פרופורציות זה לחלשים - על הדרך בין מינכן לקלן
מכבי תל אביב מעולם לא נוצחה על ידי באיירן מינכן. למרות זאת, אם נלך אחורה בזמן לכיוון קיץ 2019, סביר להניח שהפסד בבירת מחוז בוואריה לא היה מתקבל על ידי הצהובים או אוהדיהם בבחינת אסון. למה? כי באיירן מינכן, כאלופה הגאה של גרמניה וכאחת שאוחזת בתקציב מרשים למדי, אמורה להיות טובה בכדורסל. ומכבי תל אביב, נכון לערב פתיחת עונת המשחקים הנוכחית, נחשבה ללא יותר מאשר קבוצה בינונית ומטה בליגה השניה בטיבה בעולם.
העניין הוא שמכבי תל אביב מודל תחילת 2020 היא הרבה יותר מאשר עוד קבוצה בינונית ומטה ביורוליג. היא מועמדת בכירה לפיינל פור. וכאחת שמכוונת לשם, היא אמורה לצלוח את מרבית משחקיה מול הקבוצות שמאיישות את המקומות האחרונים בטבלה. אז נכון, גם ריאל מדריד הפסידה במינכן. ונכון שבהחלט מותר, סביר והגיוני להפסיד מדי פעם גם לקבוצות פחות טובות וזה רחוק מלהיות אסון גדול.
וכאן גם המקום להכניס איזשהי קלישאה גנרית על פרופורציות, נכון?
אז זהו. שלא בדיוק. העונה האירופאית הזאת של מכבי תל אביב תסתיים בשלב הפלייאוף. ומאחר שלא הייתה במעמד הזה כבר הרבה שנים, הרי שמהבחינה הזאת תיזכר עונת 2019/20, כך או אחרת, כמוצלחת.
וכאן בדיוק המקום להכניס את המילה אבל. כי מרגע שהתייצבו הצהובים בשפיץ של טבלת המפעל, המטרה השתנתה לכדי פיינל פור. ויותר מכך וחשוב מכך – מכבי תל אביב לא צירפה שלושה שחקנים, בעיצומה של עונת המשחקים, רק כדי לשמר את מקומה בשלב ההצלבה. מרגע שנחתו או חתמו כאן ארון ג'קסון, ג'יילן ריינולדס והאזרח יהושפט סטודמאייר, כל העיניים הופנו למפעל ארבע האחרונות ממנו נעדרה אלופת ישראל מאז ימי מילאנו העליזים. יתרה מכך: מרגע שנפרץ תקציב הקבוצה, וככל הנראה באופן משמעותי במיוחד, לטובת המצטרפים החדשים, הרי שהתוספת הזאת לא יועדה כדי להניף כאן את גביע המדינה בחודש הקרוב, אני מניח.
via GIPHY
הכסף נשפך והארנק נפתח כדי לחזק רק למטרה אחת. כדי לחזק את תיירות חודש מאי בקלן אשר בגרמניה.
משום כך, אולי לא כל כך כדאי לקחת את ההפסד מול מי שהייתה נועלת הטבלה בפרופורציה. מאזן משחקי החוץ של מכבי תל אביב, שעומד כעת על ארבעה נצחונות מול שבעה הפסדים, מרחיק אותה מהמקום הרביעי בסיום העונה. ומכבי צריכה וחייבת את המקום הזה, שלא לומר המקומות שמעליו, כדי לקבל את יתרון הביתיות המיוחל בשלב הבא. ועם כל הכבוד למאזן הביתי המושלם והנהדר בו מתהדרת כיום הקבוצה של יאניס ספרופולוס, הרי שסביר להניח שהדרך לביתיות עוברת בניצחונות במגרשים שאינם יד אליהו הישן. הדרך לקלן עוברת במקומות כמו מינכן.
