שמיים כחולים

השינוי הטקטי שהביא למפנה, הלהבה של אנטוניו קונטה וההתעלות של השחקנים. דווקא בעונה שהייתה אמורה להיות הקשה ביותר בליגה האנגלית, צ'לסי השאירה מאחור מועדוני פאר בדרך לזכייה באליפות. כל המפתחות שהחזירו את התואר הנכסף לסטמפורד ברידג'

רוני וניק  13.05.17 - 08:19
תחילת כתבה

קונטה הגיע בקול תרועה רמה לצ'לסי, אחרי שהוביל את נבחרת איטליה לרבע גמר היורו למרות סגל מוגבל שעמד לרשותו. חלון ההעברות של קיץ 2016 עבר בצורה יחסית מנומנמת על הבלוז, כאשר בסופו של דבר האיטלקי חיזק נקודתית את הסגל בארבעה שחקנים בעמדות שונות: דוד לואיז שחזר לקדנציה שניה (הגנה), מרכוס אלונסו האלמוני למחצה מפיורנטינה (הגנה), אנגולו קאנטה, אדריכל האליפות של לסטר (קישור) ומיצ'י באטשוואי הצעיר ממארסי (התקפה).

בזמן שהשכנות ממנצ'סטר חיזקו את סגליהן בכוכבים נוצצים בעשרות מיליוני פאונד, ההשקעה של הלונדונים נראתה סבירה לכול היותר, לא כזאת שהייתה אמורה להקפיץ את הקבוצה מהמקום העשירי בו סיימה עונה קודם לכן למקום בטופ 4, בטח ובטח לא למקום הראשון.

נקודת המפנה
24.09.16 לראשונה מאז עונת 2011, צ'לסי הובסה ע"י ארסנל עם 3:0 כואב באמירויות, הפסד שני ברציפות בפרמייר ליג (הראשון 2:1 לליברפול בסטמפורד ברידג'). אדן הזאר ודייגו קוסטה לא הזכירו אפילו במעט את השחקנים שהיו רק עוד קודם לכן, וההגנה, סימן ההיכר של אנטוניו קונטה, נראית דלילה וספגה לא מעט.
 
ברחבי הממלכה נשמעו קריאות זילזול בקונטה ובשיטה שלו, אחרים אפילו קראו לפיטוריו. האיטלקי לא נלחץ והחליט שהגיעו מים עד נפש והגיע הזמן לשינויים. הוא החליט לזנוח את מערך ה-4-1-4-1 שבו השתמש עד עתה, ועבר למערך שאותו הוא כל כך מכיר ואוהב מימיו בנבחרת איטליה וביובה ה-3-4-3.

הוא הוציא את איבאנוביץ' המאכזב מההרכב, ויתר על פברגאס ואוסקר הרכים באמצע ועבר למערך של שלושה בלמים מנוסים (אספיליקווטה, לואיז וקהיל), קישור חזק באמצע (קאנטה ומאטיץ') ומהיר והתקפי בצדדים (אלונסו ומוזס).

המעבר לשיטה החדשה הביא לשינוי דרסטי. צ'לסי ששיחקה 6 פעמים בליגה לפני השינוי, צברה רק 10 נקודות מתוך 18 אפשריות, ולאחריו, יצאה לריצה של 13 ניצחונות רצופים, במאזן כולל של 32 כיבושים לעומת 4 ספיגות בלבד, כשהיא שומרת 10 פעמים על שער נקי. לשם השוואה, בזמן שההגנה כללה שני בלמים, צ'לסי הצליחה לשמור על שער נקי רק פעם אחת

אחת מעמדות המפתח במערך החדש של הכחולים היא עמדת הקיצוני האחורי, ה-Wingback, עמדה שהיא וריאציה מודרנית של מגן הכנף, עם דגש רב יותר על התקפה. שחקנים בעמדה הזו בדרך כלל מוצבים בקצוות של חוליית הקישור. הם ניחנו בסיבולת גבוהה המאפשרת להם "לשרוף" את המגרש בעליות קדימה ואחורה, דבר המתאפשר להם בחופשיות רבה יותר עקב תמיכה הגנתית של שלושה בלמים בדרך כלל.

קונטה העיד שתפקיד הקיצוני האחורי קריטי מאוד, הוא מעורב בכל אספקט של המשחק. לצ'לסי היו חסרים השחקנים שיוכלו למלא את התפקיד הזה בהצלחה ולכן הוא רכש את מרכוס אלונסו מפיורנטינה לצד שמאל ונתן את אמונו בוויקטור מוזס לצד ימין.

