלה על רבו: דייויד בלאט יותר טוב ממני

הביקורות המקצועיות במהלך העונה על מי שהפך לסגן של שמעון פרס, הרגע המצמרר והמרגש של רייס וגם מחמאות וטענות לאוהדים: פיני גרשון מסכם עונת יורוליג בטור מיוחד ומלא כנות

פיני גרשון
פיני גרשון  20.05.14 - 09:00
בלאט. הישג מדהים
בלאט. הישג מדהים
תחילת כתבה

1. אם בלאט ירוץ לנשיאות, הוא ייתן מארס טורקי לפואד

כתבתי העונה למעלה מ-30 טורי פרשנות. כל שבוע אני מקווה שמכבי תל אביב תשחק טוב, תנצח ואוכל לכתוב רק שבחים. תאמינו לי שלא קל לבקר קולגה, בטח לא כשהוא שותף לדרך. אני יודע שגם אם אני צודק במיליון אחוז, מישהו נפגע וגם אם הוא לא קורא מה שכתבתי אחרי הפסד, הנשמות הטובות כבר דואגות שהוא יידע.

מי שמחפש וכותב רק לכלוכים, הוא בן אדם אומלל. בחודש האחרון יצא לי לפרגן לדייויד בלאט לא מעט ותאמינו לי שזה עשה לי רק טוב - למרות שהיו לי הרבה יותר קוראים כשביקרתי את מכבי. מה לעשות, גם הקוראים – לא רק אלה שמעליי – אוהבים את זה. היום, דייויד לא צריך יותר פרגון ממני, כי היום הוא הסגן של שמעון פרס ואם יתמודד לנשיאות הוא נותן מארס לא רק למסינה ולאסו אלא גם לפואד ורובי. מארס שמאז שהטורקים שלטו בארץ, לא ראו כאן.

לא שכחתי להזכיר לבלאט באוזן, פשוט לא רציתי שישמעו אותי ברייטינג של 43 אחוז, שאלה שצועקים לך תישאר, יהיו שמחים לזרוק אותך לתהום ולא לפני שיאשימו רק אותך בהפסד. הקרדיט ניתן למאמן, ובמיוחד עכשיו, ולו רק מהסיבה שבצד המפסיד מאשימים בראש ובראשונה את המאמנים. לא את מחטיאי העונשין או הצעד וחצי בשניית הסיום, ולא את אלה שמרוויחים פי כמה מהאיש על הקווים ולא תמיד מקשיבים להוראות שלו ונשארים אלילים של הקהל שלא מאמין באלילים.

אין מה לעשות, יש קנאת סופרים, קנאת רופאים, קנאה בין שכנים ואפילו בין חברים. אתה לא יכול לקנא בילדים שלך ובתלמידים שלך ואין דבר יותר מחמיא מאשר תלמיד שעולה על רבו והיו לי שניים כאלה בפיינל פור.

על דבר אחד אני בטוח שדייויד בלאט כן מצטער, וזו האמירה שלו שהוא מודאג מהמצב הגופני של השחקנים, רק לפני כשבוע. במשך עונה שלמה רפי וירשובסקי וגיא מורג מחזיקים משני הצדדים כדי שהשחקנים לא יפלו בהליכה ואבי קובלסקי משקה בכל מיני נסיובים כדי שהם יוכלו לנשום ולרוץ יותר מהר. שנינו יודעים שלקובלסקי יש יותר משחקי פיינל פור מכל אחד במכבי חוץ משמעון מזרחי.

2. את הסרט של רייס אי אפשר היה לביים
 
מזה שלא זקוק לפרגון, למי שבאמת מגיע לו ונמצא בצל של הצוות המקצועי: אבי אבן, האחראי על מחלקת הסקאוטינג. אומר זאת כך: כשנודע לי שהוא המליץ על טייריס רייס, אמרתי שזו תהיה גניבת השנה. אני מודה שניסיתי לדחוף אותו הרבה יותר מוקדם לדקות שהוא קיבל בימים האחרונים, ולא תמיד באובייקטיביות, אבל תאמינו או לא, לא החלפתי עם הבחור יותר מ"שלום" במשך עונה שלמה.

את התמונה שלו עם הגביע האישי, גביע ה-MVP והבן שלו מחבק אותו – לא אשכח לעולם. היא העבירה בי צמרמורת בכל הגוף, כי מישהו נתן לו את הכח להיות שם. תמונה של אבהות לא מובנת מאליה, שכנראה איזה תסריטאי הכין עליה כבר סרט בזמן שאני כותב משהו שרק מישהו למעלה יכול לביים. להוריד מ-15 הפרש למינוס נקודה זה אולי מקצועי, אבל מה שקרה בשניות האחרונות לא קשור לכמה המאמן או השחקנים היו טובים. זה קרה בפיינל פור, זה קרה לי מול ז'לגיריס לפני 10 שנים ומי שלא מאמין שיפחד.

