"יורו 1988 זו החוויה של חיי"

האנס ואן ברויקלן, שוער נבחרת הולנד לשעבר, משחזר לאתר ערוץ הספורט את הדרך להנפה ההיסטורית. חוויות אישיות מהיורו, פרק שני בסדרה

דני פורת
דני פורת  30.05.12 - 19:35
הוציאו את כל הולנד לרחובות, שחקני הולנד ב-88 (gettyimages)
הוציאו את כל הולנד לרחובות, שחקני הולנד ב-88 (gettyimages)
תחילת כתבה

האנס ואן ברויקלן השיג בתוך חודש מה שכל כדורגלן שואף להגיע אליו ושמעטים מאוד טעמו ממנו. ב-25 במאי 1988 הוא עצר את הפנדל המכריע של אנטוניו ולושו והעניק לאיינדהובן את גביע האלופות הראשון בתולדותיה אחרי 5:6 על בנפיקה בבעיטות הכרעה בשטוטגרט. 25 ביוני: לא רחוק משם, ועדיין על אדמת גרמניה, קטף השוער הבלונדיני את התואר האירופי החשוב לנבחרות, כאשר הולנד שלו גברה 0:2 על ברית המועצות בגמר במינכן והוכתרה לאלופת אירופה בפעם הראשונה והאחרונה עד כה. "האושר הגדול באמת היה לחזור הביתה עם הגביע ולראות את כל האזרחים קורנים מאושר", התוודה ואן ברויקלן בראיון מיוחד לאתר ערוץ הספורט, "ממש לא משנה אם היו אלה אוהדי איאקס, פ.ס.וו או פיינורד ואם מדובר בנוצרים, יהודים או מוסלמים. כולם חגגו. הרגשנו שאיחדנו את הולנד. זו החוויה הגדולה של חיי".

אהבה ממבט ראשון: נדב יעקבי על צרפת 84'

אחרי שמונה שנים של בצורת, חזרה הולנד לטורניר הגדול הראשון שלה בקיץ 88'. היא הגיעה עם ציפיות עמוסות משום שעמד לרשותה דור שחקנים נפלא שכלל את הקשרים רוד חוליט (שחקן השנה באירופה ב-1987) ופרנק רייקארד מסראגוסה וכמובן את החלוץ הכישרוני של מילאן, מארקו ואן באסטן. מאיינדהובן, אלופת אירופה הטרייה, הצטרפו חמישה נציגים ביניהם רונאלד קומאן, מהבלמים הכריזמטיים בתולדות המשחק. על הקווים עמד לא אחר מאשר ריינוס מיכלס האגדי. הוגה הטוטאל פוטבול חזר מפרישה בגיל 60 כדי לנסות להחזיר את הולנד לפסגת הכדורגל. בשלב הבתים המתינו ברית המועצות של ואלרי לובאנובסקי, אנגליה החזקה של גארי ליניקר ואירלנד הצנועה שערכה את הופעת הבכורה שלה בטורניר.

הדרך אל התהילה הייתה רצופה במכשולים. כבר במשחק הפתיחה שער של ואסילי ראץ העלה את הסובייטים ליתרון 0:1. מרקו ואן באסטן, שהיה בספק לטורניר בשל פציעה בקרסול, נכנס רק כמחליף במקומו של ג'ון בוסמן ונגח למשקוף שבע דקות מהסיום. הולנד הפסידה. מול האנגלים במשחק השני, לנבחרת אוראנג' היה המון מזל. ליניקר וגלן הודל פגשו את הקורות של ואן ברויקלן, אך דקה לפני המחצית ואן באסטן קיבל מסירה מחוליט, סובב את טוני אדאמס באלגנטיות וירה פנימה. החלוץ בן ה-23 הכניע עוד פעמיים את פיטר שלטון והולנד ניצחה 1:3. במשחק האחרון ההולנדים היו חייבים לנצח את אירלנד כדי להעפיל לחצי הגמר. הכתומים ישבו על השער של פט בונר אבל ללא תוצאות. ואז 8 דקות לסיום שער נגיחה מקרי של וים קיפט המחליף נתן להולנדים את הכרטיס לשלב הבא. "זה היה ללא ספק הרגע החשוב של הטורניר", קבע ואן ברויקלן.