אותו מוזס שהיה סוג של שעיר לעזאזל אצל ז'וזה מוריניו, שהושאל למספר לא מבוטל של קבוצות, קונטה ראה בו את השחקן המתאים לתפקיד, בעל פיזיות, סיבולת ומהירות, גם לפעולות ההתקפה וגם לפעולות ההגנה. הצמד הפך לאחת מנקודות המפתח בהצלחה של צ'לסי הנוכחית, עם מספר תיקולים ומסירות מפתח עצום.

Chelsea FC: Champions 🏆 #chelsea #cfc #premierleague #epl #pl

A post shared by Bleacher Report Football (@brfootball) on

הלהבה שנדלקה מחדש
אספקט שני בתחיה מחדש של הפנסיונרים מלונדון, הוא התשוקה והשקט שהאיטלקי הביא איתו ללונדון. במסיבת העיתונאים הראשונה של קונטה, הוא הצהיר: "אני מקווה שיש בצ'לסי להבה קטנה שדולקת, שיכולה להתעצם לאש תופת".

זה בדיוק מה שהאיטלקי דאג להעביר לחניכיו, וזה בדיוק מה שהם ביצעו. שחקני צ'לסי גילו אופי והלכו אחרי המאמן שלהם. הם הבינו שאם יעשו מה שקונטה דורש, זה יוביל אותם להצלחה. הבלוז ידעו שיש להם את האיכות הדרושה (מפני שזכו באליפות עונה קודם לכן) וחסר רק טאצ' הווינריות והמוטיבציה, בדיוק מה שיש לקונטה בשפע.

קונטה הוא מאמן שחי את המשחק במלואו. התשוקה והטירוף שלו על הקווים מחדירים בתוך השחקנים את המנטליות הווינרית שלו. כל מילה שהוא אומר נכנסת לראש ולא יוצאת. אפשר לראות את הטירוף האין סופי של קונטה בחגיגות שערים של קבוצתו, אחרי שריקת הסיום, כשהוא קופץ ומחבק כל שחקן ושחקן שעובר בדרכו וכמובן בתזוזה ובצעקות האין סופיות שלו במהלך המשחק, כאשר לאחר מכן היה מגיע לעמדת הראיונות צרוד להחריד.

האיטלקי הביא עימו ללונדון הרבה שקט מערכתי והגינות. מסיבות העיתונאים שלו לתקשורת הן פשוט תענוג. קונטה עונה לכל שאלה בצורה רצינית, קולעת והגונה, מבלי להתברבר. הוא לא מתעסק במלחמה פסיכולוגית לפני או אחרי משחקים (דבר שאפיין את קודמו בתפקיד), לא יורד על מאמנים/שחקנים אחרים, לא מתעסק בשמועות על העברות אלה רק בתכל'ס. אצלו לא תראו פרשיות מיותרות עם רופאי או מאמני המועדון.

דוגמא נוספת להצלחתו של קונטה אפשר לראות בעובדה שגם שחקני הספסל, ברובם כוכבים בקנה מידה עולמי כמו פברגאס ו-ויליאן, שלא מרבים לפתוח, נשארים שמחים (לראייה הסירוב של פברגאס להצעה לעבור למילאן), נותנים את הכל במגרש ומספקים את הסחורה בשערים יפים ובבישולים.

ההתעלות של השחקנים
אספקט שלישי בתחיה מחדש של צ'לסי היא בעצם תחייתם של השחקנים המרכזיים שלה, אדן הזאר ודייגו קוסטה, בתוספת שחקני הרכש, דויד לואיז ואנגולו קאנטה, שעלו על כל הציפיות.

הנהנה העיקרי משינוי המערך היה לא אחר מאשר אדן הזאר. הבלגי הודה לא מזמן, שהעבודה ההגנתית של אלונסו מאפשרת לו חופש פעולה גדול יותר בחלק הקידמי ומורידה ממנו לפחות במעט את "העול" שבעבודת ההגנה על שחקן הקו של היריבה, ובצד השני, העזרה ההתקפית של אלונסו מאפשרת לו להיכנס יותר למרכז המגרש ולהיות יותר מעורב במהלכי הקבוצה.

הבלגי חזר להיות אותו שחקן שזכה בפרס שחקן השנה לפני כשנתיים, חד, מהיר וקטלני. לראייה, הוא השלים הכי הרבה דריבלים מוצלחים העונה, יותר מכל שחקן אחר. שמחת החיים חזרה אליו והוא גומל לקונטה על התמיכה, במגרש. הוא לוקח עליו את רוב משימות ההתקפה של הקבוצה, ממש צמא לקבל את הכדור ולהכריע את המשחק, דבר שעשה לא מעט העונה. במאזנו העונה יש 15 שערים, כאשר בעונה שעברה שערו הראשון בליגה הגיע רק לקראת סוף אפריל.

