כלוב של זהב: סימאונה מגביל את אתלטיקו

אתלטיקו מדריד, שהיתה בעבר הסיוט של כל יריבה, נמצאת בעיצומו של כדור שלג, ועלולה להחמיץ את ליגת האלופות. האם סימאונה מאבד ממעמדו הנערץ בוואנדה מטרופוליטנו?

דני פורת
דני פורת  01.02.20 - 09:30
תחילת כתבה

מעטים יתווכחו עם הקביעה הבאה: אתלטיקו מדריד בעידן דייגו סימאונה הפכה להיות הסיוט הכי גדול של היריבות שלה. צ'ולו בנה מערכת קבוצתית איתנה, המבוססת על משחק הגנה והקרבה, שמסוגלת להתעלות בכל רגע נתון. מאותו ניצחון אפי על ריאל מדריד בגמר הגביע ב-2013, דרך האליפות הקסומה שבאה שנה לאחר מכן, ועד לשתי הופעות בגמר ליגת האלופות וזכייה כפולה בליגה האירופית. יש עוד עשרות דוגמאות שאפשר להוציא מהשרוול, אבל הימים ההם נראים עכשיו רחוקים מאי פעם והתחושה שהקהל בוונדה מטרופוליטנו חי בתוך כלוב של זהב.

"אנחנו יכולים לנצח כל קבוצה אבל גם להפסיד לכל קבוצה", את המשפט הזה השמיע סימאונה לאחר ההפסד של אתלטיקו מדריד 2:0 לאייבר בחודש שעבר. הארגנטינאי לא ידע כמה הוא צדק, משום שארבעה ימים לאחר מכן הקולצ'ונרוס הובכו 2:1 על ידי קולטורל לאונסה והודחו בשלב 32 האחרונות של גביע המלך. זו הפעם הראשונה זה עשור שאתלטיקו עפה על ידי קבוצה מהליגה השלישית. מדובר בשפל חדש שמסמל את העונה המאכזבת שעוברת על הרוחיבלאנקוס.

לפני הדרבי הגדול מול ריאל מדריד, ניצבת אתלטיקו במקום החמישי בלבד, מרחק 10 נקודות מהמוליכה והיריבה המושבעת בלבן. אם בתחילת העונה, דובר על כך שאתלטיקו צריכה ויכולה להיאבק על תואר האליפות, במיוחד נוכח הגמגום המתמשך ואיבוד הנקודות של ריאל וברצלונה, התחושות השתנו מהר מאוד. לאחר ה-0:0 המאכזב מול לגאנס בשבוע שעבר, העמיק המשבר בוונדה מטרופוליטנו וקיים סיכוי אמיתי שאם כדור השלג לא ייעצר, הקולצ'ונרוס עלולים למצוא את עצמם מחוץ לליגת האלופות בעונה הבאה - תסריט דימיוני לגמרי בעידן סימאונה.

בעקבות ההדחה המשפילה מהגביע, הוציא מיגל אנחל חיל, המחזיק ברוב מניות המועדון, מכתב רשמי שבו הוא מגבה את סימאונה. "זו הייתה מכה קשה ובלתי צפויה. אני מבין לגמרי את האכזבה של האוהדים וחולק אותה עימם. אנחנו חייבים להיות אחראים ולהעריך את עצמנו על מה שהשגנו עם הצוות המקצועי בשנים האחרונות". המכתב הוא לא דבר של מה בכך, במועדון שנותן גב בלתי רגיל למאמן שלו. סימאונה קיבל חיזוק נוסף מהאוהדים שקראו בשמו במהלך המחצית הראשונה מול לגאנס. מעמדו בכלל לא עומד על הפרק, למרות ההרגשה הכללית של מיצוי בין הצדדים.

