התחזיות על מזג אוויר גשום באינטרלגוס לא התממשו, אבל מירוץ מרתק קיבלנו בזכות הצמיגים של פירלי. על מסלול עם שחיקה גבוהה של הצמיגים, נראה היה שמרצדס לא יצליחו להסתפק בעצירה אחת בגלל שזינקו על צמיגי הסופר סופט, אבל המילטון בתצוגת נהיגה שקולה, הצליח לשמור על הצמיגים ולנצח. הוא כמובן הרוויח מההסתבכות של ורסטפן עם אוקון, כמו גם מהעובדה שנסע רב הזמן באוויר נקי עם הגנה של בוטאס מאחור, אבל שוב, לואיס ניצח מירוץ במכונית השנייה אם לא השלישית הטובה ביותר. אפשר היה לראות עד כמה החגיגות של אליפות היצרנים בברזיל היו אמיתיות לעומת החגיגות המאולצות משהו של אליפות הנהגים במקסיקו.
בסופו של יום, רק מקס ורסטפן ברדבול הצליח לעקוף את שתי הפרארי ואת שתי המרצדס, על המסלול, בכדי להיות במצב מנצח. לריקארדו מגיעה הנחה בשל שזינק מאחור ולכן הגיע אל המובילים מאוחר יותר ועם צמיגים משומשים יותר, אבל קשה שלא להתרשם מאד מתצוגת הנהיגה של מקס. הוא היה היחיד שהצליח לשמר את הצמיגים, תוך כדי מאבקים על מיקום ועדיין שיתנו לו יתרון ביצועים. כמו בעונה שעברה, ורסטפן ורדבול מפגינים ביצועים מנצחים באמריקות בסוף העונה. אם כל הכבוד למרצדס ולפרארי (ובאמת יש המון ממנו, במיוחד למרצדס), צריך לתהות היכן הייתה רדבול בתקופה ההיברידית, אם רנו הייתה מייצרת יחידות כוח ברמה שווה. הסירוב המוחלט של מרצדס ופרארי לספק לרדבול יחידות כוח, רומז על מה התשובה לדעתם.
פרארי זינקו למירוץ בציפייה שמרצדס ״יתרסקו״ עם צמיגי הסופר מהר מאד, אבל גילו מיד איזו תקלה אצל פטל ועוד יותר גרוע, גילו שהיתרון של צמיגי הסופט אצלם לא מקנה להם את יתרון המהירות בכדי לעקוף את בוטאס והמאבקים איתו, שחקו את הצמיגים שלהם וחשפו אותם למתקפה של ורסטפן. גם לאחר שמרצדס כבר עצרו ועברו למדיום, פרארי לא היו מהירים מספיק בכדי לפתוח פער שיאפשר להם עצירה ויציאה לפני המרצדס.
בדיון אחרי המירוץ, טענו רבים שפרארי החליפו מוקדם מדי מהסופט למדיום. האשימו שוב את פרארי באסטרטגיה מוטעית והימור לא נכון על מה מרצדס יצליחו או לא יצליחו לעשות. האמת לפי דעתי היא שהמירוץ של פטל היה ״מזעור נזקים״ עוד מלפני הזינוק ובכל מקרה לא היה לפרארי היתרון על הצמיגים שהיה להם במקסיקו או בטקסס. כשאריוובנה אמר לאחר המירוץ שהם טעו באסטרטגיה, לדעתי הוא התכוון שפרארי חשבו שיהיה להם יתרון צמיגים הרבה יותר גדול, בדומה למה שהיה לרדבול ואילו ידעו שכך יהיו פני הדברים, היו מנסים אסטרטגיה של זינוק על הסופר סופט והובלת המירוץ אחרי הזינוק.
