$(document).ready(function () { setTimeout(function () { $('#Haim_L').remove(); }, 2500); // Remove the element after 3000 milliseconds (3 seconds), you can adjust this value as needed });
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

מן הקצה אל הקצה: מלקום כמשל לדרך של ברצלונה

תכנון והתאמה מושלמת לפאזל? תחשבו שוב. אחרי שנאבקה על וויליאן, ברצלונה התפשרה על מלקום, שעדיף לה מכל הבחינות. היכרות עם הרכש החדש של הבלאוגרנה שמעלה תהיות לגבי שילובו של דמבלה, ההתאמות הנדרשות של ואלוורדה והתנהלות המועדון כולו

אסף לירן
אסף לירן  25.07.18 - 14:08

תגיות: ברצלונה

צ'יקי בגיריסטיין היה שחקן לא רע. בשנות ה-90 הוא זכה עם הדרים טים של יוהאן קרויף בארבע אליפויות רצופות ובגביע האלופות, אבל בתחילת 2008 הוא עמד בפני משימה לא פחות חשובה מתואר כזה או אחר. על הפרק היה אחד הצמתים החשובים בהיסטוריה של ברצלונה, והבאסקי שהפך מקיצוני מהיר וקשוח למנהל הטכני של הקטאלונים, מצא את עצמו על טיסה חשאית מסביליה לליסבון.

גם מארק אינגלה, אחד מסגני הנשיא של בארסה, היה על אותו מטוס שהמריא דווקא מדרום ספרד ולא מברצלונה במטרה להסתיר את הטיסה מהתקשורת. הייתה להם גם סיבה טובה מכיוון שבליסבון המתין להם לא אחר מאשר ז'וזה מוריניו. באותה עונה הקטאלונים השלימו שנתיים בלי אף תואר משמעותי והם חיפשו מאמן שיחליף את פרנק רייקארד וישקם את הקבוצה המידרדרת. פפ גווארדיולה, לורן בלאן וארנסטו ואלוורדה היו המועמדים, אבל לא רק הם. גם מוריניו.

זה היה "המיוחד" של לפני הדחת בארסה מליגת האלופות עם אינטר או התקופה בריאל מדריד, אבל גם כך הוא לא ממש התקבל באהבה בקאמפ נואו, שם זכרו את סדרת הקלאסיקות מול צ'לסי בליגת האלופות. מוריניו, מידו, היה נחוש לקבל את הג'וב וסוכנו, ז'ורז' מנדש, התחנן שהקטאלונים יסכימו לראיין אותו, כפי שהעיד אינגליה בספר "בארסה: יצירתה של הקבוצה הגדולה ביותר בעולם". "הוא לא היה ברשימה שלנו בהתחלה, אבל הוא התעקש", סיפר פראן סוריאנו, סגן נשיא נוסף, על הפורטוגלי.

לבסוף הקטאלונים התרצו ונפגשו עם מוריניו, אבל החששות שלהם מהגישה שלו התגלו כנכונים כשהוא הבהיר שלא ישתנה. אינגלה שזוכר מצגת פאוור פוינט מבריקה שהכין הפורטוגלי לפגישה ההיא, הכין מסמך שכלל 9 סעיפים בהם המחליף של רייקארד היה חייב לעמוד, אחרי שהיה ברור שההולנדי לא ימשיך. היה שם כדורגל אטרקטיבי, קידום שחקני בית וניהול חדר הלבשה בריא, בין היתר, אבל גם "התנהגות שמכבדת את התפקיד והמועדון".

בגלל זה "המיוחד" לא נלקח בחשבון מראש וזו גם הסיבה שהוא ירד מהפרק בסופו של דבר. גווארדיולה – אז מאמן בן 37 שאימן את בארסה ב' בליגה הרביעית – קיבל את התפקיד במקום מוריניו והשאר היסטוריה.