חצי הגמר בהמבורג זימן להולנד מפגש נוסטלגי מול מערב גרמניה שאיים לעורר מחדש את הטראומה מההפסד 2:1 בגמר מונדיאל 1974, בטח כשמאחורי הקווים עמד מצד אחד מיכלס שאימן את הולנד ההיא, ומצד שני פרנץ בקנבאוור שהיה הקפטן הגרמני בזכייה בגביע העולם. "כאוהד צעיר המשחק ב-74' היה המאכזב ביותר בחיים שלי. היה לנו את הנבחרת הטובה בעולם ובכל זאת הפסדנו. גם הרבה שנים לאחר מכן הרגשתי שלנבחרות ולקבוצות ההולנדיות היה מחסום פסיכולוגי מול הגרמנים. תמיד שיחקנו טוב ותמיד הפסדנו להם. זה היה נורא". קרוב ל-10,000 כתומים הציפו את האצטדיון כדי לחזות בנקמה: לותר מתיאוס הציב את הגרמנים ביתרון מהנקודה הלבנה, לפני שקומאן איזן בפנדל מפוקפק ביותר (ואן באסטן צלל ברחבה). שתי דקות לסיום יאן ואוטרס מצא את ואן באסטן שהקדים את יורגן קולר ובגלישה נעץ את הכדור ברשת של הייקה אימל. 1:2, הולנד בגמר. "בתשעים דקות הצלחנו למחוק את כל ההיסטוריה המרה מול הגרמנים. זה היה משהו מיוחד", אומר ואן ברויקלן.

"ההולנדים הפיקחים, הרגישים והרגועים יצאו מגדרם אחרי הניצחון ההיסטורי על הגרמנים שנואי נפשם. קרוב לתשעה מיליון תושבים שתו, רקדו, שרו, הניפו אופניים לאוויר ופצחו בחגיגה הכי גדולה שהמדינה ידעה מאז קבלת העצמאות", כך תיאר דייויד וינר בספרו המופתי "Brilliant Orange" את המראות בארץ השפלה בערב הניצחון. אני מנסה לקבל מואן ברויקלן מושג על מה שעבר על השחקנים באותו לילה. "אולי לאוהדים ההישג מול גרמניה היה חשוב יותר מהזכייה עצמה, אבל לא ממש עבורנו. מיכלס נכנס לחדר ההלבשה ואמר לנו: 'לכו תחגגו קצת אבל אני רוצה לראות אתכם ב-11:00 מתייצבים לארוחת בוקר'. למחרת הוא בירך אותנו ואמר: 'עשיתם עבודה יפה, אבל זה לא מספיק. עכשיו לכו תביאו את הגביע'. הוא תמיד חשב על איך לנצח את המשחק הבא. זו הייתה הגישה הטובה ביותר", טוען שוער העבר ההולנדי.

לגמר העפילה ברה"מ אחרי 0:2 על איטליה של רוברטו מנצ'יני וג'יאנלוקה ויאלי. אלא שהפעם, כבר אי אפשר היה לעצור את ההולנדים. למעלה מ-60% מאוכלוסיית המדינה צפתה בטלוויזיה בשער נגיחה של חוליט שסידר יתרון לכתומים לפני המחצית. ואז, תשע דקות אחרי ההפסקה הגיע הרגע הבלתי נשכח הבא: ארנולד מורן הגביה כדור משמאל לצד השני של הרחבה, ואן באסטן יירט את הכדור בוולה אקרובאטי לחיבורים הרחוקים של רינאט דסאייב. 0:2 להולנד. השער הגדול אי פעם במשחק גמר הבטיח את התואר. הולנד אלופה. ואן ברויקלן שהדף פנדל של איגור בלאנוב לקראת הסיום מסכם: "להיות אלוף, זה משהו שאתה מפנטז עליו כילד וזה נותן לך סיפוק ענק. אחרי 40 הופעות בינלאומיות הגשמתי את החלום".

אני מנסה להקשות עליו ושואל האם זו הנבחרת ההולנדית הגדולה ביותר אי פעם. "גם הנבחרת של יוהאן קרוייף הייתה מוכשרת ביותר והיו לנו שחקנים טובים גם אחרי שפרשתי. קשה להשוות בין התקופות. המנטאליות, הלחץ והגישה היו שונים לחלוטין", ענה ואן ברויקלן שפענח עבורי את סוד ההצלחה של הדור שלו, "זה נכון שהיו לנו שחקנים ברמה העולמית, אבל זה לא תמיד מספיק בכדורגל. הגענו עם אותו סגל למונדיאל 90 ובכל זאת עפנו בשמינית הגמר. ביורו כל שחקן הוריד מהאגו שלו לטובת הקבוצה ונתן קצת יותר. זו גם הגדולה של מיכלס. מעבר להיותו טקטיקן דגול ודמות אבהית הוא הצליח להוציא מאיתנו את המקסימום. בגלל זה הוא נחשב לאחד המאמנים הגדולים בכל הזמנים".

הדפס