Party on, Chelsea! 🎉 #chelseafc #chelsea #cfc #blues #champions#premierleague #pl #football

A post shared by Bleacher Report Football (@brfootball) on

הוא זהר במשחקים הגדולים, כמו בניצחונות על מנצ'סטר סיטי, ארסנל ויונייטד, הוא משחק עם חיוך רחב על הפנים ומרגיש מוערך ורצוי. זה השינוי המשמעותי ביותר שהתחולל בהשוואה לעונה שעברה. דייגו קוסטה, החלוץ שחורר רשתות בעונת האליפות הקודמת של צ'לסי, נעלם בעונה שעברה ביחד עם כל הקבוצה.

אומנם בחצי השני של העונה הוא נחלש, אבל בחצי הראשון הוא היה שם בשביל הקבוצה ברגעים החשובים וכבש 20 שערים בכל המסגרות. גם כשפרצה סערת המעבר לכסף הגדול בסין, קונטה דאג לפתור את המיני משבר בצורה הטובה ביותר, כך שתיהיה לו השפעה מינימלית על חדר ההלבשה המלוכד שנוצר העונה.

צמד שחקני הרכש, דוד לואיז ואנגולו קאנטה, עלו על כל הציפיות. הברזילאי, שנחשב לבלם בינוני לכול היותר, כזה שמבצע טעויות ברגעים מכריעים (ראו ערך ברזיל גרמניה 7:1), הרגיש בקיץ את הצורך לחזור ללונדון לקדנציה שניה, ולהוכיח לכולם שהם טועים. ב"סקיי ספורטס" ניסו לנתח את המעבר של והוסיפו שם על קבלת ההחלטות הרעה שלו. "לואיז נמכר מסיבה מסוימת: הוא טעה באופן קבוע", סיכמו.

על פי הדיווחים בתקשורת, באותו הרגע בו שמע הברזילאי על ההתעניינות מצ'לסי (ממש לקראת סיום חלון ההעברות, לאחר כישלון המסע ומתן עם בלמה של נאפולי, קוליבאלי), הוא יזם פגישה בהולה עם נשיא קבוצתו, פ.ס.ז', והודיע לו על רצונו לעזוב חזרה למערב לונדון. על פי ה"סאן" הבריטי, לואיז לא נהנה במיוחד מהתקופה בבירת צרפת. "בזבתי שנתיים בפ.ס.ז', זה כמו לשחק פיפ"א ברמת מתחיל", הוא עקץ רגע אחרי המעבר.

העונה הייתה עונה נפלאה לבלם, שנחשב לסלע בהגנה של הכחולים. עם משחק הגנה מצוין והקרבה גדולה, שכללה משחקים עם כאבים ופציעות, יש קולות הקוראים למנות אותו לקפטן הבא של המועדון, לאחר עזיבתו של טרי בסיום העונה הנוכחית.

את אנגולו קאנטה כבר כולם מכירים. שחקן העונה בליגה האנגלית והשחקן היחיד בפרמיירליג האלוף שתי עונות ברציפות במועדונים שונים (לסטר וצ'לסי). מהקישור, הוא המנוע של צ'לסי באליפות הזאת. 169 סנטימטרים בסך הכל ועליו נאמר "מים מכסים 70 אחוז מכדור הארץ והוא מכסה את השאר".

הוא ממעט לכבוש ולבשל, אך כאשר זה מגיע לאיכות, מסתבר שאין מישהו מועיל ממנו. קונטה נשמע תמיד כאחד שעוצר מעצמו מלהרעיף על קאנטה יותר מדי שבחים. "אני צריך ממש לחפש מה לשפר בו", אמר האיטלקי. אין אחד שלא התחבר לדמותו של הצרפתי, וכולם ממלאים אותו בשבחים אין סופיים על אופיו הצנוע. בתגובה לאמירה שאוהדי צ'לסי המציאו עליו הוא אמר בצניעות אופיינית: "ברור שאני נהנה מזה, אבל זה גם ברור לכם שאני לא מכסה 30% מהגלובוס", אמר.

אנטוניו קונטה חוגג אליפות ראשונה בכחול בלונדון. הוא הראה שגמישות מחשבתית ביחד עם תשוקה ושקט מביאים תוצאות ומשנים גורל של קבוצה. בעונה הבאה נזכה לראות אותו ואת חבורת הלוחמים שלו גם בליגה האלופות של אירופה, שם יהיה המבחן האמיתי שלו, אבל הוא ממש לא חושש מזה.

 

Chelsea Football Club: 2016/17 Premier League Champions! (📸: @marcosalonso28) #chelseafc #chelsea #cfc #football

A post shared by Bleacher Report Football (@brfootball) on

הדפס