מפרקת את הבינוניות - וזה סימן טוב מאד
בשנים האחרונות הורגלנו, לא אחת, לתסריט הקבוע שבו אירחה מכבי תל אביב יריבה מהחלק התחתון של היורוליג, ומדדה את דרכה בדרך לניצחון משמים. סוג משחקים די קבוע שהותיר את מרבית האוהדים כשהם אדישים ומפוהקים למדי.
על פניו, עונה וילרבאן להגדרה של יריבה מהחלק התחתון של היורוליג. ועל פניו, היו לאלופת המדינה סיבות מתקבלות על הדעת לתצוגה בינונית, שתוביל להצהרות סוף משחק מתבקשות ולפיהן הניצחון הוא מעל הכל ולא משנה איך. כי מכבי הגיעה למשחק לאחר רצף הפסדים לא נעים, וכי מכבי הגיעה למשחק כשהיא פצועה וחבולה למדי, בהיעדרם של בלאק, כספי ובראיינט.
ההישג הגדול אותו צריכים לקחת איתם הצהובים מליל אמש (חמישי), שהוא המשך ישיר לתצוגות אדירות שראינו כבר העונה, לרבות מול אלבה ברלין בבית, הוא שמכבי תל אביב הנוכחית יודעת להשמיד יריבות שכאלו. היא לא מג'עג'עת מולן, אלא מצליחה לפרק ולרמוס. גם כשהיא בסגל חסר. גם כשהיא צריכה לאלתר בלא מעט מההרכבים שלה. גם כשהיא מרגישה פחות עמוקה, למרות שעדיין - וזה לגמרי לזכותה - היא מצליחה להעמיד רוטציה מכובדת למדי בת 10 שחקנים.
עוד מעט ננתח איך, כמה ולמה, אבל החשיבות היא בשורה התחתונה. כי למרות שהצהובים טרם ניצחו ולו יריבה אחת ולה מאזן חיובי העונה, במסגרת הליגה השנייה בטיבה בעולם, הם אוחזים מהצד השני במאזן מושלם (0:7) מול יריבות אשר להן אין מאזן חיובי. מול כולן (כלומר מול ולנסיה, פנרבחצ'ה, אולימפיאקוס, אלבה, בסקוניה, וילרבאן - ובסופו של יום, גם אחרי הארכה, מול הכוכב האדום) היא גם ניצחה בהפרש דו ספרתי, ואת רובן היא פירקה לחתיכות.
מכאן גם מגיעה הבשורה הגדולה. אם תמשיך מכבי תל אביב במגמה הזאת, היא תהיה בפלייאוף, לראשונה מזה הרבה שנים. היא אמנם לא תהיה שווה הרבה מעבר לשלב ההצלבה, אבל תצליח לעמוד במשימה המרכזית שלה.
זאת המגמה שהצהובים צריכים להיות בה (אלן שיבר)
ההגנה הנכונה
לאחר תקופה רצופה של משחקי נפל הגנתיים, לרבות וכולל במשחק הגביע מול המחזיקה המכהנת מירושלים, נדמה היה שאלופת צרפת היא בדיוק היריבה הנכונה לשיפור המצב והמאזן. בכל זאת, לא סתם מדובר בקבוצת ההתקפה הגרועה ביורוליג.
בתחילת המשחק עוד ראינו כמה מחשבות התקפיות לא רעות של הצרפתים. למשל ובמיוחד הרעיון להוריד כדורים פנימה לדייויד לייטי, פורוורד פיזי שעליו שמר סקוטי ווילבקין. במהלך הבא, למשל, מתעקשים הצרפתים על המהלך, ומנצלים גם עוד רגע של חוסר ערנות מבית היוצר של קווינסי אייסי, שמגיע לעזור באיחור.
via GIPHY
ועם כל הכבוד לרעיונות ההתקפיים של וילרבאן, הרי שבשום רבע היא לא הצליחה לעבור את רף 17 הנקודות. בעיקר הודות ל-PLAN A של יאניס ספרולופוס.