לא זורמת
הרבה מאוד מחמאות זכתה ההתקפה של מכבי תל אביב לשמוע העונה. וכל מחמאה הגיעה בצדק, כיאה לקבוצה שאוחזת בממוצע של כ-85 נקודות למשחק, ומציגה לפרקים כדורסל שלא נראה במחוזות הלבנט מאז האימפריה ההיא של מורנו ורבנו פיני גרשון. הרבה מאוד מחמאות זכה יאניס ספרופולוס לשמוע העונה, בין היתר בשל האופן שבו העמיד וניווט את אותו משחק התקפה, באופן שמתאים ככפפה ליד לחומר השחקנים שלו בכלל ולסקורר ווילבקין בפרט. וכל מחמאה, ללא יוצא מן הכלל, הגיעה בזכות ולא בחסד.
העניין הוא שההפסד לבאיירן סימן משחק שני ברציפות שבו לא מצליחים הצהובים להגיע ל-70 נקודות למשחק. העניין הוא שבשני המשחקים הללו פגשו הצהובים רעיונות הגנתיים דומים, גם ממסינה בחמישי וגם מקוסטיץ' אמש. והעניין הוא שהרעיונות ההגנתיים הללו, ככל שיצליחו יותר, יועברו מדור לדור, מפה של מאמן אחד לאוזן של מאמן אחר, עד שימצא הפתרון.
המפתח החד משמעי והבלתי מעורער להצלחת ההתקפה הצהובה הוא, כאמור, סקוטי ווילבקין. וכאשר החלו להתנפל עליו ההגנות היריבות, הענישה אותן מכבי תל אביב באמצעות השחקן שחוסם לווילבקין במהלך הפיק אנד רול, קרי אותלו האנטר. שניווט וקיבל החלטות נהדרות לאחר קבלת המסירה הראשונות מידי ווילבקין. ובעוד שמסינה ניסה, אך הצליח לרגעים מסוימים ולפרקים קצרים בלבד, להרחיק את הכדור מווילבקין + לחתוך את קו המסירה שלו את האנטר, הצליח בכך קוסטיץ' בקטעים נרחבים ומשמעותיים הרבה יותר. ובעוד שהצוות המסייע + האנרגיות של המגרש הביתי סייעו לצהובים למצוא את הדרך כדי לייצר מספיק נקודות בחמישי האחרון, הרי שכל הפרמטרים הללו נעדרו בערב קר ומבאס אחד במינכן.
מרגיש כמו זמן הדגמות, לא?
אז הנה כאן הולכת מכבי תל אביב למהלך הפיק אנד רול הבסיסי שלה, שמערב את ווילבקין ואת האנטר. בטח ובטח כאשר השומר של האנטר הוא מונרו כבד הרגליים. אבל מונרו מתנפל על ווילבקין מחד, וג'דוביץ' חותך את קו המסירה להאנטר מאידך, בדרך למתפרצת שמוצאת את מכבי מפוזרת ולא מאורגנת.
via GIPHY
מעט אחרי המהלך הזה, שוב פיק אנד רול ווילבקין את האנטר. ושוב על הרגליים של מונרו. ושוב איבוד של ווילבקין. ושוב שלשה של באיירן במתפרצת.
via GIPHY
ההגנות היריבות, ולזה תצטרך כנראה נציגתנו במפעל להתרגל, מוכנות להקריב הרבה ולהמר לא מעט בכדי לנטרל את ציר הרשע של ווילבקין והאנטר. גם במחיר של הימורים משמעותיים משחקנים אחרים. קבוצה אחר קבוצה לוקחת סיכונים מחושבים ומניחה את קווינסי אייסי לנפשו, כל עוד משוטט הוא מחוץ לקשת שלוש הנקודות. ומסרבת להתרגש מ-24% שהוא רושם בזריקות מבחוץ. ואם לא די בכך, אז גם שחקנים צהובים אחרים מקבלים הנחה הגנתית מסוימת, ובלבד שלא קוראים להם ווילבקין.
ואתמול, לפחות, לא היו יותר מדי שחקנים צהובים שגרמו לבאיירן לצאת מהשטאנץ ההגנתי שלה. גם כשמדי פעם הבליח אלייז'ה בראיינט (14 נקודות) או חבר אחר לקבוצה.
