היפהפייה והנרדמת: בין טוטנהאם ליונייטד

בעוד טוטנהאם מלהיבה כמעט ללא רכש, מנצ'סטר יונייטד מוציאה סכומי עתק ומשעממת את הצופים למוות. פוצ'טינו מסתכל לגדולות בלבן של העיניים ואילו מוריניו מסתגר מולן ומנסה לחלץ תוצאה. האם הקרב באולד טראפורד יהפוך את הספרס לקבוצה גדולה באמת?

אבירן גרין
אבירן גרין  28.10.17 - 11:10
תחילת כתבה

בווידאו: תקציר ה-1:1 של טוטנהאם אצל ריאל מדריד

"כששיחקנו נגד צ'לסי בחצי גמר הגביע, דייגו קוסטה, אדן הזאר וגארי קייהיל בכלל לא פתחו", שיחזר דני רוז בראיון נוקב בקיץ האחרון, בו הוא מבקר את התנהלות הרכש הדלה של קבוצתו, טוטנהאם. "אחרי 60 דקות, אנטוניו קונטה העלה את ססק פבגראס, הזאר וקוסטה והם שינו לחלוטין את המשחק - מה שגרם לי לתהות: 'האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לשחק בלי הארי קיין ודלה עלי מול קבוצת טופ?'"

אין ספק שטוטנהאם מודל 2017/18 היא אחת הקבוצות המלהיבות באירופה. קיין ממשיך לחורר רשתות, עלי עושה קסמים במרכז המגרש והיונג מין סון משלים שלישיית התקפה שצריכה להדאיג כל קבוצה. אפילו המכירה של קייל ווקר למנצ'סטר סיטי, (זו שגרמה לרוז לפצות את פיו ולהתלונן שהנהלת התרנגולים מביאה שחקנים שצריכים לחפש בגוגל על מנת להכיר), לא הצליחה להשפיע על הקבוצה של מאוריסיו פוצ'טינו שמסתכלת ליריבות בלבן של העין.

למרות שנראה שהיא נמצאת בעיצומה של עוד עונה בצמרת, בה הסיכוי שתעקוף שוב את היריבה השנואה ארסנל הולך וגובר בכל מחזור, ברחבי הממלכה ממשיכים לתהות: האם אפשר להכריז על טוטנהאם בתור מועדון גדול? בתזמון מושלם, מגיע היום (שבת) אתגר נוסף לתרנגולים, שיהיה מול הנגטיב המוחלט שלהם, מנצ'סטר יונייטד.

מבין ששת המועדונים הגדולים באנגליה, אפשר להגיד שמדובר בהתמודדות הכי פחות "לוהטת" על הנייר. היריבות ארוכת השנים, שהחלה אי שם בשנת 1899 (אז מנצ'סטר יונייטד עוד נקראה ניוטון הית'), לא ממש מבוססת על משהו מלבד ספורטיביות. השנה, נראה שהשתיים יריבו על הזכות להיות הסגנית של מנצ'סטר סיטי ואין ספק שעבור שתיהן מדובר במאבק בלתי נסבל.

אם בלונדון מקווים להשלים את קפיצת המדרגה בשנים האחרונות עם אליפות שלישית וראשונה מאז 1961, עבור השדים האדומים עונה נוספת ללא אליפות תיחשב לכשלון רציני. כמו בכל קיץ בשנים האחרונות, יונייטד שפכה סכומי עתק על מנת להביא את הרכש הטוב ביותר להתמודד על הגביע הנכסף. רומולו לוקאקו העדיף את ז'וזה מוריניו על פני צ'לסי, נמניה מאטיץ' הגיע כדי לחזק את הקישור הפרוץ ו-ויקטור לינדלוף נחשב לדבר הבא בחלק האחורי.

אז נכון, יונייטד פתחה את העונה בצורה מצוינת. לוקאקו התאקלם בצורה מושלמת (שבעה שערים בתשע הופעות), מרכוס ראשפורד ממשיך בנסיקה המטאורית שלו, ואפילו אנתוני מרסיאל שם בצד את הביקורות מהעונה שעברה של מאמנו. למרות זאת, גם כשעדיין לא היה לה אתגר ממשי מול קבוצה גדולה, היא הספיקה לאבד את הסיטיזנס בצמרת תוך כדי שהיא מתקשה לספק יכולת משביעת רצון.

מכת הפציעות שנטלה מיונייטד את פול פוגבה, אריק באיי וזלאטן איברהימוביץ' יכולה אולי להוות תירוץ, אבל עבור מועדון ששפך כמעט 400 מיליון יורו בשנתיים האחרונות עבור רכש, זה פשוט לא מתקבל על הדעת. שוער העבר של השדים האדומים, פטר שמייכל תיאר זאת בצורה הטובה ביותר אחרי ה-0:0 המשמים מול ליברפול באמצע החודש: "היה משעמם מאוד לראות את יונייטד. אני חושב שהיא צריכה לעלות על המגרש כדי לנצח בכל משחק".

שמייכל ממש לא טועה, ושני הנתונים הבאים יכולים להעיד על כך בצורה הטובה ביותר. יונייטד אמנם נמצאת במקום השני בטבלת כיבושי השערים של הליגה, אבל היא שולחת 15.1 בעיטות לשער בממוצע למשחק - מקום שישי בליגה, הרחק מאחורי טוטנהאם (18.4), ליברפול (18.7), סיטי (18.9) ואפילו ארסנל (17.9) אפשר לקרוא לזה יעילות, אבל היא לא תוכל להסתמך על כך למשך זמן. נתון נוסף הוא התפלגות השערים שמעידה על כך ש-13 בלבד מתוך ה-22 של יונייטד הובקעו ממשחק פתוח (60%), בעוד ששישה הגיעו ממצבים נייחים, שניים במתפרצות ואחד בפנדל.