יותר מעשור חלף מאז אותו הימור על פפ, והיום הוא, בגיריסטיין (מנהל טכני) וסוריאנו (מנכ"ל) מובילים את מנצ'סטר סיטי לעתיד ורוד. זה של בארסה – למרות הדאבל בעונה שעברה – נראה פחות מבטיח בגלל האנשים שמתווים את הדרך שלה לכיוון אחר לגמרי (כמו שאפשר לקבל המחשה כאן).

תכנון, חשיבה לטווח הארוך ושימור המורשת של קרויף, שעלו מאותו מסמך, נראים כמו מדע בדיוני בגירסא הנוכחית של הקטאלונים. ולמרות גילו של מלקום (21), החתמתו היא רק עוד דוגמא אחת מיני רבות, כזו שמעלה יותר שאלות מתשובות.

בין ברצלונה לרומא
פחות משנה לפני שמלקום חתם בבארסה, היא ניפצה את שיא ההעברות על קיצוני ימני אחר באותו גיל: עוסמן דמבלה שהגיע מבורוסיה דורטמונד תמורת 105 מיליון יורו אחרי שניימאר עזב לפ.ס.ז'. בינואר השיא נשבר שוב כשליברפול קיבלה 120 מיליון יורו על פיליפה קוטיניו, ונשיא הקטאלונים, ז'וזפ מריה ברתומאו, טען: "יש להם חלק חשוב בפרויקט שלנו".

ואם זה המצב, אז נשאלת השאלה למה להחתים שחקן על אותה עמדה של כישרון צעיר כמו דמבלה, בטח בהתחשב בכסף הרב ששולם עליו ובמאמצים הרבים שהושקעו במו"מ מול דורטמונד – אותה דורטמונד שבכלל סימנה את מלקום כמחליף של הצרפתי לאורך הקיץ שעבר.

מוזרה אף יותר מכך הדרך שבה מלקום הגיע לבארסה. פחות מ-24 שעות לפני שנחת בקטאלוניה, הברזילאי עמד לעלות על מטוס לרומא כדי לעבור בדיקות רפואיות אחרי שכבר הושג סיכום רשמי בין הג'יאלורוסי לבורדו.

הקטאלונים נכנסו לתמונה ברגע האחרון והגישו הצעה גבוהה יותר, מלקום לא עלה על הטיסה ואוהדי רומא שהגיע לשדה התעופה, נותרו מאוכזבים. אמו של הקיצוני הצעיר כן טסה לבירת איטליה רק כדי לגלות שהעסקה בוטלה ולמחרת הוא כבר היה בברצלונה, למרבה האכזבה של מונצ'י ורומא.

וכל ההזיה הזו הגיעה אחרי הכישלון בהחתמת וויליאן. בשבועות האחרונים בארסה ניסתה שוב ושוב להגיע לסיכום עם צ'לסי, אך הבלוז סירבו כשלפי ההערכות, ההצעה האחרונה עמדה על 62 מיליון יורו. בסופו של דבר בארסה סגרה עסקה טובה הרבה יותר, שכן מלקום עלה לה רק 41 מיליון יורו והיא קיבלה שחקן צעיר יותר, אבל אי אפשר שלא לתהות איך שני שחקנים שכל כך רחוקים אחד מהשני היו שתי האופציות העיקריות לחיזוק החלק הקדמי.

אמנם שניהם ברזילאים ומשחקים באגף הימני, אבל יש הבדל משמעותי בגיל (וויליאן יהיה בן 30 בעוד שבועיים), בניסיון (מלקום מעולם לא שיחק בליגת האלופות או בנבחרת ברזיל הבוגרת) ובסגנון (הרכש מבורדו אוהב להיכנס לאמצע עם רגל שמאל הדומיננטית שלו, בעוד וויליאן ימני ברגל).