קחו לדוגמא את המהלך הזה. שימו בבקשה לב כמה שחקני הגנה של האדומים מקדישים את מלוא תשומת לבם לווילבקין. שימו בבקשה לב, במיוחד כשהשעון מראה 7:46, כיצד מאודו לו, גרג מונרו וג'דוביץ' מתייחסים אך ורק לאיום המרכזי מבחינתם. ושימו לב גם לדנילו בארטל שמוכן לעזוב את אייסי לנפשו (ובמידה מסוימת גם ציפסר שעוזב את בראיינט), ובלבד שיכנס לנתיב התנועה של האנטר. ובמקרה הזה מצליחה פעולת יחיד נהדרת של בראיינט להעניש את הטקטיקה ההגנתית של הגרמנים. במרבית הפעמים הצליחו בכך הצהובים הרבה פחות.
via GIPHY
מיד נמשיך ונדבר על אלמנטים התקפיים והגנתיים אחרים. עוד לפני שנעשה זאת, נציין רק שעכשיו זמן התגובה של יאניס ספרופולוס. האיש שפישט, חידד וניקז את הכדורסל של הצהובים במשחק העומד לכדי כמה מהלכים פשוטים אשר מבוצעים באופן מוקפד ומדויק. שהתאים לקבוצה שלו סט תרגילים א-לה קבוצת NBA, דווקא בכל הקשור לפישוט משחק ההתקפה, ויתור על אלמנטים אירופאיים מעכבי התקפה קלאסיים וחתירה מהירה לפואנטה מתאימה. ישנו שלב במהלך העונה, כמעט בכל עונה, שבו תרגילים שרצו היטב פתאום מפסיקים לעבוד. בין אם כי פשוט פג תוקפם ובין אם פוצחו על ידי ההגנות היריבות.
מוקדם עדיין לדעת מהו מצבם המדויק והנוכחי של תרגילי ההתקפה שמריץ כאן דוקטור ספרופולוס. המבחן שעומד בפניו כרגע הוא לאבחן את מצבם. ואם אכן חלו חלילה אותם התרגילים ואם אין המדובר בווירוס שיחלוף מאליו ללא צורך בכל התערבות, יצטרך לרשום להם טיפול תרופתי, בדמות פתרונות ברמה הטקטית, כדי למנוע התדרדרות לא רצויה.
עדיף לקלוע
אה, ויש גם תאוריה אחרת. כי אפשר לחשוב גם על פתרון פשוט הרבה יותר. כי הצמד ווילבקין את דורסי, שקלע 7 שלשות מתוך ה-14 שהטיל מול מילאנו, פגע אתמול רק 3 פעמים מתוך 18 הזריקות שהושלכו מחוץ לקשת שלוש הנקודות. ואם היה קולע את אותן הזריקות אמש, סביר שכל הטור הזה, על התאוריות השונות והמשונות שבו, היה משתנה מהקצה אל הקצה.
עדיף לרוץ
אחרי שליהגנו כאן על ענייני תרגילים במסגרת משחק ההתקפה המסודר, או שמא נאמר משחק ההתקפה העומד, צריך לשאול למה בכלל צריך להגיע כל כך הרבה פעמים למשחק סטטי של חמישה על חמישה.
מכבי תל אביב טובה כשמכבי תל אביב רצה. ומכבי תל אביב לא רצה בשני המשחקים האחרונים, אלא נגררת לקצב הכתבה שאיננו נוח לה. במילים אחרות, הקבוצה היריבה היא זאת שמכתיבה את קצב המשחק, בשני המפגשים האחרונים של הצהובים ביורוליג.
ולא, הסיבה לכך איננה נעוצה בכמות איבודי הכדור שכופה מכבי על יריבתה. באיירן התייצבה למשחק אמש במקום הלפני אחרון בכל הקשור לאיבודי כדור בממוצע למשחק (14.4). מכבי, מהצד השני, חוטפת הכי הרבה כדורים ממוצע למשחק (8.1). ואתמול הפערים הללו עוד גדלו, מאחר שהגרמנים איבדו מעל לממוצע שלהם (17 פעמים) ומכבי חטפה מעל לממוצע שלה (9 כדורים) – כך שעל פניו, מתקיים נתון מרכזי אשר מאפשר יציאה למפרצת.