פטל. מביט קדימה לעונה הבאה
התקרית על המסלול
צעירים חסרי מנוח
ועכשיו למנה העיקרית: התאונה של ורסטפן עם אוקון. לשם שינוי מקס לא הסתבך עם פרארי, אז הדיון יכול להיות יותר אובייקטיבי. בדיון אחרי המירוץ כתב חבר: ״Karma is a bitch״ ונראה לי שהתכוון לכך שורסטפן נוהג באסטרטגיה קבועה של ״שהאחרים יפחדו ממני וידעו שאני לא מוותר גם אם תהיה תאונה״. גם המילטון אמר זאת למקס בחדר ההמתנה לטקס חלוקת הגביעים כאשר אמר לו ״לך היה הכל להפסיד ולו היה כלום״. יותר מכל דבר בעונה הזאת, האמירה הזאת של המילטון מראה באיזה מקום שקט ובטוח הוא נמצא בקריירה שלו. רחוק רחוק מ״ברח לו ההמילטון״ של שנותיו הראשונות וזה בדיוק מה שורסטפן צריך ללמוד בכדי להפוך לאלוף. למקס יש באמת את ה״דרייב״ והאמונה שהוא הטוב מכולם ושהוא מתבזבז עם מנוע נחות ושמגיע לו לנצח כל מירוץ. מזכיר לי (דגש: לי) גיבור ברזילאי אחר. כשורסטפן יהיה באמת בעמדה של אליפות מבחינת הביצועים של רדבול, כדאי מאד שיפנים ויתמתן. קצת. בינתיים הוא רק היה נהג המירוץ.
ואחרי שכתבתי את כל זה, אדגיש שזאת רק ביקורת בונה למקס. התאונה אתמול הייתה לחלוטין באחריות של אוקון. אפילו אם לא היה מדובר בעקיפה של סמן אחורי על המוביל, הרי שאוקון נסחף עמוק ורחב מדי בכניסה לפנייה שמאלה ולכן ורסטפן היה לפניו במורד ובכניסה לפנייה שמאלה. לסמן אחורי מותר לעקוף את המוביל, אבל זה לא מאבק על מיקום ויש עליו אחריות ״מוגברת״. זה שוב מזכיר את איירטון סנה האגדי לאחר יפן 93, שם ניצח, אבל כיבד את הסמן האחורי, אדי ארווין, באגרוף לאחר שהוא עקף אותו במהלך המירוץ. ורסטפן העצבני דחף את אוקון שנראה באמת בהלם מההתנהגות ה״לא מקצועית״ של מקס. לי נראה שאוקון יצא בזול. מעניין מה היה קורה בשנים עברו ולא רק עם פיקה למשל. אני חושב על מישהו קצת יותר ״גדול״ כמו אלן ג׳ונס. אני תמיד נגד אלימות, בוודאי ובוודאי על המסלול, אבל דברים כאלה, אחרי שהנהגים ירדו מהמסלול, הם חלק מהספורט והקהל רוצה לראות רגשות ולא נהגים זומבים מקצוענים.
מישהו ראה אתמול את לקלר? הבחור רק הצליח לנצח במירוץ של ״הליגה השנייה״ ולי נדמה שלא ראיתי אותו אחרי הזינוק ולו פעם אחת. כך או כך, לקלר נתן תצוגה בברזיל שנותנת לפרארי איזה פרס ניחומים על מירוץ מאכזב במיוחד ואובדן הסיכוי לאליפות היצרנים. אחד הדברים הכי מעניינים בשנה הבאה תהיה ההתמודדות שלו עם פטל בפרארי וגם מול הנהגים בחוד. ורסטפן למשל.
על מסלול יבש, כל ההימורים שלי לגבי התוצאות בגשם עפו כמו קונפטי בקרנבל. האס הצליחו לסיים אחרי הסאובר של לקלר, אבל לפני המתחרים הקשים האחרים. רנו סבלו טכנית וגם מנהיגת הנהגים. פורס אינדיה לא הצליחו במיוחד עם הצמיגים ומקלארן פשוט רוצים כבר להגיע עם אלונסו לאינדיאנפוליס.
האליפויות נגמרו. האם מקס ימשיך לככב גם על מסלול ״רגיל״ יותר באבו דאבי? האם המשל ימשיך להאיר פניו להמילטון? נקווה רק שיהיה מעניין כמו בברזיל.