כו-לם כבר זוכרים ומשננים את המנטרה, ולפיה השינוי ההגנתי של קואץ' ספרופולוס מתחילת העונה עשה לצהובים רק טוב. מהגנות חילופים מתחלפות ורכות הלך המאמן היווני לכיוון שמרני וקשוח, שמוביל לאחריות אישית גבוהה יותר של שחקן הגנה מול שחקן התקפה. אז נכון שנגד הטובות (כלומר נגד מילאנו וברצלונה) חזר בו היווני מהגישה הקשוחה הזאת, אבל בכל פעם שפוגשת הקבוצה שלו יריבה אותה הוא פחות מעריך, חוזר מולה גם הבליץ ההגנתי.
ספרולופוס יודע אמנם היטב שהגנת הלחץ הקשוחה שלו מייצרת לא מעט טעויות ובעיות, אבל זהו סיכון שהוא מוכן ליטול על עצמו מול יריבות בעלות מגבלות התקפיות. וילרבאן, כפי שכולם כבר יודעים כעת, היא בדיוק כזאת.
הלחץ האדיר שהופעל אמש על מובילי הכדור שלה היה בבחינת סיכון מחושב, שכל מטרתו לגרום ליריבה לצאת מתכנית המשחק שלה ולהתבלגן. או לחילופין, ליידות זריקות מבחוץ של האנשים הלא נכונים (מבחינת הצרפתים, כן?).
זמן דוגמאות עכשיו. שימו לב ללחץ שהפעיל כאן ג'ון דיברתולומאו על מלדון הצעיר והמוכשר. מלדון הצליח אמנם, בסופו של דבר, לחלוף על פני השומר הנאג'ס שלו ולייצר יתרון מספרי במהלך ההתקפה המסודרת, אבל הכדרור שלו בשלב הזה הוא כבר כדרור שלא בשליטה, והמסירה שלו פנימה לבאקו כבר מכניסה את האחרון למצב שבו הוא כבר לא יכול להתחמק מביצוע עבירת תוקף על אנג'לו קלויארו העירני והקשוח.
via GIPHY
שימו לב, גם במהלך הזה, ללחץ האדיר שהפעיל דיברתולומאו על הכדור. במקרה הזה, על ג'ורדן טיילור. אקס חולון אמנם הצליח לעקוף את גארד מכבי (בנוהל, כן?), אבל זכה מיד לעזרה שהיא למעשה חילוף הגנתי של קלויארו, בעוד שדיברתולומאו התזזיתי וחסר המנוחה התאושש מיד והלך לשמור את השחקן של קלויארו, כלומר את קהודי. מעין וריאציה של רעיון הגנתי שנקרא RUN AND JUMP, שמייצר בלבול וחוסר שקט אצל היריב. או לפחות אצל היריב הבינוני.
via GIPHY
וכאן, כמובטח, מהמרים על הזריקה מבחוץ של הצרפתים. ניסיון לפוסט-אפ של וילרבאן על נייט וולטרס גרר התקפלות הגנתית של מכבי, כשקווינסי אייסי נשאר קרוב בצבע, גם במחיר של זריקה מבחוץ של ז'אן צ'ארלס היריב, עם כל הכבוד ל-28% האחוזים שלו לשלוש נקודות.
via GIPHY
גם ספרופולוס לא משוכנע שהבליץ ההגנתי הזה שווה משהו מול קבוצות שהן טובות בכדורסל. ולראיה, כאמור לעיל, חשש לשמור כך לאורך זמן בארבעת ההפסדים של הצהובים העונה. אבל מכבי יודעת, ככל הנראה, שהמפתח הוא מול האחרות. ומול האחרות, עד שלא יוכח אחרת, ההגנה המסוימת הזאת היא ההגנה הנכונה.