חלק מהסיבה נעוץ בהיעדר השליטה המצופה בקטגוריית הכדורים החוזרים בהגנה, מהם ניתן לצאת מהר ונכון קדימה. אלופת גרמניה, מהבחינה הזאת, שיפרה את הממוצעים שלה כאן והקשתה על הצהובים להשתלט על כדורים לאחר החטאות. ועדיין, גם אחרי שאמרנו את כל זה, גם הנתון הזה לא מספק תירוץ מספיק לטוב לכך שבמכבי רצים הרבה פחות לאחרונה. וכשלא רצים, נתקעים.
למשל כאן, בהתקפה שלא הולכת לשום מקום, מאחר שגם הנסיונות של דורסי לחדור לאחר מהלך הפיק אנד רול וגם הנסיון של ג'קסון לייצר מכדרור נבלמים על ידי הגנה עירנית במיוחד, בדרך איבוד כדור בשריקת 3 שניות.
via GIPHY
לבנות על דורסי
ואם כבר דורסי, אז בואו נגיד גם עליו מספר מילים. האיש, למי שהספיק לשכוח, סיים כקלע המוביל בנצחון הביתי על ברצלונה, ובכלל נראה נהדר לאחרונה, כשהוא מחזק את מעמדו כסקורר השני בחשיבותו בקבוצה. כאחד שניתן להריץ איתו מהלכים א-לה ווילבקין ולסמוך על היכולת שלו לייצר נקודות לעצמו מבפנים ובמיוחד מבחוץ.
אתמול זה הלך הרבה יותר קשה. ודווקא בערב שבו ווילבקין לא מוצא עצמו ומסיים עם 9 נקודות בלבד (ובלי אף סל ל-2 נקודות), דורסי נעלם לחלוטין ובעיקר הפריע, כשמדד היעילות שלו, שנעצר על מינוס אחד, מספר את כל הסיפור.
בימים שבהם הזריקה לא נכנסת באחוזים אליהם הרגיל את כולם הדורסי, נדרש הוא לקבל יותר החלטות. והחלטות הן החלק הפחות חזק שיש לו להציע במשחק ההתקפה. זאת הסיבה המרכזית שבגללה איננו רכז. זאת הסיבה העיקרית לכך שהכדור צריך להגיע לידיים שלו בעיקר כדי לסיים, מבלי להסתבך ולסבך.
למשל כאן. שימו לב בבקשה לדורסי, שגם מפספס מסירה פנויה לגמרי לג'ייק כהן, גם מפספס מסירה לאלייז'ה ברייאנט שעובר על חסימה כפולה של כהן ושל ווילבקין, וגם בסוף מסבך עצמו בכדרור שמוביל לזריקת התאבדות בסוף שעון ההתקפה.
via GIPHY
או כאן, כשהאיש מאבד כדור במהלך שבו הוא מנסה להיכנס עם הכדור לתוך שער רווי שוערים (ועוד שוערים גרמניים).
via GIPHY
יש יום רע בהגנה – אבל לא בטוח שזאת הבעיה
לחטוף 80 נקודות מבאיירן מינכן ביום שבו היא מגיעה ל-42% הצלחה בזריקות ל-2, זה הרבה יותר מדי. בטח לקבוצה כמו מכבי שמתהדרת בטיקט הגנתי. אז נכון שמדי פעם יש משחקים שבהם השחקנים מרוכזים פחות. בגלל שבניגוד לאימרה המטופשת, יש יום רע גם בהגנה.
העניין הוא שלא בטוח שהבעיה אתמול נגעה ליום מרוכז פחות, אלא למספר טעויות שחוזרות וצצות מעת לעת.
מאחר שקווינסי אייסי, כאמור, מהווה לעיתים קרובות עול התקפי על הקבוצה שלו ומכיוון שאנג'לו קלויארו מתופקד לרוב בעמדה מספר 3 (וגם ממנה רחוק מלהיות יציב התקפית), הפתרון בעמדת ה-4 המחליף הוא לרוב ג'ייק כהן.
