$(document).ready(function () { setTimeout(function () { $('#Haim_L').remove(); }, 2500); // Remove the element after 3000 milliseconds (3 seconds), you can adjust this value as needed });
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

101 סיבות לדאגה: ההגנה הפגיעה של ירושלים

מצד אחד הרבה שחקני הגנה מוכחים, מצד שני רפיון בקו הקדמי. מה גורם להפועל ירושלים להיות כל כך פגיעה ומה יכול להיות הפתרון? "הולך למוניטור" על סימני השאלה בבירה

רועי כהן
רועי כהן  31.10.18 - 12:04

חמשת הנצחונות הרצופים שהפועל ירושלים השיגה בפתיחת העונה, בליגה ובאירופה, נתנו תחושה שהחבורה שעודד קטש הרכיב במהלך הקיץ הולכת חזק על כל התארים. ייתכן שזה עדיין נכון, אבל אז באו שני ההפסדים האחרונים, שניהם ב-101 נקודות, שניהם במשחקי חוץ וחשפו אלמנט שלא צריך להיות גאון כדורסל כדי לראות אותו: אין שומרים בירושלים.

  • הערב ב-21:25 ב-5STARS: הפועל י-ם מול פונאלברדה

אם מפרקים את הקבוצה לגורמים, דווקא מגלים לא מעט שחקני הגנה מוכחים: השמירה היא אחד הטיקטים העיקריים של כריס ג'ונסון; ג'יימס פלדין הוא שחקן שב-87 משחקי יורוליג רשם חטיפה אחת בממוצע למשחק; דשון באטלר הוא סטופר הגנתי מוכח בשנותיו באירופה ובר טימור הוא הגארד שלוחץ על הכדור אולי יותר טוב מכל אחד אחד בסגל האדום. אז מה קורה כשכל החברים האלה צריכים להציג הגנה קבוצתית? לאן היא נעלמת?

ייתכן שהתשובה נעוצה בקו הקדמי. בואו נדבר על ג'וש אואנס. על פניו, לאואנס יש את כל המרכיבים כדי להיות סנטר יורוליג לגיטימי: הוא אתלט נהדר, בנוי נהדר, בעל איי קיו כדורסל יוצא מן הכלל, לא עושה את מה שהוא לא יודע ושחקן פיקנרול משובח. אבל כל אלה באים לידי ביטוי בעיקר בהתקפה.

בהגנה זה נראה פחות טוב: האתלטיות לא באה לידי ביטוי ביכולת חסימה, ולמעשה אואנס מעולם לא היה חוסם גדול; הגנת הפיקנרול שלו לא מספיק טובה, והוא מעט מתקשה מול ביגמנים גדולים ממנו. כך יוצא שברגע שגארד יריב הצליח לחדור לסל, אין לירושלים מי שיחפה מאחורה, לפחות לא כשאואנס על המגרש.

מי שאמור לתקן את המצב הזה, לפחות באירופה, הוא אמארה סטודמאייר. בזמן שלכוכב ה-NBA לשעבר לוקח זמן להיכנס לשטף ההתקפי של ירושלים, בהגנה, בינתיים, הוא מספק את הסחורה. אבל סטודמאייר מקבל כרגע כ-15 דקות למשחק, וזה אומר 25 דקות שבהן אין לירושלים מטריה אווירית בצבע, ואם תשאלו כל גארד ממוצע, הוא יגיד לכם שברגע שהוא יודע שיש מי שיחפה עליו, גם ההגנה שהוא עצמו יציג תהיה יותר טובה.

מי שיכול לעזור באספקט ההגנתי הוא טיישון תומאס שחוזר הערב מההשעייה ויעמוד לרשותו של קטש. תומאס לא שוט בלוקר בהגדרה, אך בעונה שעברה הספקנו להכיר את יכולותיו ההגנתיות, בעיקר באחד על אחד. פתרון נוסף יכול לבוא דווקא מג'ו לואל-אצ'ויל.

הסנטר הרוקי עדיין לא קיבל הזדמנות של ממש, לליגה הוא לא נרשם, אבל בהחלט ייתכן שהוא ראוי ליותר מ-23 השניות שקיבל נגד ליטקבליס. גם אם בהתקפה הוא עלול להוות בעיה, בהגנה קטש יכול לנסות ליהנות מהמטרייה האווירית שהוא יכול לתת, במיוחד נגד הרכבים שמרבים לתקוף את הסל.

"אנחנו פשוט חייבים לחזור ליסודות", פלדין הודה לפני שהקבוצה המריאה לספרד, "דיברנו על זה הרבה בהכנה למשחק, ועל כך שאנחנו חייבים להבין שאנחנו לא ננצח משחקים שבהם ניתן לקבוצות לקלוע עלינו 100 נקודות. זאת הגאווה שלנו על הסף ואנחנו חייבים לשפר את זה, כי התקפית אנחנו יודעים שאין לנו בעיה לשחק בכל קצב, בכל ערב נתון".

על פואנלברדה, שבה פלדין שיחק במשך שנתיים, אמר: "זאת קבוצת ליגה ספרדית על כל מה שמשתמע מכך. אנחנו יודעים שהם יבואו מוכנים, הם לא הפסידו עד כה באירופה אבל אנחנו צריכים לדאוג מעצמנו ולא מהם".

הכר את היריב
לפואנלברדה יש את אחת ההתקפות הטובות ביותר במפעל עם 90.7 נק' למשחק, והיא שישית במפעל באחוזי קליעה ל-2, עם 56%. ירושלים, אגב, היא אחת הקבוצות הגרועות במפעל מהטווח הזה, עם 44.4% בלבד. למרות הסקור הגבוה, פואנלברדה רושמת רק 18 אסיסטים למשחק, לעומת 21.3 של האדומים. אחד המפתחות למשחק יהיה השמירה על הכדור, במיוחד לנוכח הנתון המעניין שלפיו ירושלים ופואנלברדה הן שתי הקבוצות עם הכי מעט איבודי כדור למשחק במפעל - 9.3 איבודים למשחק.

ירושלים תפגוש הערב כמה פנים מוכרות. טאליב זאנה, בעונה שעברה בנס ציונה, השתדרג לקבוצה הספרדית ורושם עד כה באירופה 12.7 נק' ו-6.7 ריב' למשחק. גם מרקו פופוביץ' הבלתי נגמר משחק בפרבר המדרידאי, וכהרגלו מספק יד קטלנית מחוץ לקשת (40% עד כה) ב-12.7 נק' לערב. אבל הכוכב הגדול של הקבוצה, לפחות עד כה, הוא פרנסיסקו קרוז בן ה-29, קלעי מצוין שנהנה מפריחה מאוחרת והוא צולף עד כה ב-75% משלוש (9 מתוך 12) במפעל.

שחקנים בולטים נוספים: כריסטיאן איינגה, דן קלארק הבריטי, ומארק גארסיה. המאמן הוא נסטור גרסיה, שאימן את הקבוצה גם בעונה שעברה אך הוחלף בקיץ ע"י אוגוסטי יובה, רק כדי לחזור אחרי כמה שבועות לאחר שהוחלט לפטר את האחרון.