להתקיף את וילרבאן
שני מפתחות התקפיים מרכזיים היו לצהובים אמש. כי גם וילרבאן, כמו מכבי תל אביב, דוגלת בהגנה אגרסיבית שמפעילה לחץ לא קטן על היריבות ובמיוחד על הגארדים שלהן. לווילרבאן יש גם את השחקנים המתאימים, ברמה הפיזית והאתלטית, לשבש לכל מיני יריבות את משחק ההתקפה. וגם היא, כמו יריבותיה הקודמות של מכבי, ידעה ששימת הלב ההגנתית המרכזית שלה חייבת להיות על סקוטי ווילבקין. אותו ווילבקין שהוגבל ל-11 נקודות מול ברצלונה, ושנאלץ לעבוד קשה קשה כדי להוריד כל כדרור, לקבל כל מסירה וליידות כל זריקה לסל.
גם במשחקים אחרים שבהם קלע לא מעט נקודות, ראינו את היריבות שלו, כולל הפועל ירושלים, מהמרות ושולחות לעברו של ווילבקין שמירות כפולות. גם כדי להוציא את הכדור מהידיים שלו ולהמר על האחרים. וגם כדי לגרום לו לתסכול ולאיבודים.
את המשחק סיים ווילבקין עם 16 נקודות ועם החטאה אחת בודדת מהשדה. במקביל, עיון בדף הסטטיסטי מגלה שלכוכב הצהוב לא היו אמש אסיסטים מצד אחד, אך שלושה איבודי כדור מהצד השני.
לכאורה, הצלחה צרפתית יחסית, לא?
אהה, לא. עכשיו נדגים.
פיק אנד רול כאן של ווילבקין עם אות'לו האנטר גרר שמירה כפולה ואגרסיבית של לייטי וג'קירי. ווילבקין, ובצדק, ניתר ושחרר את הכדור באוויר אל האנטר, שהתגלגל קצר (SHORT ROLL) לאחר החסימה. משם הדרך פנויה להנעת כדור נאה + רמיסה של אייסי את נואה, הפלופר הצרפתי.
via GIPHY
כאן, במסגרת התקפת מעבר, זימן אליו ווילבקין את האנטר לחסימה צידית. האנטר פיצץ ללייטי את הצורה ושיבש את האפשרות לשמירה כפולה. משם הדרך למסירה קצרה ונהדרת להאנטר פנויה, בדרך לסל השדה (היחיד) של דני אבדיה במהלך המשחק. האסיסט אמנם שייך להאנטר, אבל ההוקי אסיסט, קרי המסירה שהובילה לאסיסט, שייך לווילבקין.
via GIPHY
המפתח השני, ששלוב כמובן בראשון, נוגע ליכולת של השחקנים שליד ווילבקין להעניש. כלומר, לנצל את תשומת הלב המוגברת שנותנת ההגנה לאחרים, כולל (אך לא רק) לווילבקין, כדי לרשום פעולות חיוביות משל עצמם. לא, רגע, עזבו פעולות חיוביות. כדי לקלוע.
וכאן בדיוק נכנס לתמונה אחד יובל זוסמן, שלא קלע ולו שלשה אחת מזה חמישה משחקי יורוליג. שלא קלע ולו פעם אחת העונה מספר נקודות דו ספרתי. שנראה כמי שהולך ונעשה פסיבי יותר ויותר ממשחק למשחק. נו, אז אתמול הרים העלם 6 שלשות תמימות. ולא חשב יותר מדי לפני שזרק את רובן. וקלע 3 שלשות. והוסיף 5 אסיסטים (שיא קריירה). הכל מעיד על מידת מעורבות גדולה יותר במשחק ההתקפה. הגיע הזמן, יובל זוסמן, אומרת אמי, שתתחיל להבין שאתה שחקן כדורסל, ולא סתם שחקן כדורסל, אלא אחלה של שחקן כדורסל.