אז למה בארסה רדפה כל כך הרבה אחרי וויליאן? הוא היה גדול מולה בצ'מפיונס בעונה שעברה והרשים את פפ סגורה, המנהל הספורטיבי של הקטאלונים, אם כי, כמובן, מדובר רק במשחק בודד. ויש גם הסבר נוסף, מעט קונספירטיבי: סוכן השחקנים, ג'וליאנו ברטולוצ'י, מייצג את קשר צ'לסי – וגם את קוטיניו ופאוליניו. עם האחרון, יש לציין, הוא סגר שתי עסקאות מול בארסה בשנה האחרונה: כשהקשר הגיע מגואנגז'ו אברגרנדה הסינית לפני שנה, וכשחזר אליה לאחרונה.

כך או כך, נראה שבארסה סיגלה לעצמה מנהג מעט מוזר: בכל הנוגע לרכש, השחקנים שהיא מנסה להחתים וכושלת בכך, פחות טובים מאלה שמגיעים לבסוף לאותה עמדה. כך היה כשהקטאלונים רדפו אחרי מרקיניוס לפני שרכשו את סמואל אומטיטי וכך קרה בקיץ הקודם כשארסנל סירבה למכור את הקטור ביירין, ובארסה הלכה על נלסון סמדו. הפורטוגלי אמנם הצדיק את הקרדיט רק לפרקים בעונת הבכורה שלו בקאמפ-נואו, אבל הוא עדיף הגנתית ומאזן טוב יותר את ג'ורדי אלבה ההתקפי.

ויש גם את שאלת המאמן. ואלוורדה אמנם יכול לבקש שחקן מסוים, אבל ההחלטה הסופית בגזרת הרכש היא לא שלו, אלא של סגורה והמזכיר הטכני, אריק אבידל, שעובד בכפוף לו. מאמן בארסה ניסה מספר מערכים בעונה שעברה, עד שננעל בסוף על 4-4-2, אבל כזה שהקיצונים בו לא משחקים ממש על הקו. אנדרס אינייסטה, למשל, תופקד כקשר השמאלי. ולמרות זאת, פתאום לבארסה יש שני קיצונים טהורים: דמבלה ומלקום. אליהם אפשר לצרף גם את קוטיניו שייכנס לעמדה של אינייסטה העונה, ואת דניס סוארס, שתופקד כקשר שמאלי כשקיבל דקות.

אין ספק שכרגע יש לבארסה יותר כלים התקפיים מאשר בעונה שעברה ו-ואלוורדה יצטרך לדעת איך להשתמש בהם, שזה לא מובן מאליו. בעונה שעברה המאמן עשה עבודה נהדרת בייצוב הקבוצה אחרי העזיבה של ניימאר, ותחתיו בארסה השתפרה משמעותית בפן הקבוצתי וההגנתי, אבל בחלק השני של העונה, כשהיו לו הרבה יותר אופציות, הוא לא ממש ידע לנצל אותן.

הכוונה היא בעיקר לדמבלה, שמיעט לשחק גם כשהיה כשיר, נשאר על הספסל במשחק החוץ מול צ'לסי בשמינית גמר ליגת האלופות ובמפגש הביתי עם רומא ברבע הגמר, ושותף רק ל-5 דקות בגומלין שבו הקטאלונים הודחו. בכלל, ספק אם הצרפתי יהיה מוכן להמשיך בקבוצה שבה המאמן לא ממש האמין בו בעונתו הראשונה, אחרי שנה שבה מיעט לשחק גם כך בגלל פציעה וכשמצפה לו מאבק כזה על המקום בהרכב.

בדרך לברצלונה עוצרים בבורדו
כמו דמבלה, גם מלקום כיכב בצרפת לפני שחתם אצל אלופת ספרד, אבל הדרך שלו לשם הייתה ארוכה ורצופת מכשולים. "אבא שלי אהב את הסיפור של מלקולם X (פעיל זכויות אדם) ואני קרוי על שמו", סיפר מלקום שנולד בסאו פאולו, עבר ילדות לא קלה כמו לא מעט ברזילאים ושיחק על מגרשים רעועים בגיל צעיר.