נו, ואתם יודעים, ההגנה של כהן היא פחות.
למשל במקרה הזה, שבו מזהה ג'דוביץ' את כהן מולו. ולבטח אומר לעצמו תואם הזלאטן שג'ייק כהן מרגיש כמו אחלה מתנה לשחקן שחזר מפציעה.
via GIPHY
עניין אחר וחוזר על עצמו נוגע לריכוז ומשמעת ברמה ההגנתית. יש שחקנים שמתאימים לכך. יש כאלו שפחות. וכאשר ההתקפה היריבה מערבת באותו המהלך גם את דורסי וגם את ריינולדס, הסיכוי שלהם הצמד הצהוב הזה לטעות הוא גדול למדי. כמו למשל במהלך הזה, שבו דורסי וריינולדס מתלבטים כיצד לטפל נכון בקופונן, בעוד שהפיני מזהה את החור ומוסר בקלות פנימה.
via GIPHY
דוגמא אחרונה: מכבי תל אביב ביצעה כמה חילופים משולשים לא רעים במהלך המשחק. העניין הוא שגם ובמיוחד האלמנט הזה דורש לא מעט מיומנות וריכוז. ולא מתאים לכל הרכב הגנתי. הנה כאן מריצה באיירן מהלך פיק אנד רול של מאודו לו וגרג מונרו. הפתרון של ספרופולוס: שהאנטר יעבור לשמור על לו, קלויארו על מונרו ודורסי על ג'דוביץ'. בתאוריה זה אחלה של דבר, במציאות יכול קלויארו בעיקר לסמן עם היד. ולראות איך דורסי מהסס, טועה, שוכח, נזכר – וחוטף טריצה בתוך הפרצוף שלו.
via GIPHY
שלוש נקודות לסיום
1. זה היה הערב הראשון העונה ללא יובל זוסמן. ועל פניו, היעדרו של זוס המהוסס לא אמור לפגוע במשחק ההתקפה של הצהובים. מצד שני, פתאום הצהוב מרגיש פחות גדול. וכאשר באיירן מריצה בעמדות 2-3 את ציפסר וג'דוביץ' הארוכים, הקו האחורי של מכבי תל אביב מרגיש נחות פיזית. גם כשקלויארו משחק בעמדת הסמול פורוורד.
2. רגע, ומה עם קצת להתפרע? ספרופולוס הראה כבר העונה, בלא מעט מקרים, שהוא יודע לשבור את הכלים כששום דבר לא מצליח, ולזרוק את המגרש שחקני קרחנה. כמו דיברתולומיאו למשל. כמו דני אבדיה. בטח ובטח בכושר הנוכחי של הטאלנט הצעיר של הצהובים. במשחק שבו הכל תקוע, אפשר וכדאי היה לנסות יותר שחקן שיכול לשנות קצב. בערב כזה, אבדיה היה שווה יותר מארבע הדקות להן זכה.
3. כשרואים את מה שיש לג'יילן ריינולדס להציע, מבינים את החשיבות בהחתמתו של סנטר חלופי תחתיו עד שטאריק בלאק יחזור. ולכן, בין היתר, סטודמאייר. ואחרי כל המחמאות להן זכו מקבלי ההחלטות בצהוב בהמשך להחתמה המוצדקת הזאת, יש עוד שתי נקודות אליהן כדאי להתייחס. האחת, המובנת מאליה, היא כמה זמן יקבל לאזרח יהושפט להיכנס לכושר משחק. השניה היא שלא בטוח שאמארה טוב דווקא בנקודות בהן ריינולדס חלש. כלומר, אנחנו יודעים שלריינולדס יש בעיה קשה בהבנת המשחק (בשני צידי המגרש, אגב). דווקא בפרמטר, בניגוד לאלמנטים אחרים, הזה לא בטוח שסטודמאייר הוא שדרוג כל כך גדול. ועל כך עוד נרחיב ונלהג בהמשך. שבת שלום.