שייע גלזר הובא למנוחות. "היה קונצנזוס"

הכדורגל הישראלי נפרד. בנו, נעם: "היית שחקן נערץ"

שירי אלג'ם
שירי אלג'ם  30.12.18 - 12:07
תחילת כתבה

נפרדים מאגדה: שייע גלזר, אחד השחקנים הישראלים הגדולים בכל הזמנים, הובא היום (ראשון) למנוחות בבית העלמין ירקון. מאות אנשי כדרוגל הגיעו על מנת לחלוק כבוד אחרון, למי שהיה אחד הסמלים הגדולים של מכבי תל אביב והוכתר בין היתר לחלוץ היובל. נציגים מההתאחדות כולל היו"ר שינו זוארץ, נציגי מכבי תל אביב (בן מנספורד, שרן ייני וברק יצחקי), גיורא שפיגל, צביקה רוזן, אבי נימני, משה עסיס, רחביה רוזנבוים, נח רזניק,  פנחס יהודיוף גם בין הנמנים.

מנכ"ל מכבי ת"א בן מנספורד אמר: "כל מי שקשור למכבי ת"א שולח את תנחומיו העמוקים למשפחת גלזר. דיברתי עם האנשים ששיחקו והכירו אותו והוא היה אגדה. ממה שמה ששמעתי הוא היה הרבה גם הרבה יותר מכובש מצטיין. אולי היה יכול לכבוש הרבה שערים בקבוצה הנוכחית. היה לנו מאוד חשוב להיות כאן, ענדנו סרטים שחורים במשחק אמש מול רעננה ונחלוק לו כבוד גם במשחק הבית הקרוב נגד מכבי נתניה".

שחקן העבר, נח רזניק, ששיתף עם גלזר פעולה במכבי ת"א ובנבחרת ספד: "מגדולי השחקנים של הכדורגל הישראלי. שמו היה ידוע לפני ואחרי קום המדינה לכל שוכן כדורגל. הוא היה שד משחת. מבקיע שערים מספר אחד. אין אחד במדינת ישראל, מימי המנדט ועד ימינו אלה, שלא הכיר את השם שייע גלזר. שחקן גדול, שעוד לא נולד ולא נברא כמוהו. חלוץ מרכזי מהולל. היה לי הכבוד לשתף איתו פעולה במכבי תל אביב ובנבחרת".

"הזכרון הכי מתוק שלי משייע? היינו בניו יורק ומצאתי שם את דוד שלי שברח ממלחמת העולם הראשונה. ביקשתי מהמאמן הנבחרת לצרף אותו לאוטובוס והוא לא הסכים, אז שייע שאל אותי: 'למה הדוד שלך בוכה?' עניתי לו: 'בגלל שהוא לא עולה לאוטובוס'. והוא השיב: 'זה בגלל שלקחת לו את כל הכסף'. הוא היה מצחיק את כולם. אדם חביב ונחמד. אין גדול ממנו".

שחקן הפועל ת"א ונבחרת ישראל בעבר, רחביה רוזנבוים סיפר: "רוב המסעות שלי בנבחרת היו עם שייע, היינו נפגשים גם במשחקי דרבי. תמיד אמרתי זה שלא היה ולא יהיה, כל עוד אני חי, שחקן וחלוץ מרכזי כמו שייע. הוא היה גם אדם מיוחד במינו. תמיד היה נוח להיות בסביבתו, תמיד עם הלצות. הייתי קשור אליו והוא אליי. פיגרנו במשחק 3:0, ובסוף ניצחון 4:7 כששייע כבש שלושה שערים. הוא היה שחקן אדיר, קשה לתאר את זה. היה בו כוח פריצה. הוא מעולם לא עמד עם הגב לשער. כל מאמן לפני דרבי היה אומר שאם אנחנו רוצים לנצח, צריך להצר את צעדיו של גלזר. הסתכלתי עליו בתור שחקן נוער ואמרתי לעצמי הלוואי שאצליח להיות חלק ממנו".

