אפשר להגיד הרבה דברים לא טובים על "הכדורגל המודרני". הוא מתועש לפעמים, מסחרי, רחוק מהשורשים העתיקים והקסומים של "המשחק היפה" (על גרסותיו השונות). אבל הוא כאן, וכאן כדי להישאר. ויש לו נציגה אחת מובהקת: קוראים לה רד בול לייפציג.
הערב (רביעי), החבורה של יוליאן נגלסמן הציגה משחק נהדר ויצאה עם 0:1 מול טוטנהאם בשמינית גמר ליגת האלופות. המזרח-גרמנים חזרו עם שער החוץ שרצו, לקראת משחק הגומלין ברד בול ארנה בעוד שלושה שבועות.
ולייפציג היא, בהחלט, הכדורגל המודרני: היא קבוצה שבאה מתוך תאגיד (בתוך שיטת ה-50+1 המסורתית הגרמנית), עם מאמן צעיר ומתוחכם, מלאה בכישרון נא ובכשרונות שמספקים יופי של כדורגל, אבל רגע לפני השלב שאחד ממועדוני הפאר שם עליו את הידיים.
כמה מודרנית היא? רד בול לייפציג נולדה לפני קצת יותר מעשר שנים, ב-19 במאי 2009. לשם השוואה, היריבה שלה הערב היתה אז בת 127. מעבר למשחק מעניין, זה היה גם עימות בין המחר לאתמול (אולי גם קרב בין דורי על הקווים, כש-25 שנים מפרידים בין ז'וזה מוריניו שבצד האנגלי, ליוליאן נגלסמן בצד הגרמני).
לייפציג היא ללא ספק המנצחת הגדולה: מעבר לתוצאה הסופית, נגלסמן שלט ברוב שלבי המשחק מול מוריניו. הוא הפתיע את האנגלים בהתנפלות ממש מן השנייה הראשונה, הגיע למצבים האמיתיים במשחק הזה (עם כל הכבוד לכמה מצבים נייחים של לו צ'לסו או לאמלה), והיה בהחלט ראוי לשער החוץ, שייתן לו את הביטחון לקראת הגומלין. בעיקר הרשימו שני החלוצים, פטריק שיק וטימו וורנר, שהפגינו תצוגה נהדרת והיו יכולים לסיים את המשחק הזה עם הרבה יותר משער אחד משותף.
לייפציג יצאה למלחמה הערב בלונדון (getty)
טוטנהאם מנגד באה להמשיך את המסורת (getty)
מורה התקשה לכבוש (getty)
ומוריניו לא ממש מצא את עצמו (getty)
יצטרכו שם לעבוד קשה כדי להשיג מהפך בגומלין (getty)
קשה מאוד (getty)
מנגד, קשה להגיד שלטוטנהאם היו את הכלים לעמוד במשחק כזה. הקבוצה של מוריניו, ללא קשר לתירוצים שבוודאי יבואו בראיונות שאחרי, באה חבולה מאוד למשחק הזה: ללא הארי קיין, שכבר מזמן לא כאן, אבל גם ללא הונג מין סון שהפך לגיבור מקומי. ההתקפה עמדה על חודו של לוקאס מורה הברזילאי, וזו היתה משימה לא פשוטה לשאת על גבו הצנוע של הברזילאי (אם כי הוא הוכיח בעבר שיש לו גב רחב מדי. אייאקס זוכרת).
בעוד שלושה שבועות, הספרס יגיעו למשחק החוץ במזרח גרמניה. ראשית, הם בוודאי יקוו למעט יותר כוח אש התקפי, שיאפשר להם לכבוש לפחות שער אחד ברד בול ארנה. מעבר לזה, הם ייזכרו בהיסטוריה: הרי רק בעונה שעברה, בתום חצי הגמר, הם סיימו את המשחק הראשון והביתי עם התוצאה הזו בדיוק - 1:0, כאשר לאורחת (אז מהולנד) היה משחק מצוין ורענן. את מה שקרה באמסטרדם ארנה, כולם זוכרים. הולנדים, אנגלים, ברזילאים, ישראלים. אף אחד לא ישכח. הם יקוו לתסריט דומה.
יש משהו קצת משקר ב-0:1. לכאורה, זו התוצאה האפורה ביותר (למעט ההיא שבה לא מובקעים שערים), אבל במשחק הזה היו צריכים להיות מובקעים יותר שערים. בסופו של דבר, הוא ייחקק בהיסטוריה כ-"0:1 קטן", אבל המציאות היא שראינו משחק ער, נמרץ, שבמרכזו קבוצה גדולה שעשתה הערב צעד לא קטן לעבר רבע הגמר. טוטנהאם תנסה לאגור את הכוחות, ולקוות למהפך בפרק הבא.
לייפציג יצאה כמנצחת הגדולה (getty)
עם המתפרצות והחדות (getty)
אפילו הקהל היה במיטבו (getty)
וורנר דייק מהנקודה (getty)
הגרמנים הרגישו יתרון (getty)
האם נגלסמן יעשה היסטוריה? (getty)