3. אוהדים מנצחים משחקים, אבל צריכים להיות גם מחנכים

הייתי שותף וראיתי לא מעט משחקי פיינל פור, אבל הצגה כזאת של קהל במשחק חוץ לא נראתה מברסי ועד מילאנו. בשום ספורט. יתרון ביתיות כזה שווה 10-12 נקודות. לא אקח לחבורת הלוחמים בצהוב ובטח לא למאמן שלהם את היכולת להביא להארכה את המשחק נגד שחקנים יותר מוכשרים ויותר עשירים פי כמה, אבל לנצח 13:25 בחמש דקות זה דרייב שרק אוהדים יכולים לתת לשחקנים. חלק מהאוהדים האלה חוזרים ארצה והולכים ישר לבנק לקחת הלוואה כאשר עדיין לא החזירו את זו מהפיינל פור הקודם. אוהדים יקרים, הוכחתם בפעם-המי-יודע-כמה שתואר לוקחים בדחיפת הקבוצה, בעידוד ובאהבה שאתם מרעיפים עליה.

זה הזמן, במאמץ ובעמדה שאתם נמצאים, להפסיק לשנוא. תסתכלו סביב, אנשים שאין ולא תהיה להם לעולם הזדמנות לחוות את מה שחוויתם, אנשים שהכסף שהוצאתם יכול לכלכל אותם במשך חודשים רבים, אוהדים של קבוצות יריבות שאפשר להקניט, אבל אין שום צורך לשנוא. לצערנו יש מנהיגים בעולם שכדי לשלוט, בוחרים אויב - בנו או באחרים - כמטרה לשנאה. אנחנו יכולים לשבת לאכול עם אוהד של קבוצה אחרת בחברותא, שזה הרבה יותר קשה מאשר לשבת ביציע עם אוהדי היריבות המרות, אבל ברגע שאנחנו נכנסים למגרש, מסתובב אצלנו משהו בראש ושם לנו בתוכו מילים ושירים שלא היינו רוצים שהילדים שלנו ישירו. אנחנו חייבים להבין שהם רואים אותנו, מחקים אותנו והשנאה הזאת עוברת מדור לדור. אולי זה הזמן שמישהו ינהיג סוג אחר של אהדה כדי שגם בארץ נוכל ללכת לראות משחקים עם האישה והילדים, אלא אם כן, הספורט זו הסיבה שלכם לברוח מהבית. והדבר הכי גרוע? השירים מהמגרש יוצאים לרחוב.

4. כסף לא מבטיח תארים, ושום שיטה לא מאבדת אותם

תנו כבוד, ותקבלו כבוד. את מכבי ואת אלה שמנהלים אותה או ניהלו בעבר, מכבדים באירופה אנשים שהם לא בדיוק ציונים גדולים. כל אחד היה רוצה שיעריכו אותו גם בפלסטינה ואוהדים שירעיפו אהבה על הקבוצה שלהם ויכבדו את היריבים.

על המגרש התאדו בשלושת הימים האחרונים למעלה מ-150 מיליון דולר. מכבי באה עם התקציב הכי נמוך, ושרפה ל-3 מועדונים את כל הכסף פעם נוספת. אז מה, יש שנאה בין המועדונים? יש יריבות, אפילו קנאה, אבל כבוד הדדי. אבל שאף אחד לא יתבלבל, גם כסף הוא דבר זמני - תשאלו את גדולי הטייקונים שקינאתם בהם והיום אתם יותר עשירים מהם. גם להצלחות אין טאבו, פעם הפועל חוגגים דאבל ופעם מכבי.

זה מוכיח רק דבר אחד, אותו אני אומר כבר שנים – לא צריך את הכסף של צסק"א כדי לקחת אליפות אירופה ולא את הכסף של מכבי כדי לקחת אליפות בארץ. החזקים גונבים שחקנים, כמו שהחברות העשירות גונבות מנהלים. צסק"א למכבי, ומכבי לחיפה. אז מה? מכבי לא לקחה אליפות עם פרקינס, וצסק"א לא לקחה אליפות אירופה עם פארגו.

נכון, גם אני לקחתי אליפויות אירופה בשיטת הפיינל פור, ואיבדתי אליפות בארץ באותה שיטה. בארה"ב יש פיינל פור בקולג'ים וסדרות ב-NBA. למי שמפחד להפסיד את כל ההשקעה במשחק אחד, יותר נעים בסדרה. לאנדרדוג מתאים יותר לעקוץ ביום נתון במגרש נייטרלי. אין ספק שמכבי תקבל קרדיט כאלופת אירופה בקרבות הבאים שלה על החזרת האליפות, והיריבות יעשו חגיגה מכל ניצחון על הטובה ביבשת.

אבל שאף אחד לא יבנה על ההישג הנוכחי כבסיס להצלחות הבאות. העובדה שמכבי הצליחה, למרות ששחקנים בריאל וברצלונה משחקים ביחד תקופה יותר ארוכה, היא מכיוון שתמיד טועים לפחות בשחקן או שניים ולא בגלל שהם לא מספיק טובים ולא יכולים להצליח במקום אחר. אחד לא יכול לשחק בקור, אחר בחום, שלישי רחוק מהבית והרביעי בכלל לא סובל את המאמן. חשוב לא לפחד להחליף, אבל תמיד להשאיר כסף לתיקון טעויות.