בכל זאת, סימאונה ממש אינו חסין. ב"מארקה" נערך סקר שבו רוב הגולשים הצביעו על המאמן הארגנטינאי כאשם המרכזי בכישלון העונה - יותר מרמז עבה שאולי הגיע הזמן לשנות אווירה. המאמן שמחזיק בחוזה עד 2022 במועדון טוען להגנתו שהקבוצה נבנתה הקיץ מחדש והגיעו הרבה מאוד שחקנים חדשים שעוד צריכים זמן התאקלמות. "זו עונת מעבר", הסביר. השוער יאן אובלק חיזק את דבריו כשאמר בשבוע שעבר: "יש לנו הרבה מאוד שחקנים מוכשרים, אבל רובם חסרי ניסיון עדיין". הטענות הללו בעייתיות משום שמחצית מהרכש שהגיע בקיץ - פליפה, מאריו הרמוסו, קיראן טריפייר ורנאן לודי - הם שחקני הגנה בכל מובן המילה. המערך האחורי של סימאונה ספג העונה רק 14 שערים - המאזן השני בטיבו בליגה.

בטח שמתם לב שהחולשה האמיתית של הקבוצה היא בחלק הקדמי: רק 22 שערים הבקיעה אתלטיקו ב-21 מחזורים - כמות עלובה במיוחד עבור מי שמתיימרת לקרוא תיגר על ריאל וברצלונה, והמספר הקטן ביותר שניפקה הקבוצה בעידן סימאונה. את התואר של השחקן המאכזב תופס ללא מתחרים ז'ואאו פליקס, שהרשית רק בשני משחקי ליגה, למרות שהגיע בתחילת העונה עם תג המחיר של הרכש היקר בהיסטוריה של המועדון. מ-126 מיליון היורו שנכנסו לקופה של בנפיקה, ראינו ממש מעט.

פליקס נצץ במשחקי קדם העונה בארצות הברית אבל כשהדבר האמיתי החל, הוא הלך לאיבוד. לטענת סוכן העל של הפורטוגלי, ז'ורז'ה מנדש, הבעיה התעוררה כאשר סימאונה הציב את הפרוספקט באגף במקום מתחת לחלוץ. לאחר הפציעה של דייגו קוסטה, עבר היהלום הצעיר לשחק לצד אלברו מוראטה, אבל התוצרת טרם הגיעה ופעמים רבות הואשם הפורטוגלי באנוכיות וחוסר פרגון. ב"אל פאיס" טענו בחודש שעבר כי הטיפול של המועדון בשחקן הצעיר כושל והביטחון שלו רק הולך ונסדק. החשש הוא שפליקס יתקע במקום, בדיוק כמו שקורה לתומא למאר, הרכש השני הגבוה בתולדות אתלטיקו, שהיה מועמד לעזיבה בחלון ההעברות.

היעדר ספק שערים מרכזי, הביא את אתלטיקו בניסיון נואש להציל משהו מהעונה הזאת ולגייס את אדינסון קבאני מפ.ס.ז' כבר במהלך חלון ההעברות. לכאורה, קבאני יכול היה לתת פתרונות מהירים לקבוצה שזקוקה באופן דחוף לחדד את השפיץ של הנעל. בסופו של דבר נפלה העסקה בשל סירוב קבוצתו הצרפתית של האורוגוואי, ואתלטיקו הסתפקה בהחזרתו של יאניק קראסקו מהליגה הסינית. ספק גדול אם הבלגי המגיע ללא כושר משחק יהפוך למושיע ויציל את העונה של אתלטיקו, שכרגע נהנית בעיקר מהבלחות של מוראטה ובמיוחד אנחל קוראה, מי שבעצמו כבר היה בדרך החוצה מהמועדון בקיץ.

כמו בכל דבר שקורה במועדון, אי אפשר לפתור את סימאונה מהשגיאות הרבות שנעשו בקבוצה. מעל הכל, נראה כי ידיו של המאמן הארגנטינאי כבולות בכל הקשור להתפתחות ההתקפית של המשחק. צ'ולו עדיין שבוי בקונספציה ההגנתית שהביאה למועדון את ההישגים הנהדרים עד 2018, אבל מרגע שהמועדון התעצם ברמה הכלכלית, סימאונה פשוט לא הצליח לנצל את העושר הזה ולשנות את הגישה של מועדון ענק.

הצרה האמיתית של אתלטיקו היא שהכדורגל האירופי השתנה לנגד עינינו במהירות שיא ואת ההצלחות והגביעים קוטפים בזכות תעוזה, יצירתיות ושערים. ב-18 בפברואר, סימאונה עלול לחוות זאת פעם נוספת על בשרו, כשליברפול העוצמתית של יורגן קלופ תגיע לוונדה מטרופוליטנו במסגרת שמינית גמר ליגת האלופות.