כשהיה בן 11 הוא התקבל לקורינתיאנס ואחרי 5 שנים דרכו הצטלבה עם זו של אוסמאר לוס, היום מאמן קורינתיאנס ואז במחלקת הנוער של המועדון. לוס התרשם מהכישרון הצעיר שהוקפץ בהמשך לקבוצה הצעירה (עד גיל 20) של קורינתיאנס ועלה לקבוצה הבוגרת, בה ערך את הופעת הבכורה שלושה שבועות אחרי יום הולדתו ה-17. מלקום נהג לראות קטעי וידאו של רומאריו בניסיון לשפר את משחק הראש שלו, נכנס יותר לרחבה בעצת פאולו גררו ששיחק איתו, והפך לכוכב.

כשהגיעו גם הראיונות לתקשורת, מלקום לא היסס לדבר גם על הקשר שלו עם אביו, או יותר נכון – את היעדר הקשר. "זה כואב", הוא אמר, "אבל אם אצליח, אעזור לו. הוא אבא שלי". מלקום שגדל עם אמו ואחיו, המשיך להתקדם והראה שהוא שונה מעט מהברזילאי הממוצע. כשמצא את עצמו שוב במשחק של הקבוצה הצעירה, הוא לא היסס להפגין מנהיגות. אחרי תיקו מאופס במחצית, מלקום תפס את חבריו ודירבן אותם במשחק שהסתיים עם רביעייה של קורינתיאנס במחצית השנייה. "זה הראה מה האישיות שלו", סיפר לוס שראה את הכל מהצד.

בקורינתיאנס אהבו את הגישה של מלקום, שעזר לקבוצה לזכות באליפות הברזילראו לפני המעבר לאירופה בתחילת 2016. רק 5 מיליון יורו הוא עלה לבורדו ואחרי תקופת התאקלמות, הוא הפך בהדרגה לשחקן המשמעותי ביותר של הקבוצה כשהשיא הגיע בעונה החולפת. הוא כבש 12 שערים שרובם גולאסואים של ממש, בישל עוד 8 וחילק 87 מסירות מפתח בליגה. האם זה טוב? לליאו מסי היו 87 בעונה שעברה.

מלקום משחק בעיקר באגף הימני, הוא מהיר מאוד, יש לו אחד על אחד ברמה גבוהה והוא מזכיר בסגנון שלו את דוגלאס קוסטה. מה שהופך אותו לאיום מתמיד על השער זו רגל שמאל האימתנית שלו, זו שעזרה לו לכבוש 5 שערים בעונה החולפת מחוץ לרחבה – רק לשישה שחקנים היו יותר מתוך 5 הליגות הגדולות. לשניים מהם קוראים מסי וקוטיניו (8), כך שאין ספק שבארסה מקבלת לא רק שחקן טכני עם שליטה גבוהה בכדור, אלא גם איום מתמיד מחוץ לרחבה.

למלקום ולדמבלה יש סגנון שונה, ואם הצרפתי פורח במשחק מהיר והתקפות מתפרצות, הברזילאי יכול לתרום טוב יותר במשחק עומד. מצד שני, דמבלה שולט בכדור באופן שווה בשתי הרגליים, מה שמאפשר שיתוף פעולה פורה יותר עם מסי, בעוד למלקום יש רק רגל אחת דומיננטית, כך שהוא לא באמת יכול להביא את היכולת שלו לידי ביטוי בצד שמאל. ומעבר לכל זה, נראה שהאתגר הגדול ביותר של מלקום יהיה שיתוף הפעולה עם מסי, הרי שניהם אוהבים להגיע מצד ימין ולהיכנס לאמצע עם רגל שמאל.

אז האם בארסה באמת הייתה צריכה את מלקום? כנראה שלא, אבל אין ספק שאיתו הפוטנציאל ההתקפי שלה הפך לעוד יותר מפחיד. השאלה היא אם ואלוורדה מסוגל להרכיב את הפאזל שכמות החלקים שלו רק הלכה וגדלה בקיץ הזה.