דני דבורין ספד גם הוא: "שייע, לא להאמין שאנחנו רואים אותך במצב הזה. שייע הגדול החלוץ שכל הגנה רעדה ממנו. אתמול בסביבות השעה 13:40 טילפן אליי אחיך, אני רק שומע את קולו ואני יודע שהוא עומד לומר לי שהיום יום ההולדת שלך ואני גם כאילו מוכן להגיד 'ברור שאני יודע שזאת היומולדת של שייע', כל זה עובר לי בראש תוך שניה אבל אז דדה אומר לי שייע איננו. ידעתי שאף אחד לא חי לנצח אבל לא ציפיתי לקבל את הידיעה הקשה מאוד. כפי שאני התעצבתי אני יודע שכל אוהד כדורגל, כל אוהד ספורט במדינה קיבל את הידיעה הזו בעצב רב. אתה הרי שייע הגדול שאף אחד לא יכול לעצור אותך, אבל מתברר שאתה בסיכומו של יום כאחד האדם".

"היית הסמל הגדול של מכבי ת"א. כל אוהדי הכדורגל של הקבוצות האחרות העריצו אותך ואהבו אותך. בשנות החמישים לקבל חתימה משייע גלזר זה משהו גדול. אתה מסמל את הקונצנזוס של אותה תקופה. עליך אמרו ואומרים 'מתה אגדת הכדורגל של ישראל'. הובלת את התקפת הנבחרת, אתה יודע שאם לא תבקיע הנבחרת שלנו תתקשה להבקיע, עיני כולנו היו נשואות אליך, אל החלוץ המרכזי הכי טוב בכדורגל הישראלי. לא נשכח אותך לעולם".

גלזר כבש 139 שערי ליגה ב-166 משחקים לאורך הקריירה, רובה כאמור במכבי ת"א. בנבחרת הוא כבש 18 שערים כשהזכורים שבהם הם הצמד מול יוגוסלביה הגדולה וכן השלושער שכבש מול נבחרת טורקיה בניצחון 1:5 של ישראל בשנת 1950, ושלושער נוסף מול נבחרת יוון בניצחון 0:5.

גלזר זכה לאורך הקריירה ב-12 תארים - כולם עם מכבי ת"א. הוא היה שותף לשש אליפויות בעונות 1946/47, 1949/50, 1951/52, 1953/54, 1955/56 ו-1957/58, וכן לשישה גביעי מדינה ב-1945/46, 1946/47, 1953/54, 1954/55, 1957/58 ו-1958/59. בשלהי הקריירה גלזר גם שיחק בהפועל כפ"ס, בית"ר נתניה, בית"ר ירושלים וסקציה נס ציונה לפני שפרש ממשחק בגיל 36.

בנו של שייע, נעם גלזר: "אבא אני לא אשכח כמה גדול היית. שימחת לבבות, אתה תמיד היית דמות נערצת בכל מקום שהיית. נזכרתי היום שאפילו על אריק איינשטיין ז"ל, שהיה אוהד הפועל ת"א, היית השחקן הכי נערץ. אני מתחייב שאעשה הכל לזכות אותך. בגיל 89 הלכנו יחד לדרבי, אתה על מקל. מכבי ת"א ניצחו 0:5, איזו שמחה הייתה לך. נוח על משכבך בשלום".

שחקן העבר של מכבי ת"א בכדורסל, מיכה ברנר: "את שייע הכרתי לפני כ-45 שנים, לא מהספורט אלא מהעבודה היום יומית וזו הייתה חוויה. הוא תמיד הגיע בזמן, תמיד מסודר, תמיד חייכן ואף פעם לא סירב לשום דבר. היה עולה על האוטובוס ונוסע לירושלים. לא תמיד קישרו את זה שכוכב כמוהו מגיע ב-5:30 לרציף ועולה על האוטובוס. תמיד היה בחיוך ובלבביות, זה היה תענוג. למרות הגיל המופלג אליו הגיע, זה עצוב מאוד. אני מסתכל סביבי ואני לא רואה הרבה דמויות בסדר גודל של שייע, מבחינת הדמות שהיה. תמיד נזכור את הדברים הטובים ונלך בדרכו".

הדפס