אם כך, הנתונים ומה שרואה העין הבלתי מזוינת, מעצימים רק יותר את ההבדלים בין שתי הקבוצות שיעלו על כך הדשא באולד טראפורד. לעומת יונייטד, מדיניות הרכש של דניאל לוי ספגה לא מעט ביקורות במרוצת השנים, כשמלבד רוז, גם תיירי הנרי ביקר את ההתנהלות של הבעלים בקיץ. "ההבדלים בין טוטנהאם שהתרגלתי להכיר בתור שחקן לזו שאני רואה עכשיו, פשוט עצומים", טען אגדת ארסנל. "הם רוקדים עם הגדולים עכשיו ואם הם רוצים להיחשב בתור מועדון גדול הם צריכים להתנהל כך".

בדומה ליריבה העירונית, שעשתה את המעבר מהייבורי לאמירויות, גם טוטנהאם נאלצה לשבור את קופות החיסכון עם בניית האצטדיון החדש. השנים הקרובות אכן עשויות להיות קשות, כשענקיות היבשת כבר פוזלות לעבר הכוכבים, אבל שחקני הרכש שנחתו בלונדון לאחרונה, מביאים הרבה מקום לאופטימיות. דווינסון סאנצ'ס מוליך את שחקני ההגנה של פוצ'טינו עם 5.3 ניקויים בממוצע למשחק, כשגם סרז' אורייה הבעייתי מסתמן כבינגו ותורם רבות להתקפה. אפילו מי שהחליף את קייל ווקר בצד ימין של ההגנה, קיירן טריפייר, נכנס לנעליים בצורה מדהימה וכבר בישל לקיין ארבעה שערים העונה (בראש טבלת צמדי הכובש-מבשל של הליגה יחד עם ססאר אספיליקואטה ואלברו מוראטה).

הבדל אחרון ואולי המהותי והמתבקש ביותר, נמצא על הקווים. רבות דובר על כך שמוריניו איבד את הקסם שלו, ונראה שהוא בדרך להרוס את מסורת "השנה השנייה" שלו. מאז פרישתו של סר אלכס פרגוסון מאימון, ביונייטד חיפשו בנרות מאמן שיצעיד אותם בחזרה לפסגה ולמרות שהמיוחד מציג על הנייר נתונים מרשימים משל קודמיו, קשה להגיד שהוא עומד בציפיות. ברקע נשמעים כבר לחשושים על כך שימצא את עצמו בקרוב בגלאקטיקוס של פאריס סן ז'רמן, ואם אכן זה ייקרה, השדים האדומים יצטרכו לבנות הכל מחדש.

בצד השני נמצא פוצ'טינו. הארגנטיני עדיין לא סימן וי על אחד הקריטריונים הבסיסיים של מאמן צמרת – זכיה בתואר, אבל לא יהיה מופרך לטעון שהוא שינה את טוטנהאם מן הקצה אל הקצה. המאמן השאפתן קיבל קבוצה הרוסה שהתקשתה במשך שנה להתמודד עם עזיבתם של גארת' בייל ולוקה מודריץ',  הצמיח כשרונות משלו (עלי שהגיע מ-MK דונס וכמובן קיין שקיבל קרדיט מחוסר ברירה התקפית) והראה שהשלם עולה על סך חלקיו. השנה, הוא כבר מוכן לעשות את קפיצת המדרגה שתהפוך את התיאוריה לגביעים, אבל כדי לעשות זאת יצטרך לשמור על טוטנהאם שלו מרוכזת ובריאה.

הנתון הבא מעניק מושג להבדל בין שני המנג'רים. מאז שפוטצ'ינו מונה למאמן טוטנהאם, היא מחזיקה ב-30 אחוזי הצלחה מול הגדולות (די נמוך, אבל סביר יחסית). בפרק הזמן הזה, מוריניו הספיק לחגוג אליפות עם צ'לסי, להסתכסך עם רוב המועדון, לעזוב בטריקת דלת ולעבור ליונייטד – תוך כדי שהוא רושם מאזן עגום של 28 אחוזי הצלחה מול הגדולות. בסופר קאפ מול ריאל מדריד, יונייטד ומוריניו הסתפקו בהפסד מזערי של 2:1, טוטנהאם לעומתה, עמדה מולה כשווה בין שווים וזכתה בנקודה בברנבאו. המיוחד חילץ 0:0 מול ליברפול? התרנגולים ופוצ'טינו יורידו אותה על הברכיים עם 1:4 מלהיב.

כמו במרוצת ההיסטוריה, גם הפעם ההתמודדות בין יונייטד לטוטנהאם היא בעיקר ספורטיבית, אבל יותר מכל היא קרב על ההבדלים בגישה. ניצחון של התרנגולים, בוודאי שבאולד טראפורד וללא קיין, יהיה בדיוק התשובה המוחצת לשאלת הגדלות שלהם. למוריניו תהיה הזדמנות להחזיר מעט מההילה ולהמשיך במרדף אחרי היריבה הגדולה בפסגה.