"דייויד, איך זה מרגיש לנצח משחק בוורלד סירייס, בפנווי פארק, בסוף אוקטובר?"
"קר"
אין הרבה תפקידים יותר מוזרים בעולם הספורט מזה של מגיש הבייסבול. הוא היחיד שמרגיש את הכדור בכף היד שלו בכל מהלך, הוא ניצב על גבעה קטנה מעל כל שאר השחקנים, כל אור הזרקורים מופנה בדיוק אליו. הוא, לרוב, הפנים של המועדון, בטח של המשחק הספציפי בו הוא משתתף.
בסיום, מכריזים מי "המגיש המנצח" ו"המגיש המפסיד", אף אחד לא מדבר כך על שאר שחקני השדה. הוא נח בין משחקים, בדרך כלל 4-5 ימים של הפסקה במהלכם הוא צריך להחזיר את הזרוע שלו לחיים ובעיקר, לשמור על פוקוס. כל כך קשה לשמור על פוקוס.
והכל הופך לקשה עוד יותר בפלייאוף, בטח ובטח בוורלד סירייס. אם ראיתם פעם משחק בייסבול מהעונה הסדירה, אתם בוודאי מכירים את הטיילת הבלתי פוסקת ביציעים. אנשים נכנסים באמצע, יוצאים באמצע, הולכים לקנות נקניקיה ובירה. לא בוורלד סירייס. כאן, כולם בפנים מההגשה הראשונה, התורים במסדרון קצרים מתמיד והעיניים מכוונות למגיש.
דייויד פרייס נכשל לא פעם, ולא פעמיים במצבים האלה. למעשה, עד לפני שבוע, לאחד המגישים הטובים ב-MLB בעשור האחרון היו לא פחות מ-11 משחקי פלייאוף בהם פתח לאורך הקריירה, ואפס ניצחונות. עכשיו כבר יש לו שניים, קריטיים במיוחד. ואם בוסטון תנצח עוד שניים, תהיה לדייויד פרייס גם טבעת אליפות שכל כך מגיעה לו.
לפני כמעט שלוש שנים, בדצמבר 2015, בוסטון רד סוקס שמה את הבוכטות שלה על השולחן כדי להביא את פרייס, חמש פעמים אולסטאר ופעם אחת זוכה הסיי יאנג, המוענק למגיש הטוב ביותר של העונה. הוא קיבל 217 מיליון דולר לשבע שנים, 31 מיליון לעונה ומאותו רגע, החלו יחסי האהבה-שנאה שלו עם אוהדי הרד סוקס.
הוא ניצח הרבה, אבל גם פישל ברגעים הגדולים וכרגיל, בפלייאוף. הוא היה מכונה משומנת וטחן עבודה בלי סוף, אבל גם רב עם אחד השדרנים שמסקרים את הקבוצה, חבר היכל התהילה וכוכב הרד סוקס לשעבר, דניס אקרסלי. בשלוש השנים של פרייס עם בוסטון, היא זכתה שלוש פעמים ברציפות בבית בו היא משחקת, האמריקן ליג מזרח. זה מעולם לא קרה למועדון קודם לכן, בקרוב ל-120 שנות קיומו. משהו טוב התנהל בעיר השעועית מאז שדייויד פרייס נחת בה, אבל משהו גם היה חסר. ניצחון פלייאוף למשל.
הניצחון הראשון כאמור, הגיע בשעה טובה בשבוע שעבר, כאשר פרייס סגר עבור בוסטון את הסדרה מול האלופה היוצאת יוסטון עם הופעה מחשמלת במשחק החוץ בטקסס. הניצחון שם השלים 1:4 בסדרה ושלח את הרד סוקס לוורלד סירייס, לראשונה מאז האליפות של 2013.
בליל שלישי הוא ראה את המגיש הבכיר של הקבוצה, כריס סייל, מגמגם מאוד במשחק 1 בסדרה מול לוס אנג'לס דודג'רס. למזלה של בוסטון, גם התקפה מעולה יש לה והיא יצאה בשלום מהגמגום הזה ועלתה ליתרון בסדרה. עם קצת פחות לחץ על עצמו ועם הרבה פחות קוף על הגב, פרייס עלה להגיש את משחק 2, בלילה שבין רביעי לחמישי.
בסדרות הטוב מ-7, משחק 2 יכול להיות קריטי יותר ממשחק 1 במקרים רבים. אם הקבוצה הביתית מנצחת את המשחק הראשון, לכולם ברור שניצחון נוסף שלה ישים אותה בעמדה אדירה ואכן, כרגע הדודג'רס צריכים לנצח 4 מ-5 כדי להיות אלופים.
הלילה של פרייס התחיל די מושלם ובמשך שלושת האינינגים הראשונים, הוא לא הרשה לשחקני לוס אנג'לס להשיג שום חבטה. הכל זרם מהר וחלק ובוסטון עלתה ליתרון 0:1. אלא שאז החל האינינג הרביעי. הטמפרטורות צנחו באזור תשע וחצי שעון בוסטון, לכיוון האפס מעלות ופרייס, עם השרוולים המקופלים בחולצה הטרמית שלו, החל להסתבך.
מגיש בייסבול שמתחיל להסתבך הוא מחזה די מרהיב. הגבעה הזו, עם האורות המכוונים אליה, הופכת לנטל רציני. כל העולם מסתכל רק עליך ואתה, מפשל. לא פשוט. ויכול להיות שהשדים התחילו לרוץ לפרייס בראש שוב. הוא הרשה לדודג'רס חבטה, ועוד אחת, ועוד אחת ופתאום, לוס אנג'לס עשתה עליו מהפך ועלתה ל-1:2.
"עקב האכילס שלי תמיד היה האינינג הגדול הזה, בו אני מרשה ליריבה יותר מדי. הרגשתי שהיו לי הגשות מעולות באינינג הזה והם פשוט הצליחו לחבוט", הוא אמר בסיום במסיבת העיתונאים, אליה שוב התייצב עם הקמע, הילד הקטן והמקסים שלו, "למזלי, יצאנו מהאינינג הזה עם שתי ריצות שלהם בלבד".
ואכן, בוסטון יצאה מהאינינג הרביעי בפיגור, אבל מינימלי וידעה להתנפל באינינג הבא ולעשות מהפך שהספיק עד לסיום. פרייס משך ומשך עוד קצת, נהנה מהאמון של המאמן הפנטסטי שלו אלכס קורה, שנתן לו את הזמן להתאושש ולהישאר במשחק ואפילו, לקצור בסוף את הניצחון. השני שלו, השני של בוסטון. מתחילים להריח מצעד באוויר.