הבה וניתן בגיף. כאן, כאשר האיש המכונה זוס התחיל את המהלך בהאנד אוף (מהלך בין שניים) עם טיילר דורסי, לאחר שקיבל חסימת פיק אנד רול מקלויארו. חדירה אגרסיבית ואינטואיטיבית לסל של דיברתולומאו כפתה על השומר של זוסמן, לומאש, להיכנס לצבע ולעזור מול ג'ייק כהן החותך. מה שמשאיר את זוסמן לבד. מה שמייצר שלשה לאחר מהלך התקפי נהדר.
via GIPHY
לא רק את זוסמן השאירו חופשי מעת לעת. גם שחקנים אחרים, ובמיוחד את קווינסי אייסי. בהיעדרו של כספי, אין להפריז בחשיבותו של הפורוורד הקשוח והמחוספס של מכבי, שבין היתר, איננו מצטיין בקבלת החלטות בהתקפה (ובטח שלא בסיום משחקים) ושאחוזי הקליעה שלו כרגע נמוכים למדי (20% לשלוש, 45% ל-2). אייסי הוא האיש ממנו מרמים, ואתמול הרמאות הצליחה רק לפרקים.
כאשר הריצה מכבי תל אביב את תרגיל מהלך הפיק אנד רול בתנועה שלה, כשבמקרה הזה זהו האנטר שחסם לווילבקין שהגיע בתנועה, התגובה הטבעית של ההגנה היא לעזור מהצד שבו נמצא אייסי ולקוות לטוב. כאן, זהו נואה שקודם כל חיפה בצבע על האנטר ורק אח"כ דאג לאייסי. במקרה הזה, אייסי הצליח לדאוג שהיריבה תשלם מחיר כואב. וגם הטבעת.
via GIPHY
ומצד שני, אותו נואה ששמר על אייסי לא היסס להגיע לשמירה כפולה על ווילבקין, בלי חיפוי של שחקן הגנה אחר על אייסי (כלומר, לייטי שבחר להישאר צמוד לשחקן שלו - זוסמן), מתוך חוסר הערכה ליכולות ההתקפיות של אייסי. היי, והנה עוד פלופ של נואה, בדרך לזריקה רעה של אייסי.
via GIPHY
כפי שכבר כתבתנו, גם בהקדמה וגם בחלק שמדבר על ההגנה הצהובה: מול וילרבאן זה הספיק. וגם, עד כה, מול המקבילות שלה. וזה נהדר.
שלוש נקודות לסיום
1. עונתו החמישית של ג'ייק כהן במדי מכבי תל אביב היא העונה שבה הוא משיג את ממוצעיו הטובים ביותר עד כה. אמש, מול וילרבאן, גם שבר כמעט כל שיא קריירה אפשרי שלו ביורוליג, כולל שיא מדד היעילות (19), שיא נקודות (16), שיא ריבאונדים בהתקפה (4) ואפילו שיא חטיפות (2). אפשר לבקר, ואלוהים יודע שאנחנו עושים זאת ללא הרף, את המוגבלויות השונות שיש לכהן, בטח ובטח בצד ההגנתי, אבל אי אפשר לקחת ממנו את הרצון, המחויבות והאינטליגנציה. ג'ייק כהן הוא אחד שעושה טוב לקבוצה שלו. השפם שלו, מהצד השני, פחות.
2. כתבנו כאן כבר, לא אחת, שמכבי תל אביב ודני אבדיה נמצאים בסוג של ניגוד עניינים. הרצונות של אבדיה, מבחינת הדברים שהוא רוצה לעשות על המגרש, מתנגשים עם הצרכים של קבוצת יורוליג בעלת שאיפות, שחייבת לנצח בכל משחק. ועדיין, אחרי שאמרנו את כל זה, מוזר לראות את כמות הזריקות שהטאלנט מצליח להרים במשחקי היורוליג האחרונים. זריקה אחת (מוצלחת) מול ברצלונה. זריקה אחת (מוצלחת) מול וילרבאן. כמעט 30 דקות מצטברות. מוזר מאד.
3. בסיום המשחק אתמול התלונן ספרופולוס על מנהלת ליגת העל, מאחר שלדבריו רק בישראל לא עוזרים לקבוצות שמשחקות באירופה. יאמר לזכותו של המאמן, אחד שמבין עניין ויודע את העבודה, שהוא למד מיד עם הגיעו לארץ הקודש להדהד סיסמאות והודעות מועדון כלפי חוץ כמו חייל נאמן. גם כאשר הסיסמה, כמו במקרה הזה, היא לא יותר מקשקוש מוחלט.
לחצו כאן כדי לעקוב אחרי בטוויטר